לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אין



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

10/2018

טראומה.


יוצא לי כמעט באופן יום יומי להיזכר בטראומה. היא מנהלת אותי. אני חי אותה. כמה שאני מדחיק אותה, היא חוזרת. אני מרגיש שקשה לי ושאני לא אוכל להשתחרר מזה. התחושה הרעה הזו מלווה אותי כמעט בכל רגע.


 


אני רוצה חום, אני רוצה מגע, אני רוצה קירבה, אבל הגוף שלי מסרב לקבל את זה. אני כלכך פצוע, שנהפכתי לסגור. חוסר יכולת לחדור דרך השריון שלי. אני מרגיש שאם אני מוריד אותו, אני מסכן את עצמי. לפעמים הייתי בורח לים. הייתה לי סירה והייתי חותר כמה שיותר רחוק. כמה שיותר רחוק מאנשים, שקרים, רוע. והיה לי טוב לראות את החוף מרחוק. לדעת שאני במקום טוב, גם אם זה קילומטר מחול הים. אבל זאת הייתה הדחקה. היום אני מבין שאני פשוט מדחיק ומדחיק, אני לא רוצה לחזור לפסיכולוג כי אני מרגיש שזה שיחות שחוזרות על עצמן. אולי צריך פתרון אחר, אבל צריך.

נכתב על ידי , 10/10/2018 23:56  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

בן: 29





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDoni 22 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Doni 22 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ