לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

האִטְלִיז


בּוֹאוּ אֶקַּח אֶתְכֶם לָאִטְלִיז, לַמָּקוֹם בּוֹ הָאָבָק לֹא יְכַסֶּה אֶתְכֶם לָעוֹלָם.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2018    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2018

היא ציירה לי ציור, קטפתי לה פרח.


אחד מחבריי הגדיר זאת היטב – חדוות חדילת השיגרה. האדם הנאור נמלא חדווה ברגעים נוראיים כמו של מלחמה ומוות. והיא קיימת מתחת למועקה, ולפחד, ולרתיעה, ולזעם, כי השיממון הוא אפל ומרושע והנפש צמאה למחזה חדש רק כדי לברוח מהריקנות הפנימית, או מהגודש פנימי, ומי שלא מיישר קו עם הבלאגן הזה לא שורד רחוק. 

 

וחדוות החדילה שלי מראה תמונת מצב שקרית לגבי עצמי - באילו שקרים אני חי. עם השממה הרוחנית וכל הבולשיט. רק תביאו פופקורן בצד ומבחינתי לראות את העולם נשרף. ואני מוכר לעצמי איזו אידיליה מוסרית שלא תבוא לעולם. 

 

הדר הזמינה אותי אליה לדירה. אמרה, תגיע בשעה 21:00, ואצלי בשעון השעה הייתה רק 17:00. השעות עד אליה ארוכות והכל יכול לקרות, ציפייה מהולה ברטט של תקווה שאולי הפעם זה מה שיעשה לך את זה, באופן וודאי וסופי.

קו הרקיע הנשקף מהחלון הוא שבלונה קבועה שלא ניתן להחליפה, אלא במעבר דירה. ויש חתולה מיוחמת מתחת לבית שלי, ברחוב. ומישהו צועק עליה להיות בשקט, כבר עשר דקות.

אני לא יודע מה לחשוב על זה.

 

לידם, שני בני נוער מתנשקים, וזוג אחר מחזיק ידיים אבל האישה מסרבת להסתכל על הגבר כאילו היא נזכרת איזה זבל הוא יצא איתה אי שם תחת כיפת השמיים כשהוא חשף בפניה את אהבתו הנצחית, אך לא קיים. התחושה הייתה כאילו השקפתי דרך זגוגית חלון שמטונפת מדמעות של אחרים.

 

הערב היה יוקד באופן בלתי נסלח, ושמתי פעמיי למרכול מתחת לבית כדי לקנות יין או ספיריט, שמא אגיע בידיים ריקות ותבוא עליי הבושה. המוכר בחנות היה טיפוס דוני-דרקואי כזה ששונא את העולם והעולם שונא אותו בחזרה, שאוצר המילים שלו הסתכם ב: שם בפינה, כן ולא. לאחר דין ודברים קניתי קיאנטי במחיר משוער של שישים שקלים, משוער משום שהלה דחף לי מסטיקים בשווי לא ידוע תמורת העודף, ולא היו בי הכוחות להתגונן מפני מכירה אגרסיבית זו.

 

אני הולך הלאה משם, וברחוב אלנבי עומד בניין שלו אין ועד בית. תמיד הם מקבלים התראות לפני ניתוקים מהחשמל, הבניין מסריח לרוב אבל יש תופעה אחת מדהימה שקורת בגלל חוסר בוועד - אף אחד לא מטפל בגינה ופורחים שם פרחי פרא מופלאים. אז החלטתי לקטוף להדר פרח, על אף הקלישאה והמבוכה.

 

הגעתי אליה מעט לפני השעה הנקובה והיא קיבלה אותי בזרועות מחבקות של כפור, והבית שלה היה נקי ומצוחצח, והכלב שלב טיפס על רגלי, והריח שנדף ממנה היה חדש ומתוק, ואפילו לא הזכיר ריח של אהובה קודמת. היא התרעמה על כך שהבאתי את הבקבוק, מבחינת לא היית צריך, אבל זה לא מנע ממנה לסיים אותו מפקק ועד תחתית. אז הרגשתי נבוך והסתרתי את הפרח עמוק בכיס.

 

דיברנו לאורך כל שעות הליל על עניינים שבלב ועל צחוק הגורל שהפגיש בינינו. היא לקחה שאכטות מגלומניות מהחשיש בזמן שאמרתי לה את כל שעל ליבי - על הפחד לפגוע ולהיפגע, על מ"ט שערי טומאה שכללו תקופת הוללות ארוכה ונטולת גבולות שאופיינו בדקדנס ובשחיתות מוסרית.

 

היא אמרה שנשמע שאני משכנע אותה לרדת מהעץ הגבוה מדי שטיפסנו עליו בשבוע שעבר. מיד התקוממתי, מה פתאום, אני דווקא מרגיש כמוך, התחשק לי באותו רגע לבוא ולתת לה חיבוק ענק, אז פשוט שלפתי את הפרח שהתקמט כבר. והיא בתורה הודתה שבלשה אחרי באינטנסיביות באינסטגרם והחליטה לצייר ציור של תמונה אחת שלי משם. היא הביאה לי את הציור ואמרה שזו מתנה ושאשמור לעצמי.

 

התחלתי ללטף את פני הפורצלן שלידי, וגם היא דלוקה מהדבר הזה, ואז אני פשוט חודר אליה בחלקלקות, כמעט בלי להוריד שום בגד מרוב הבהילות, רק בשביל להיות בתוך הדבר הרטוב, המתוק והחמים הזה ולנשק שפתיים שאינן יודעות שובע. היא חשה בי מבחוץ ואני חשתי בה מבפנים, ואפילו נדרנו כמה נדרים.

 

כשהיא נרדמה, יצאתי לגג לעשן סיגריה. ועכשיו אני צופה על הנוף של המטרופולין מלמעלה למטה כמו איזה סנוב, ותיכף יעלו בי פרפרים ומלמולים מתוקים ובקרוב יעבור שם כוכב-נופל עבור עוד משאלה שלא תתגשם.



 

הלוואי שהעולם לא יישרף בקרוב.

נכתב על ידי , 25/2/2018 15:01  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הייתה זו שעת לילה מוקדמת


הייתי זו שעת לילה מוקדמת והרגשתי צורך עז עד בהול לצאת מהבית. אמרתי לעצמי, ראסטי, תישאר היום בבית, אל תקבע תכניות, צא לטייל בעיר החוף שלנו, ותחזור הביתה.

 

אז יצאתי והלכתי לכיוון הרצל-רוטשילד. שם אני פוגש באיזה בית קפה, מכר ממדרגה שנייה ואנחנו מפטפטים כמה דקות בענייני העולם הזה. הוא הזמין אותי להצטרף אליו לקפה, ואמרתי לעצמי, נו טוב, מה יש להפסיד. 

 

השיחה שלנו גלשה למחוזות מאוד מפוקפקים, והוא החל לשפוך את אשר על ליבו. יש לו תשוקה גדולה, כך הוא מעיד, לכל דבר יפה וכל אישה יפה שהזדמן לו לראות גרמה לו לרגע קטן של אושר. והוא היה נוצר בזיכרונו כל מבט ומבט, רק כדי להרגיש טוב עם עצמו. ככל שהתקדמה השיחה התחלתי להבין שהאובססיה שלו עברה כבר את גבולות ההיגיון, ואין בנמצא טיפת רסן שתטיף לו בינה.

 

והוא מגלה לי, בכנות שהפתיעה אפילו אותו, שהוא הביא ביד על וידאו קצר בן דקה שפעם צילם את האקסית שלו יורדת לו. הוא המשיך לספר שהוא מרגיש נחיתות מוסרית אחרי שהוא עושה את זה, כי הוא נשבע לה פעם בשם כל הקדושים מכל הדתות שמחק את הסרטון. אבל סמכו עליו שהוא השתמר אצלו בלא פגע. אז לפעמים בשעות הקשות הוא מביא עליו ביד.

 

היא הייתה בחורה נאה למדי האקסית שלו, הכרתי אותה היכרות שטחית, עד שטחית מאוד. וייסורי מצפון עברו עלי כאשר שמעתי את אשר הוא סיפר, אז ניסיתי לפנות לשכל הישר שלו ולהסביר לו שמעבר לדילמה המוסרית שהציף הוא חשוף גם לאישום פלילי, ולא ברור שזה שווה את הסיכון. עברה בראשי גם המחשבה לשלוח לה הודעת אזהרה בפייסבוק, אבל הסתפקתי בהטפה כנגד העניין עד כדי איום מפורש למען יראו וייראו, והוא מספיק נלחץ כדי למחוק את הסרטון המדובר.

 

לאחר דין ודברים אלו, הבנתי שלא תגיע הישועה בישיבה עם אידיוט זה ושלחתי הודעה להדר. הדר ואני עבדנו פעם יחד וכשעזבתי את העבודה נפרדו דרכינו אבל העיר שלנו קטנה ויצא שנפגשנו בשבוע שעבר בבר היפסטרי מוכר פחות או יותר. היא אמרה לי אז כמה דברים – קודם כל – בוא נצא לטיול בסביבה. דבר שני – התגעגעתי. דבר שלישי – קח אותי למחוזותיך באשר הם. 

 

אז שלחתי לה - טוב, נשב, מה את אומרת, בא לך? והיא השיבה - היי, אולי, קרוב לוודאי, למה לא? נפגשנו באחד ממקומות הבילוי האהובים עלי ושתינו כמעט לשכרה. סיפרתי לה על המפגש המדובר עם האידיוט הנ"ל, והיא הזדעזעה עד מאוד והחלה לשאול אותי שאלות עם עיניים בולשות, כדי לאמוד את מידת וודאות מחיקת הסרטון. והיא הייתה כאילו מייצגת את כל המין הנשי, אך דעתה נחה כשהובהר לה שראיתי את הקובץ נמחק.

 

ולהדר יש חזה עצום שמכיל בתוכו את כל מה שגבר מתגעגע אליו, ואף סולד, שיער שחור עם עיני דבש, ודיו על הגוף, ומבנה תמיר ודקיק. התחשק לי באותו רגע לתת לה חיבוק ענק, או להיות מחובק על ידה, וסיכמנו אחד באוזני השנייה שזו מהות הפועל 'להתחבק', לחבק ולהיות מחובק בו זמנית. אבל אז התנשקנו, ואחרי האופוריה הרגעית התחלתי להיגעל מעצמי, משום שסיכמתי עם עצמי שאני מתחיל לרקום קשרי ידידות, וגם כך המליצו לי נמרוד וסהר, חברים טובים ומליצי יושר, אבל העיניים שלה השפריצו טוב לב, ופתאום נזכרתי שחשקתי בה בתקופת עבודתנו יחד, אך נסיבות שונות מנעו את מימוש התשוקה, וגם לא התחבקתי עם אישה חיבוק אמיתי כבר זמן מה, ואני מתגעגע לטבוע ברכות המלטפת הזאת. וקצת הבנתי את עצמי לרגע. 

 

פתאום דמיינתי שאני והדר יושבים על דיונה מעניינת בסיני ואנו פורסים אחד בפני השניה את משנתנו הפילוסופית והאבולוציונית. והיא בתמורה תיתן לי נשיקה קטנה. ואז אתן לה את כל מה שיש לי. ואף שעלול להתפרש כאילו אני רודף שמלות, המונוגמיה, משום מה, מבעבעת לי בדם.

 

נראה מה יצא מכל זה.

נכתב על ידי , 20/2/2018 18:04  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הזמן מרפא עצמות ומצפון


אם להאמין לתחושת הבטן אז נראה שיצאתי מהדכדוך שהייתי שרוי בו בשבועות האחרונים, תסמיני ההקלה מעידים על כמה דברים, כגון - חזר לי התיאבון, והיום טרפתי סושי במסעדה מתחת לעבודה כאילו לא אכלתי שבועיים. כמו כן, חזר לי יצר המין, ועכשיו נשים נראות לי שוב כדבר מושך כמו בימים כתיקונם.

 

אה, וגם הפסקתי לבלוש אחר האקסית בפייסבוק ולמעט לייק תועה מדי פעם אני שומר מפניה על דיסטנס עיקש, נראה לי שהיא מסתדרת היטב בכוחות עצמה אי-שם במסגרת מסעותיה המסתוריים ברחבי הארץ. לפעמים עוד עולה לי מחשבה מכאיבה לגביה שהיא שוכבת עם הנוכחי שלה תחת הסיפון או על רקע השקיעה והשחפים והלב חושב להתכווץ.

אבל אני מתגבר על עצמי.

 

נראה לי שאיזו נשואה מהעבודה מתחילה איתי, אם נשפוט על פי המבט החודר, וגם לפעמים היא מקטרת על בעלה לידי – כאילו בכוונה שאשמע – על זוטות כגון שהוא אינו מוציא את הכלב, או לא מחכה לה ער כשהיא חוזרת מאוחר מהעבודה. וגם העיניים שלה הכהות האלה נוטפות עבורי איזה רמז. פאק.

 

לפני כמה ימים היא שאלה היכן אני נוהג לשתות בלילות, ואמרתי לה שניים או שלושה מקומות. והיא אמרה – היי, אז אולי ניפגש באחד מהם, כי מסתבר שגם היא אוהבת לשבת ולשתות באחד מהמקומות האלה. וגם שלשום היא שאלה אותי אם אני יוצא אחרי העבודה. אמרתי שלא, היא הדגישה בפניי שהיא כן יוצאת לאותו מקום שפעם הוזמנתי אליו על ידה. אבל לא הלכתי בסוף בגלל שהייתי שקוע באיזה דכדוך פנימי והעדפתי להשתכר בבית ולשפוך את הנשמה על הטוויטר. 

 

והיא בעלת מראה אריסטוקרטי מרשים, כאילו שהגינונים שלה כולם עבורך. והמחמאות על המראה שלי: קעקועים, זקן ושאר ירקות, היו רלוונטיים אולי לתקופתי כנער מתגבר. אבל זה שהיא נשואה, מוריד בעיקר ממנה אז הקפאתי את כל ההליכים המיניים שהיו עלולים להיווצר לי איתה.

הזמן מרפא עצמות ומצפון.

נכתב על ידי , 19/2/2018 19:43  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

בן: 28

Skype:  r-james22 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
1,148
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , מתוסבכים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לRusty James אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Rusty James ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ