לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Jons Locker


כינוי:  creepy jon

בן: 23



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

10/2018

אני ואת


בזמן שנעמדת מולי,

לקחתי צעד אחורה.

 

בשעה שהסתכלת על פני,

השפלתי מבט.

 

ברגע שהנחת את ידייך על לחיי,

במהרה עצמתי עיניים.

 

בשנייה שחייכת אלי,

הבנתי שאני לא אדיר.

 

ואיך שהפסקת,

נזכרתי שמעולם לא הייתי.

נכתב על ידי creepy jon , 31/10/2018 00:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בפנים


אני נהדר.

גבעות תלולות מחול דק חם.

נהרות בלי התחלה ובלי סוף.

שמיים עוצרי נשימה.

חלל ענק של מחשבות.

 

לפעמים נדמה כי בעודי מבפנים עצום אך נסתר,

מבחוץ אני קטן.

בעולמי האין סופי, אני נעדר.

נכתב על ידי creepy jon , 24/10/2018 22:57  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



משחק החיים


כמו מין סוג של משחק מוזר.

רק שאין מנצח.

 

קו המשווה, מפריד בין הספק למוחלט.

בין מה שרואים ומה שלא.

צוחקים שרים אוכלים ושותים.

כולנו חברים אחרי הכל.

ובאמת אחרי הכל אנחנו משחקים.

וכשמעל החדר ממוזג ונעים, מתחת האדמה בוערת.

 

סביב השולחן העגול כולנו יושבים חדר חשוך אורות אדומים.

אין הרבה אדום אבל מספיק כדי שנוכל להביט אחד לשני בעיניים.

החוקים פשוטים לי יש אקדח מעל השולחן שאותו כולם רואים.

לחלק מהיושבים סביבי יש אקדח מתחת לשולחן ואני לא יודע למי.

וכל שעלי לעשות הוא לאתר אותם דרך העיניים.

בזמן שכולם מכוונים עלי.

 

אנשים באים אנשים הולכים, זאת עובדה במשחק.

די במילים שלא עומדות מאחורי מעשים, זאת עובדה לחיים.

 

מה שקרה קרה, אין טעם לדבר על זה.

רק אומר שעזבתי את החדר לבינתיים, ושיום יבוא ואחזור לשחק על קו המשווה אם ארצה או לא.

נכתב על ידי creepy jon , 21/10/2018 16:11  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-31/10/2018 01:00
 



הפעם אולי לא


כה חזקה היא הקליפה, לנסות לאכול אותה זה טירוף.

אם זאת התולעים הקטנות יכרסמו לאט את כולה.

ואז... אחרי שהן סיימו את עבודתן אוכל להנות מהשלל.

טרפו הרסו ולכלכו אבל את השלל השאירו, הוא חזק יותר.

ועדין מפעם לפעם אני מחכה שיסיימו ואין שום שלל בכלל.

 

אתה קופץ למים העמוקים באומץ רב.

זאת בידיעה שאולי לא תצליח לשחות.

ועדין מפעם לפעם אתה פשוט טובע.

 

השאלה היא לא אם תזכה בשלל או אם תשרוד,

אלא אם המטרה באמת שווה את הסיכון.

 

ואם בכל זאת נשאל את שניהן,

אז אומר לאחת אולי ולשנייה בוודאות, אבל מה בוודאות?

נכתב על ידי creepy jon , 4/10/2018 01:07  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





1,500
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לcreepy jon אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על creepy jon ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ