לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מחשבות שרצות בראש


כינוי:  קיפוד בלי קוצים

בת: 26





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2019    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      




הוסף מסר

6/2019

מקנאה


מקנאהמקנאהמקנאה

 

אוי הקנאה

ואין לי כוח

יודעת שזה בר שיפור ותלוי בי

אבל פשוט אין לי כוח

 

נכתב על ידי קיפוד בלי קוצים , 27/6/2019 11:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מתוסכלת ועצובה


נגמר הסמסטר הסוג של ראשון לתואר. עכשיו אני בבית ומנסה ללמוד למבחנים שיש לי.

אחד כבר הספקתי לדחות למועד ב הכל כך רחוק, כי "לפתע" נפל לי האסימון שהמבחן כל כך קרוב ואני בכלל לא התחלתי ללמוד.

מצד אחד אני אופטימית, כי זה הסמסטר הראשון שאני מרגישה שלאורכו באמת למדתי, ומצד שני אני עדיין מדחיקה את הצורך לשבת וללמוד, ולא מצליחה לשבת על התחת ובאמת ללמוד.

 

 

אני עצובה שהסמסטר נגמר. לפחות שקורס אחד מהשניים שלקחתי ניגמר. קורס אחד היה בכיתה לא נוחה עם מנחה שאני מכירה כבר ולא אוהבת את שיטת הלימוד שלה, ולא התחברתי או אהבתי מישהו מהסטדנטים. אז שמחתי וירדה לי אבן מהלב שהשיעורים בו הגיעו לקיצם.

הקורס השני, העמוס בחומר והמלחיץ גם ככה (מה גם שהמנחה, שמאוד אהבתי, קצת הלחיץ אותי לגבי קשיחותו בבדיקת המטלות) היה האהוב עליי מבין השניים. גם המנחה וגם הסטדנטים וגם החומר איפשרו גם למידה מעניינת וגם פתיחת דיונים נחמדים- ולא שינון לשמו. 

לאט לאט הרגשתי שיש אחלה סטודנטים בקורס- והתחברתי אליהם (כלומר, ביני לבין עצמי- הרגשתי שאני מתחילה לאהוב אותם? לחבב אותם?)

ואחלה מנחה.

 

קשה לי להתחבר לאנשים, ואני מרגשיה כאילו זה נהיה קשה לי יותר בסמסטר הנוכחי, כי אני כן זוכרת שהתחברתי לאנשים בסמסטרים הראשונים שלי באוניברסיטה.

אני לא יודעת מה קרה לי הפעם.

אולי השינוי במקום שינה לי משהו בחישבה- פעם הקורסים היו במבנה של תיכון- אז הכיתות היו בהתאם ואולי הייתי באווירה אחרת. היום יש מבנה יעודי למכללה הספציפית הזו ואולי האווירה שונה והגיל שלי וכו וכו.

מפה לשם אני מרגישה שאם היה לי עוד שבוע עם הסטודנטים האלה היה לי יותר קל להתחיל ולהתחבר.

למעשה ממש עצוב לי שהקוס הזה ניגמר. ממש נהנתי מהחברת הסטודנטים ומהמרצה היה נהדר לדעתי מכל הבחינות.

 

זה מצחיק אותי שביעבד, הקורסים שלקחתי ב 2014 וב 2016 באתי כאילו בווייב של לבוא נטו ללמוד ולברוח ולא למצוא חברים- מצאתי את עצמי מדברת הרבה עם אנשים, מוצאת מישהו שיכול להחזיר אותי ואפילו להוסיף לפייסבוק (בפועל שום דבר לא החזיק מים, אבל התחושה בזמנו היתה שאני מצליחה לפתח קשרים) ועכשיו שבא לי גם אווירה סטודינטיאלית חברתית, אני באה ללמוד נטו.

אולי זה הגיל, פתאום קלטתי שאני כבר קרובה בגיל לאלה שנראו לי זקנים כשרק התחלתי ללמוד באוניברסיטה ויותר קרובה למה שהולך אצלהם בחיים למרות שאני לא נשואה או עם ילדים, אבל זה הדיבור אצל בני גילי, אני חושבת..

והורג אותי שכולם שולחים הודעות בקבוצות וואטסאפ, ואני מרגישה אהבלה לשלוח הודעה בקבוצה שאני כל כך רוצה, אבל מתפדחת ומפחדת לצאת לא קשורה,או להגיד משהו לא במקום כי אני לא מספיק קרובה אליהם או שבכלל יודעים מי אני..

ואני צריכה ללמוד ורק מחפשת מה לעשות במקום ובעיקר אין לי כוח או רצון או מוטיבציה.

נכתב על ידי קיפוד בלי קוצים , 24/6/2019 14:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תחושה כללית של עצב


עצוב לי שהמקום הולך להיסגר. לא שכתבתי כל כך הרבה, אבל עקבתי פה אחרי מספר בלוגים וחבל לי שלא אוכל להמשיך ולקרוא אצלם.

זה עצוב לי אולי בגלל שהמקום קצת ממלא לי את החור שיש לי בחיים. 

לאחרונה התברר לי בצורה ברורה שפשוט אין לי חברים, ועצוב לומר שדי אין לי חיים.

המקום הרציונאלי שבי אומר לי שזה באשמתי, ובצדק, אין לי כישורים חברתיים כדי לשמור על חברויות,למרות שיש שיגידו שאני די חבורתית.

מילה מפחידה היא אוטיזם, אבל כבר יצא לי "להשתעשע" בה על עצמי ולתהות אם אני בקצה הרצף, אולי יש בי מין התסמינים הקלים שלה.

 

המצב התבהר לי והכה בי בצורה חזקה קצת יותר לאחרונה בשיחת וואטסאפ די שיגרתית שחוזרת על עצמה עם שתי חברות ילדות שלי.

אנחנו מכירות מכיתה א'. אנחנו בנות 26. למדו יחד באותה הכיתה לאורך כל שנות בית הספר. גרנו באותו ישוב עד עכשיו. היינו חלק מחבורה של בנות עד הצבא לערך, עם שינויים קלים לאורך השנים. חשבתי ונחשבו חברות קרובות יותר בחבורה, מין עוד קבוצה, קטנה יותר, בתוך הקבוצה הגדולה.

הן היחידות ששמרתי איתן על קשר ישיר מאותה חבורה.

וככל שגדלנו, היה יותר קושי לקבוע עת לפגישה ששלושתינו נוכחות בה. אחרי הצבא עוד הייתי נפגשת עם אחת מהן לבד (נקרה לה ע). היום אנחנו פשוט לא מצליחות לקבוע פגישה.

הוואסאפ שלנו מלא בהודעות של נפגשות? והיום? ומחר? ושבוע הבא? עד שמתישהו אנחנו נפגשות.

הפעם האחרונה שראיתי אותן היתה בפורים, סוף סוף היה ביוזמת ע', ושזה לא בה ממני. אחרי ששוב אמרתי לאמא שלי חצי בצחוק שנשכחתי ואז שוב ירדה לי אבן מהלב.נראה לי.

לאחר מכן עברה עוד תקופה של ניסיונות שלי לקבוע מפגש, שלא צלחו אבל ניגמרו בהודעה של אחת מהן (נקרה לה ו') שכאילו נכתבה בחצי צחוק אבל נשמעת כרצינית למדי. הודעה שאני מבינה כ"***, תביני רמזים, אנחנו לא רוצות להיפגש."

 

אומרים שבכל שלישיית חברות תמיד יהו שתי חברות טובות מאוד וגלגל חמישי. מאז ומתמיד הרגשתי ככה איתן, שאני הגלגל החמישי. אבל מידי פעם הרגשתי שהמשפט הוא עליי ועל ע'.

יש לי הרבה רגעים ורגשות לספר על החברות בינינו וככל שאני חושבת על זה יותר עולות לי עוד תובנות.

הן גרו אחת ליד השניה, ומכאן הקירבה החברתית שלהן הייתה יותר קלה אני משערת.

ע' הייתה מבלה באופן די קבועה אצל ו' בבית ולכן גם היתה סוג של בת בית.

הדבר התחדד אצלי גם בחיינו הבוגרים, שבין התקופות העמוסות של שלושתינו ושלא הצלחנו לקבוע מפגש- ראיתי שהן מעלות תמונה של שתיהן ב23:00 בלילה יחד בבית של ו'. הדבר נשמע שטותי ורדוד, אבל זה עוד אחת מהפעמים שלא הייתי חלק מהקבוצה או קרובה אל אחת מהן או שתיהן (בקטע החברתי/נפשי). בתקופה האחרונה (שהיתה לי קשה ושונה) הגעתי לו' כדי להעיזר בה במשהו פיזי שטותי וקצר, כשהלכתי ממנה בדיוק הגיעה חברה משותפת כדי לשבת ולפטפט לתוך הלילה. מה שאיתי אף פעם לא קרה ואפילו לא הוזמנתי אליו.

 

לאחר השיחרור שלנו הייתה הפעם היחידה שנפגעתי מהן בצורה ברורה. כמובן לא דיברתי איתן על זה אבל בהחלט עשיתי פאסיב אגרסיב (עוד אחד מחסרונותי). לע' תמיד היה ברור שהיא תיסע לטיול הגדול שאחרי הצבא,, כולנו ידענו שה מאוד חשוב לה. הייתה בי מין התקווה והמחשבה שאני זו שתיסע איתה כי אני הפרטנרית היותר מוצלחת מבין שאר החברות שלה ( בעוד ו' מאוד קרובה אליה חברתית אבל לא פרטנרית מאוד מוצלחת לטיול שכזה כי יותר ביתית וסגורה/מופנמת). נפגשו פעם אחת מיני רבות בתקופה הנ"ל ובפגישה הזו ע' שאלה אותי אם אני ארצה להצטרף אל שתיהן לטיול שכזה. אני אמרתי שבגדול כן. הרגשתי שהשיחה הזו כללית ושתבוא כמובן עוד שיחה יותר קונקרטית בימים הקרובים- של מה צריך לעשות.

בתחושה שלי, לא עבר הרבה זמן ושתיהן הודיעו לי שכן הן ישבו לבנות את המסלול וקנו כרטיסים לשתיהן, והן נוסעות בעוד לא הרבה זמן. ואני נעלבתי. לא הבנתי איפה אני בסיפור, למה לא הוזמתי לתיכנון הטיול, לא נאמר לי שקונים כרטיסים ושהכול נעשה במהירות מבלי לשתף אותי.

והן נסעו וחזרו עם עוד חוויות משותפות שלא כללו אותי, ועם חברים שאני לא מכירה. והרגשתי איך אני מתרחקת מהן כי אני פשוט לא חלק מחיים והווי המשותף.ושהדבר שונה מהיום למשל שאנחנו עובדות ולומדות במקומות אחרים ולא חלק מהיומיום אחת של השניה- כי אז יכלתי להיות ופשוט לא נכללתי.

 

בתקופה האחרונה הרגשתי שאני מתרחקת מע' ושאני לא יכולה לדבר איתה כמו שיכלנו בעבר, ודווקא שאני יכולה לדבר עם ו' יותר ממה שיכלתי בעבר.

וזה מוזר. שמתי לב שאנחנו תמיד מנסות ליהפגש שלותינו יחד ולא נגיד אחת על אחת. ושגם אני לא מנסה כי אני מתביישת להיפגש עם אחת מהן לבד כי אני פשוט לא אדע על מה לדבר איתן.

ואני חושבת שזו הבעיה שלי, ושזה מעגל שאי אפשר לשבור.אני לא יוצאת איתן כי אני לא מעניינת ואני לא מעניינת כי אני לא יוצאת ולא עושה משהו בחיים האלה.

 

אתמול חשבתי לשלוח הודעה לאחת הבנות ששירתה איתי בצבא, שאנחנו בקשר כולשהו דרך קבוצת וואטסאפ של בנות ששירתו יחד בצבא. ואז חשבתי על זה. אני באותו מצב שהייתי בו כמו שהייתי כשהתחררתי, כמעט בדיו. אני באותו שלב בתואר, בדיוק התפטרתי מאותו מקום שהתפטרתי ממנו באותה תקופה ולמעשה שום דבר לא התקדם/הושג/שונה מאותה פעם שניפגשנו. איך אני אגיע למפגש שכזה? זה מביך.

וככה יוצא ששום דבר לא משתנה.

 

בשורה התחתונה, השאלה שמעסיקה אותי כרגע היא איך אני משיגה חברים.  קשה לי ליהפתח לאנשים חדשים, ואני לא יודעת איפה להכיר אותם.

התחלתי/חזרתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה מה שמקשה עליי עוד יותר למצוא חברים. ואני לא יוצאת כי אין לי עם מי, ואין לי את הדרייב לצאת לבד.

 

לפחות אם ישראבלוג היה ממשיך לעבוד, הייתי קוראת אצל אנשים שמעניינים אותי או שמסקרן אותי איך הם יוצאים מהמצבים הלא קלים שהם חווים. או אנשים שמצבם יותר טוב משלי או שלפחות משתפר.

הייתי קוראת על תקווה.

נכתב על ידי קיפוד בלי קוצים , 9/6/2019 13:35  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקיפוד בלי קוצים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קיפוד בלי קוצים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ