לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי:  לולאה

בת: 21





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2017

נוכחת


הכל מאז הזורבה טוב יותר, אני לא מרגישה שהגעתי לתובנות עמוקות חדשות כמו שפשוט כל הפחד מעצמי התפוגג קצת.
הכל צלול יותר, אני מרשה לעצמי להיות אני בכל צורה שזה מתבטא, יש לי יותר ביטחון וחוזק.
אני רוקדת יותר, צוחקת יותר, מדברת יותר, ומבטאת יותר
מבלי להתנצל,
מבלי להתחנף,
מבלי לפחד מהמקום שיש לי ומהנוכחות שיש לי.
אני מרגישה שיש בי יותר שקט, ויכולת להתעלות על הרגשות שבדרך כלל משתלטות על כל הגיון.
אני יודעת מה אני רוצה, אני יודעת מה אני לא רוצה
אני לא מפחדת להפסיד את מה שלא שלי, ולא מפחדת לפספס דברים שלא מתאימים לי.

(אפילו עברתי את מבחן הבחור מהודו, הוא כתב שוב וזה לא סחף אותי בחזרה פנימה.. ואני מאוד גאה בעצמי שאני מצליחה לראות סוף סוף- גאדאמט באמת סוף סוף את הקשר שלנו בצלילות.. אני מצליחה לראות את הסיבה שאני פועלת ונסחפת ונהיית עיוורת.. הכל ברור עכשיו סוף סוף.. ואני כבר לא מחפשת תשובות מאף אחד, ולא מחפשת את האושר שלי באף אחד אחר.)

 

הזמן עובר מהר מדי, אני מנסה להספיק המון דברים ואני בעצם לא מתחילה בכלל לעשות כלום
השוק של הטיסה משתק אותי, ומצד שני אין מאושרת ממני שאני טסה מהמקום הזה שאני עכשיו..
כשהתחלתי לחשוב על הטיסה אז זאת הייתה בריחה, פתרון אולטימטיבי למשהו שלא באמת קיים (או לפחות לא יכול להיות קיים אם את לא במקום שפנוי למצוא אותו) וחשבתי שזאת תהיה הדרך שלי למצוא את עצמי ואת האושר שלי ואת הדרך שלי..
אבל עכשיו אני מרגישה שאני גם ככה בתהליך הזה, ואני יכולה למצוא את עצמי בכל מקום, ואני גם מוצאת.
ואני נוסעת עם קושי שאני משאירה הרבה דברים שאני אוהבת מאחור, ומפסיקה הרבה דברים שאני רוצה להמשיך
ואני לא בורחת, כי אין לי ממה, אפילו כבר מעצמי אני לא מחפשת..
אני באמת נוסעת למסע, שאולי יהיה בו המון ואולי יהיה בו מעט אבל בכל מקרה אני אהיה בו נוכחת..
וזה יותר ממדהים.

 

 


Little darling, I feel that ice is slowly melting"
Little darling, it seems like years since it's been clear
 Here comes the sun, here comes the sun
"And I say it's all right 

נכתב על ידי לולאה , 20/10/2017 15:36  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אוקיי


טיפה יותר מסודר-
קיבלתי כל כך הרבה מחמאות ואהבה וקבלה,
הצלחתי להשתגע, לרקוד כאילו אין מחר כל יום, להרגיש חלק מחבורה של זרים מוחלטים ולשכוח שהכרנו היום
הצלחתי לשחרר עוד קצת,
לאהוב עוד קצת,
לקבל עוד קצת,
להאמין
בעיקר
שיהיה בסדר.

 

 

עריכה (טיפה יותר מפורט): ועדיין קצת קונטרה לכל הטוב (שבאמת היה כל כך טוב), אני אף פעם לא מצליחה להיות שלמה עם החוויה שלי ותמיד מרגישה שעוד חסר, תמיד מקנאה במה שהפסדתי, במה שאני לא מסוגלת לעשות, תמיד אמצא את הנקודת חיסרון שלפעמים לא קיימת באמת ואהרוס לעצמי.

הוצפתי בבדידות שלא נתתי לה עד הסוף את הפורקן שאני צריכה, מאוד קל לי להתמסר לחוויה אבל אני לא בטוחה שאני נותנת לעצמי להיסחף עד הסוף ולשחרר עד הסוף. אני מרגישה שקל לי יותר להאחז בכל מה שלא היה לי, בכל מה שכאב, ולא בכל האהבה המטורפת שקיבלתי וכל התובנות והרגעי נקיון המדהימים שהגעתי אליהם.
יותר קל להאחז בפחד, 
זה הפחד שתופס אותי.
אני מקנאה בהם שהם נשארו אחריי, למרות שאם הייתי נשארת לא הייתי נהנית
הפחד להישכח, לאבד את המשמעות שהצלחתי להקנות לעצמי שם בינהם.
אני מרגישה שפספסתי, אני שונאת להרגיש פספוס.
לא מצליחה להיות חזקה מספיק מאחוריי ההחלטות שלי, ידעתי שזה יקרה ובגלל זה כל כך פחדתי מההחלטה לצאת מוקדם היום.
אני רכושנית כלפי אנשים שהם לא שלי, ולגבי האושר של האנשים שאני אוהבת. אני לא מספיק בטוחה בעצמי, ברגשות שלי, בנכון שלי. אני נאחזת בכל מה שאני יכולה, כי אני לא באמת יציבה והאושר שלי לא יציב ואני חייבת ללמוד למצוא את המקום שיתן לי קצת יציבות בעצמי.
בא לי לנקות שוב, להפריד בין העיקר לתפל, לזהור ולבלוט ולהגשים את האני שאני.. 
אולי כל החוויה הזאת הייתה הפעם חיצונית מדי, תלויה בסביבה, משהו שהייתי צריכה להוכיח לעצמי שאני יכולה ורציתי וחיכיתי והייתי כמהה כל כך לגלות על עצמי שאני הבן אדם הזה, כן אני כן אני היא והייתי כל מי שרציתי להיות
אחרי הורדת המחסומים הפניימים באחת הסדנאות הייתי צריכה ידיים שיחבקו אותי, וקיבלתי כל כך קיבלתי את כל ההכלה שהייתי צריכה ממנו, והוא היה מדהים באמת כל כך מדהים.. אם הוא לא היה ילד (מבלי קשר לזה שהוא קטן ממני בשנה) הייתי מתנפלת עליו. הוא סקסי וחמוד ומצחיק וחכם, בוגר בצורה יוצאת דופן, הוא היה כל כך חם וראה אותי.. באמת ראה אותי. הייתי צריכה אותו, את כל החום שהוא הביא והתשומת לב שכל כך הייתי נואשת אליה. והייתי צריכה גם אותה שנדלקה עלי מהרגע הראשון ונתנה לי מקום מיוחד ובולט ואהוב ואיפשרה לי להרגיש בינהם בבית, והייתי צריכה את כל ההוכרה מכל האנשים שהחמיאו וראו בי את כל מה שהייתי רוצה להאמין שאני (ואני באמת, אני באמת, רק צריכה להתחיל להאמין בזה) 
המחמאה הגדולה ביותר הגיעה דווקא ממנה, שבהתחלה נרתעה ממני
ובסוף הפסטיבל אמרה
שיש בי את היכולת המדהימה לגרום לכל בן אדם שאני מדברת איתו להרגיש הכי בנוח ולגרום לו להרגיש טוב עם עצמו
ובזה, אולי, עשיתי את שלי.

 

(נסכם בימים
יום ראשון- נקיון, אני עם עצמי, ריקוד חופשי, קבלה
יום שני- חברותיות, מציאת המקום שלי, ריקוד חופשי, קבלה
יום שלישי- שחרור רגשי, אמוציות, אינטימיות, הוא, חיבוקים
יום רביעי- די. שקט. לישון. זה גם בסדר)
עוד כוכבית- הצלחתי להיות לבד, לא הייתי צריכה חברים או אנשים שאני מכירה בשביל לרקוד, בשביל להכיר, בשביל להרגיש בנוח, הלכתי לאן שרציתי מבלי תלות באף אחד, הגעתי לשם לבד וחזרתי משם לבד. זה עוד משהו מאוד חשוב שהייתי צריכה להרגיש עם עצמי, שאני מסוגלת להסתדר לבד, שאין בי פחד מזה. גם בזורבה הראשונה וגם בשניה היה אישו בנוגע לזה, בראשונה התגברתי והלבד היה פונקציה שהשגתי ולמרות שהייתי זקוקה לו גם הרגשתי אותו בכל רגע. בזורבה השניה לא הצלחתי להתגבר על הנוחות והיה צורך בביחד כל הזמן, הלבד איים. ועכשיו, הוא פשוט היה, מבלי שחשבתי, שנאבקתי, שחיפשתי אותו.. העבודה בבר לא רק נתנה לי את היכולות החברתיות בשביל האנשים, או את השרירים ברגליים בשביל הריקודים היא גם נתנה לי עצמאות וחוסר תלות באף אחד. ביטחון פנימי חזק מאוד, בעצמי, למרות הכל. 

 

יש בי חלק שרוצה שתגידו לי שזה מספיק גדול, משמעותי, שאני בסדר גם עם כל הפחדים וכל הספקות שבי..
אבל יותר חשוב מזה, אני כבר יודעת את זה.
צ'ירס.

נכתב על ידי לולאה , 14/10/2017 16:13  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ללכת במדבר


שקט לי בראש ואני מרגישה צלולה, כאילו סיננו אותי 

טוב לי בשקט המטורף הזה זה כמו אופוריה רק קטנה ורכה ואני רוצה לשחות בה כל יום.

אמי יושבת במדבר ואני פתאום כאן, וזה נשמע מצחיק לכל מי ששמע את הסיסמאות האלה אבל אף פעם לא התחבר.. הנוכחות של הדהרים קיימת ועם זאת צדדית, רגעית. הכל רגעי ואולי זאת האמת יזה כמו אצמול שעבתי והיינו צריכים בסוף לכזטר את הדף כי אין לנו צורך בזה יותר אולי אני ככה נאחזת יותר מדי בהמילים שנכתבו בחוויות שכבר חוויתי ולא ערה לקיים הכל משתווה למשהו ואולי אין השוואה כשהכל פשוט כאן. עשיתי מדיטציה שיה ואני יכולה לספור את הפעמים שהמוח שלי חזר לפרשן את הדברים ולחשוב מה יהיה ומה היה על יד אחת, אני לא יודעת איך זה עבד בכל כך קלות פשוט אני והשרט והנמוזיקה והאומממממ

אתמול רקדתי במתחם צאי וזה היה מהזמנים שאף אחד לא רורד ותמיד יש כמה בנות בודדות שכן רוקדות ומסתכלים עליהן, ואני הייתי הן. אחר כך הצטרפו עד הרבה אנשים בהדרגה זלגו להם למקומם לידי, אבל זה לא שינה אם הם שם או לא ואם החברים כאן או לא רק שאני כאן וכל מה שאני רוצה זה לרקוד ואני חופשית משוחררת והתנועות שלי זורמות ואינדבדואליות לי. אחר כך גם אמרו לי שאני רוקדת יפה, והחלק שעדיין צריך אישור ממש שמח.

בעצם כל מה שעשיתי אתמול זה לרקוד מלא, אני אוהבת לרקוד ככה שזה באמת חרקוד ולזוז ולהרגיש את עצמי ואת המוזיקה חאת הריקוד ולא בתםלזוז ולפחד שיסתכלו ולא להתבלט. כאן להתבלט זה לא להתבלט.

הכל בסדר .

גם נזכרתי בילדה הקטנה שהייתי, ואני לא יודעת אם אני רוצה לנסח את התחושה שלי לגביה במילים כי זה מפשיט את מה שצריך להיות תחושה ומחשבות לא מסודרות. אני רק אגיד שאני אוהבת אותה מאוד והיא מעוררת הערצה בעיני, אם אוכל ללמוד לחזור להיות מי שהייתי לפשטות ולכנות ןאידיאלים ולכנות עצמי מבלי צורך להרשים אף אחד זה יהיה הדבר הכי מדהים שיכול להיות.

שום דבר לא מסודר רק רציתי לרשום,

אמשיך ללכץ במדבר לא כדי למצוא או להימצא אלא פשוט כדי ללכת.

נכתב על ידי לולאה , 12/10/2017 10:50  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללולאה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לולאה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ