לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

West Of Hell




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

4/2016

טלנובלות טורקיות


אני צופה בטלנובלות מגיל קטן. 7 בקירוב.

צפיתי בערך בכ-20 טלנובלות, והן הפכו אותי לנערה הקיטשית והנאיבית שאני כיום.

אני מסרבת להאמין לכך שאדם עובר חיים שלמים ללא מציאת אהבת אמת, לא משנה באיזה סוג אדם מדובר.

באיזשהו שלב הפסקתי להאמין שקיים נסיך על סוס לבן, אבל אני עדיין מייחלת לסיפור שמזכיר אפילו קצת את אלו שבטלנובלות.

החיים בכל טלנובלה מקסיקנית או ספרדית רנדומלית קלאסית הם אמנם מסובכים ועצובים, אך מדהימים בשלמותם. הכל עובד על פי התסריט הקבוע: גבר יפה תואר וטוב-לב ואישה יפת תואר וטובת-לב מתאהבים. או שהיחסים ביניהם מתחילים בשנאה המובילה לאהבה גדולה, או שניצוץ האהבה ניצת בעיניהם כבר בהתחלה. תמיד יהיו הנבלים, אלו שינסו להפריד בין זוג האוהבים - אך לרוב, הם ייכשלו. לעומת זאת, טלנובלות טורקיות הן מציאותיות יותר. הסוף שלהן ברוב המקרים הוא טרגי, והן משקפות את המציאות המכוערת של כולנו. יתרה מזאת; הטלנובלות הטורקיות תמיד בנויות בצורה הכי מציאותית ומקורית שאפשר לבקש.

השחקנים הם לא בובות ראווה מושלמות-מהלכות, ושומרים על פרופורציות מציאותיות והגיוניות.

בדיוק בגלל זה אני מתעבת טלנובלות טורקיות. אני פשוט מסרבת להתעורר אל המציאות, ולהכיר בעובדה שהאהבה לא יפה וטהורה כפי שהיא מתיימרת להיות. יום אחד אצטרך לקבל את החיים האמיתיים כפי שהם, אבל זה נשמע כמו משימה בלתי אפשרית.

אפילו מבוגרים, שהתעוררו כבר מזמן, עדיין מאמינים אי-שם בטוב-לב ובאהבת אמת.

תקווה היא הדבר האחרון שמאבדים. נאחזים בה עד יום המוות. היא משאירה אותנו בחיים, גם אם היא בדויה. לכן טלנובלות זוכות לאהדה - הן מספקות את מה שהמציאות אינה יכולה לספק.

נכתב על ידי I Dont Belong Here , 25/4/2016 23:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



True Colors


כולם מתלוננים על צביעותם של אחרים, בעודם צבועים. עד לפני זמן-מה גם אני הייתי פוליטיקלי-קורקט ומלאת הרמוניה לכאורה, שמעבירה ביקורת רצינית על כמה שזה לא בסדר להיות צבוע. אי אפשר להסתדר בעולם בלי צביעות. זה מתחיל אפילו בדברים הקטנים ביותר - ילד קטן מראה לך ציור שצייר ומבקש חוות דעת. אמנם זה לא מי-יודע-מה ציור, יותר לכיוון הקשקוש, אבל סביר להניח שתחמיא ותגיד משהו כמו "וואו! איזה יופי!". צביעות היא לא דבר רע, כל עוד השימוש בה נעשה במידה. אי אפשר להימנע ממנה, אך ניתן למזער אותה לכמות הנכונה וההכרחית. בדיוק כמו קנאה, שנאה, אהבה... כשאתה מכחיש את העובדה שקיימת בך צביעות מסוימת, אתה בעצם חושף אותה בצורה החדה ביותר שיכולה להיות.

 

פרדוקס, הא?

 

נכתב על ידי I Dont Belong Here , 21/4/2016 04:52  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מרכז העולם


קרה לכם פעם שהלכתם ברחוב והרגשתם שנועצים בכם מבטים?

קרה שהתביישתם להסתובב ברחוב בגלל דבר מסוים שהפריע לכם בעצמכם?

אני מניחה שזה קרה ל-95% מהאנשים לפחות, בין אם מדובר באדם בעל ביטחון עצמי נמוך, או גבוה.

כמעט לכל אחד אכפת ממה שיחשבו עליו, גם לאלו שההתנהגות שלהם זועקת עד כמה לא אכפת להם מביקורות חברתיות.

אחרי הכל, אנשים הם אלו שמקיפים אותנו מדי יום. אלו ששופטים אותנו לרעה או לטובה, מביטים בנו ומבלים איתנו את זמנם.

אם נעצור לרגע ונחשוב, נבין שלאף אחד לא באמת אכפת - על אף שאנשים נוהגים לשפוט תמיד. גם אם למישהו יהיה משהו רע להגיד או לחשוב, קרוב לוודאי שהוא לא ייחס לנו יותר מדי חשיבות, או יזכור אותנו לטווח הארוך.

כל אדם חושב שהוא מרכז העולם. יש לו את הצרות שלו, הרגשות שלו

כשמשהו רע קורה, נדמה לו שזה ביג-דיל רציני. כאילו חרב עולמו, או עולמם של כל מי שסביבו.

לפעמים אנחנו שוכחים שהמציאות שלנו היא לא היחידה.

העולם מורכב מעוד מילארדים של מציאויות ועולמות קטנים. בין אם מדובר באנשים בשכונה, בעיר, במדינה או ביבשת כולה. 

אנחנו סתם עוד נקודה קטנה, אחת למיליארדים.

 



 

נכתב על ידי I Dont Belong Here , 20/4/2016 20:39  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  I Dont Belong Here

מין: נקבה

MSN:  I Dont Belong Here




הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , תרשו לי להעיר , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לI Dont Belong Here אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על I Dont Belong Here ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ