לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

האִטְלִיז


בּוֹאוּ אֶקַּח אֶתְכֶם לָאִטְלִיז, לַמָּקוֹם בּוֹ הָאָבָק לֹא יְכַסֶּה אֶתְכֶם לָעוֹלָם.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2017    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2017

על בדידות ושייכות


 

הרבה אנשים אומרים לי,

תשמע, ראסטי, אתה חתיכת ממזר, למה אתה תמיד כותב על מלנכוליה?

 

ואז אני עונה להם, שזה שאני מוקף באנשים, אולי מעיד שאני לא לבד, אבל לא אומר שאני לא בודד. יותר מזה, זה לא מעיד לשניה שאני אדם לא מאושר.

 

בכלל, סיר הלחץ התל אביבי של שמלות הכלה הלבנות הוא כבר לא חלק מהנוף שלי, ובמקומו נגלה אליי מקדש של אינדיבידואליזם.

אני אדון לעצמי אבל חלק מהכלל, חלק מקבוצה של סוליסטים ממהרים וחדורי מוטיבציה.

 

פעם, לא הייתי מסוגל להעביר ערב נינוח עם עצמי בבית. תמיד הרגשתי שאני מפספס משהו, שאני צריך לפגוש מישהו או לעשות תכניות. לשבת בבית לבד בערב היה מתכון מושלם לתחילתה של מלנכוליה נפלאה. לא ברור לי למה הרגשתי פעם שלהיות לבד זה כזה סטייט אוף מיינד תבוסתני? זה לא.

 

אין בעיה לחלוק חיים עם אנשים אחרים, אבל לא בכל מחיר. לא רודפים אחר שייכות רק לשם השייכות.

 

גבותיהם מורמות, פיהם פעור, ועיניהם עיני עגל.

 

 

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 6/10/2017 21:39  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חלום אפל במיוחד


 

שוב ושוב אנו נפגשים באותו בר שבצפון העיר, פעמיים או שלוש בשבוע, במשך שבועות רבים.

והיא הייתה נובורישית שהתחילה איתי במקום בו אנו יושבים כעת, ואני לא חתרתי למגע, אבל היא בנאדם נחמד מאוד, נעימת הליכות ומשרה אווירה טובה, אז הצעתי לה להיפגש לדרינק אפלטוני. וכך יצא שנהנינו בפעם ההיא עד מאוד והפכנו ידידי נפש.

 

תיאורה החיצוני: אישה בגיל העמידה, מטופחת, שערה זהוב, עיניה ירוקות ורואים שנסו הנעורים מפניה.

 

ולה סיפור חיים מעניין במיוחד: פעם, מחשבה אפלה במיוחד התיישבה במוחה הקודר ולא הרפתה ממנה במשך שנים עד שהתחילה להטיל ספק בכלל המנגנונים החברתיים המדביקים אותנו אחד לשני.

 

יותר מכול, היא התחילה להטיל ספק בצורת האהבה הרגילה שבין איש ואשתו, אהבה של נישואין, והרגישה שובע מאחיזת החנק של הדיבר השביעי. וכך החלה מחפשת אהבות חדשות עד שפיתחה תלות בזמניותו של רגש מועצם.

 

היא סירבה להיות בחברתם של כל אלה עם חשבונות-הבנק והאשראי האינסופי, אז היא חיה בשולי החברה, מעמידה פנים שהכל תקין וממשיכה להיפגש עם צעירים ממנה, ובלילות לעשות סמים.

 

והיה לה הכל ולא היה לה כלום. הסכמי הגירושין סיפקו לה ממון רב, שאפשר לה להשתחרר מכבלי החברה התקינה. אך הכסף נזיל ומזמן אבד לו הערך, כמו דימויה העצמי.

 

היא התוודתה כשאמרה שאני מושך אותה בצורה בלתי רגילה, משיכת בשר ושכל, שהמפגשים איתי גורמים לה להרהר על אמיתותו של הספק הראשון הנ"ל. ואני הסברתי לה בפיזור הדעת, שנכון שהרצון לפתות ולהתפתות הוא עצום, אבל קשר איתי לא יפתור לה את המאבק בין חופש לבין שייכות.

 

היום התחיל להכחיל, השמש האדימה וירדה מטה כמשתוקקת לליטופו של הכל-יכול, ותיכף יעבור ברקיע כוכב-נופל עבור משאלה שלא תתגשם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 6/10/2017 00:06  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הגעת אחרי לילות נטולי חלומות


 

אני חולם עלייך בכל מיני דרכים וצורות בלילות האחרונים. זה עוד יותר מוזר נוכח ההרגשה שבשנה האחרונה חשכה גדולה ונטולת חלומות נחתה עליי.

 

יש לך לב עצום שמכיל בתוכו את כל מה שגבר מתגעגע אליו, עם שפתיים עמוקות שלא יודעות שובע. אחרי כמה משפטים ספורים התגלית כאינטלקטואלית יודעת ספר, עם רגליים ארוכות ומראה אריסטוקרטי ומרשים.

 

היית שתיינית כמוני, ואהבת את אותם הצלילים המבעבעים, ותמיד היינו לבושים כמו תאומים. "אתה זה אני בבן", היית קובעת אחת לשבוע.

 

את מעוררת השראה, אוהבת לחיות ולרקוד. אהבת אותי למרות האופי העיקש והמרדני, הילדותי והקשה שלי. הכנסת אותי לחיים שלך, כשהחיים שלך רצו לירוק אותי החוצה.

 

וכמה טיפש הייתי שנתתי לך לגווע. היו אלה לילות מחניקים של ריבים, עמוסים בחוויות של התעקשות מתמדת ומלחמת אגו. הרגשה שזה גדול ממני ושאני צריך עזרה וטיפול של מנוסים ממני, ואלו לא היו בנמצא.

 

ואת נלחמת על היחסים בינינו. אפילו הבטחת שחודש שלם לא נריב. ועשית ככל שביכולתך, ויצאת מגדרך, אבל היה קל מאוד להרוס את המרקם העדין הזה ואחרי שבועיים עמדנו באותו המקום בו עמדנו כל השנים.

 

אני ויתרתי, מתוך תחושה שאין דרך לתקן את המקולקל. את לא הבנת, והמלנכוליה השפריצה לך מהעיניים חודשים ארוכים כי אהבת אותי על סך כל חלקיי.

 

כבר שנים שאיני מרגיש כלום חוץ מבור שחור של תשוקות שלעולם לא יגיעו לידי מימוש.

 

לחלום עלייך שוב, היה כואב מדי. ושרירי החיבוק שלך חסרים יותר מתמיד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 4/10/2017 04:38  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

בן: 28

Skype:  r-james22 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
780
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , מתוסבכים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לRusty James אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Rusty James ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ