לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


Avatarכינוי:  לולאה

בת: 21





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2017

להשתאות כך ממנו


אני אוהבת למצוא מישהו להעריץ, אחד כזה שעיני נשואות אליו מעלה, אחד שארגיש לא ראויה לו
אולי זה שגוי שזה חלק ממושג האהבה בעיני, להשתאות כך ממישהו, לאבד את ערכי מרוב הערכת האחר.
אולי זה נובע מחוסר ביטחון, אולי שגור בי עמוק בפנים האמונה שאני לא מספיק טובה- וכך כשאני מוצאת מישהו שנותן לה ביטוי ממשי רק אז אני מאמינה שהוא שווה, כי אם הוא שווה לי אז הוא אינו מספיק טוב בדיוק כמוני.
וזה לא שבאמת מצאתי כמו שראיתי איזה דמות רחוקה שם, שנפלאות האינטרנט נתנו לי להכנס לראשו החד והשנון שחבל אולי לכולנו שעם כישרון הכתיבה שלו לא מצא את עצמו כאן באתר הריק, מפיח את השממה עם קצת הגגי חוכמה, ומשחקי לשון שהיו גורמים אפילו לבלוגריות הותיקות והמאופסות ביותר לטפטף.
אולי הפעם באמת אין לי סיכוי, כבר למדתי שבחור בגילו לא אמור לרצות ילדה בגילי, איך מוזיקאי יכול לרצות מישהי שמוזיקה אינה חלק גדול מעולמה?
אני לא מספיק אינטלקטואלית, בקיעה, חדה, ביקורתית
והוא
גאד
היופי שלי לא מספיק כאן

גם לא ההכלה שלי או הסובלנות
לא האכפתיות
לא, לא
זה לא מספיק
לא מספיק כמה שאני חמודה, וכמה שאני נוגעת
אם הייתי כמוהו, לא הייתי יורקת לכיוון מישהו שדומה לי.

ועם זאת, אני חייבת להתגבר על הפחד
גם ככה בראש שלי אין סיכוי שיהיה מעוניין
אז לפחות אתן למציאות אופציה להפתיע
הכי גרוע יקרה מה שאני מראש מצפה לו
אולי הוא גם מהבחורים שאוהבים איילות פצועות
כך אצבור עוד כמה נקודות
(ואולי זה עצוב שבראש שלי אם הוא אוהב נשים חזקות הוא בטוח לא ירצה אותי)
אני חייבת לאזור אומץ,
אם לא אעשה את זה בערב הבא
זה לא יקרה אף פעם.
הלוואי והוא מספיק שרוט ודפוק בשביל שאצליח לגעת בו
כי הדבר היחיד שאני טובה בו זה לגעת
בנשמה
שם, עמוק בחזה.
אוף כבר אז שחשבתי שהוא רק סקסי וכישורני לא היה לי סיכוי, אבל עכשיו, זה לקפוץ מעל הפופיק
אם הוא יענה אלי בחיוב
אני מבטיחה לעצמי לקנות את השמלה הכי יפה שאני מוצאת 
לא משנה לי כמה היא עולה
וללבוש אותה לדייט.
אם הוא לא יענה בחיוב
אז אני עדיין אקנה את השמלה הכי יפה שאני מוצאת בתור פרס על האומץ

רק שבוע שעבר ההוא הסתכל לי בעיניים ואמר לי אף פעם לא להוריד בערכי
וזה בדיוק מה שאני עושה
סעמק.

נכתב על ידי לולאה , 23/6/2017 20:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עוד ערב בלוז


אז הערב הלך אפילו יותר לא מתוכנן משחשבתי,

התכונית הייתה שאתחיל עם הזמר סוף סוף- מה שהיה ברור שלא יקרה, אבל אני מניחה שהייתה בי תקווה קטנה שאולי אצליח או שאולי הוא בעצמו יעשה צעד..
אבל אז ראיתי את חבר של הבחור בהודו, ובצעד אסרטיבי אמרתי לו שלום- הוא כמובן לא זכר אותי הוא היה שיכור גמור באותו הערב שהכרנו אבל זה לא מנע ממנו להזמין אותי לצ'ייסר כביכול תמים.
מהר מאוד זה הוביל לזה שהוא מתחיל איתי, ואם לא הייתי כל כך תפוסה על הזמר, או על הבחור בהודו אולי הייתי נותנת לו צ'אנס.. הוא קצת מוזר או מגזים- הוא נורא מוגזם בכל מה שהוא עושה ומתנהג ומתנהל אבל אני דיי מחבבת את המזרחיות שלו ואת המוגזמות הלא מתביישת והוא נראה די טוב בעיני אולי אפילו יותר טוב משניהם.
אם הוא באמת יספר לבחור בהודו אני יכולה לסמן לעצמי כוכב גדול במחברת כי אתה תמיד רוצה יותר את מה שאתה מרגיש שמחליק לך בין האצבעות ועוד לחבר טוב שלך. הוא יתן לו עוד אישור, או אשליה ששאני שווה יותר משהוא חשב קודם.
או שזאת רק אני שמגיבה ככה?

בכל מקרה אני מניחה שזה לטובה, ועוד יותר לטובה שכל העיינים עלי שוב עוד ערב ואפילו נדמה שהוא שם לב אלי- גאד הלוואי והוא שם לב אלי.
היו פעמים שתפסתי אותו מסתכל, ואולי זה לא באמת ורק בראש שלי כי אני נורא רוצה שהוא יסתכל אבל זה היה נראה ככה..
בכל מקרה נהיתי
ואני חושבת שעשיתי צעד בשני הכיווני בחורים שלי
ורקדתי,
כל כך נהיתי לרקוד 
והמוזיקה הזאת, היא סוחפת
ואני מרגישה שקצת מהאוטיזם הרגשי ששקעתי בו משתחרר, ואני רוצה דברים ואנשים ויש לי כוחות
זה גם המון בזכות העבודה אתמול
ואני מרגישה בסדר..
אפילו יותר מבסדר
אני מרגישה מחוזרת, ושווה
וזה כיף.

 

עריכה: שיט זה עבד טוב מדי

נכתב על ידי לולאה , 19/6/2017 03:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מאבדת את עצמי


בראש, בהבנה, בצילילות בין הצללים אני חולמת להתעופף על פני האדמה- להיות האני שמצליחה להינות מכל הדברים הקטנים, שרוקדת גם כשאין מוזיקה, שמחייכת אל בחורים רנדומלים שמתקרבים, שצוחקת צחוק מתפרץ וכנה של ילדה בת 16 כמו שהם אומרים.

אני לפעמים באמת חיה, מתרגשת כשהלב פועם בקצבים לא אחידים ומספרת לכל מי שרק מחפש הרתפקאה קטנה את כל מה שיושב על ליבי.
אני לפעמים חיה מטורפת, בועטת ונושכת ומתקיימת כשגוף אחר פועם הישר אל החזה שלי, מתואמת לתנועותיו ולציצליו של יקום בו אין אפליו "אני".
אבל אני מחשיכה לאט לאט והמסך יורד מאחוריי דמויות עולות וירודות והקהל כמעט לא שם לב שמחשיך ואין כבר אורות שמאירות את הבמה.
אני נעלמת, ככה בקצב איטי כמעט שלא ניתן לשים לב עד שכבר הכוחות נגמרים והידיים שמוטות למטה חסרות יכולת להילחם.
בלב- אני כבר לא מצילחה להרגיש, בגוף- אין לי כוחות להפעיל את השרירים.
ערפל מקיף אותי, הוא לוקח לי הכל גם את הרצון לזוז מכאן..
אני רוצה לצרוח לקפוץ לדמם עד שאתעורר מהתרדמת הזאת
אבל אני לא מצליחה לעשות יותר מלהתפך לצד השני.
אני מפחדת,
אני מפחדת כי זה לא כאב שאפשר להפיג
זה שקט
זה ריק
זה חור שחור.
אני נבלעת אט אט, 
אני משותקת..
אני מאבדת את עצמי.

 

נכתב על ידי לולאה , 16/6/2017 20:51  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללולאה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לולאה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ