לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2016

קצת שיט של שתים עשרה בלילה


צריכה להיות פרידה.

זה מה שאני יודעת, זה מה שהאינטואיציה אומרת לי
זה מה שאני מרגישה, בבטן. אותו חץ שמכוון אותי אם לאכול פסטה או סלט, אם לרכוב על אופניים או ללכת לישון
אם ללכת למסיבה או להישאר, אם להגיד לחברה את האמת בפרצוף או לשקר שיהיה טוב יותר.
צריכה להיות פרידה.
זה צובט אותי בבטן ובלב ובראש, ואני מנסה להדחיק בצורה הכי ברורה שיש. כי טוב לי איתו, והוא טוב אליי
יש לנו שיחות עמוקות וגם שטויות, אנחנו באותו ראש בדיוק
הייתי אומרת שמשהו חסר
אני לא יודעת מה חסר

אבל חסר

צריכה להיות פרידה כי אנחנו שנה ו8 ביחד ונראים כמו הזוג המושלם
דתי וחילונית, מזרחי ואשכנזיה, ומשום מה מסתדרים נפלא. תראו איזה מתוקים הם. הם ההוכחה שהכל אפשרי
אני אוהבת אותו, והוא מקסים, והוא החבר הכי טוב שלי והנשמה התאומה שלי
ולא באלי שתהיה פרידה.

 

משהו אומר שיהיה יותר טוב בלעדייו
משהו אומר לי שאני צריכה למחוק את כל הפוסט הזה ולשכוח מהכל
משהו אומר לי להמשיך עם המשחק
משהו אומר לי שאני צריכה לסתום ולהגיד תודה שיש לי אותו

אני אוהבת אותו
אני אוהבת אותו מאוד
וצריכה להיות פרידה
וזה כל כך כואב.

נכתב על ידי karimor , 27/3/2016 23:58  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אלכוהול, פורים וחצאית כחולה משובצת


אני אוהבת את פורים.
זה אולי החג הכי מקסים בשנה בקונספט שלו: המון צבעים, המון שמחה, המון נתינה, המון המוני שכזה.
איך אפשר שלא להתאהב בצבעוניות ובקסם שהחג הזה מביא איתו; ילדים קטנים עם איפור צעקני על הפנים, מלכי דראג בארון עושים את צעדיהם הראשונים (לקראת המצעד כמובן). התהלוכות הרעשנים וההרמוניה שמשותפת לכולם. אני חושבת שזה החג שבו אנחנו הכי מראים את השמחה על כך שניסו להרוג אותנו ולא הצליחו (ובואו נאכל טונות של סוכר ומשולשי בצק ממולאים. יהה!!).

בקיבוץ שבו אני עושה את השירות עשו יומים של מסיבות (עם קריאת מגילה באמצע). יום אחד לקטנים, שני ערבים אחרי למבוגרים.
ובשמחה של הילדים הקטנים היו מתנפחים, והצגות של הנעורים, ופופקורן ושיערות סבתא והמון ילדים עם נזלת מרוחה על המתקנים. אושר תמים שכזה, אמיתי- יש פה מוזיקה, צבעים, וזה כיף, אז אני שמח. ועכשיו נראה מי קופץ יותר גבוהה.
הרשיתי לעצמי להתחפש לבילבי בצורה הכי מביכה שיש, כי זה ילדים, ובאתי לשמח ולאהוב. הסתובבתי בין הקטנים וצחקתי, וקפצתי, ונהנתי כל כך.
אושר טהור זה דבר כל כך מדהים. ופשוט. כמה כיף לחיות בעולם פשוט.

למסיבה של המבוגרים (חברי הקיבוץ והשינשינים כמובן) היה לי ברור שסרבל וגרבי ברך צבעוניות הם קצת פחות הקטע.
כלומר, ברור שזה היה יכול להיות נחמד לראות את כל התחפושות הסקסיות של המבוגרים (שלא תטעו- הסטודנטים הגיעו שעתיים אחרי אז אני מדברת על בני 40 + כן?) ורק אני חזרתי עשר שנים אחורה. אבל הרגשתי צורך להתאים את עצמי, ובכל זאת- תחפושת קומונה..
התחפשנו לבנות הפאוור פאף, בקטע נורא חמוד, אך עם טוויסט. ברור היה שאיננו הולכים למסיבת יסודי, אלא משהו יותר.. רציני.. יותר.. אחר..
כשאת נכנסת לפאב הקיבוצי, החוקים משתנים.

העניין היה שמס' סוגי אלכוהול מסוימים הם חינם, עם פתקית שמראה שמגיע לך כמובן. לא ביגי.|
תחרות תחפושות (כשאנחנו השופטים כמובן), הצגה שיורדת על כל בעלי ובעלות  תפקיד-מפתח בקיבוץ (והכל נאמר בהומור רבותיי) ויאללה לרקוד! ולהשתכר עד- לא- ידע.
וידוי- עד שהגעתי לשירות, לשתות ו"לתפוס ראש" לא בדיוק היה הקטע שלי. אהבתי יותר להזמין קולה בקש מאשר שוט וודקה.
אבל המוזיקה חזקה, והמקום קטן ומאוכלס, ואנשים רוקדים, והשיגו לך כבר שלושה פתקים אז- לא תתני לעצמך יותר מהרגיל?
בפתקית השלישית הבנתי שאם אני רוצה להעביר את שאר הערב בטוב, אעצור שם.
התחלתי לרקוד מהלב (קלישאה משהו)

אני אוהבת לרקוד. להזיז את הגוף בשלל הצורות ובקצב (או שלא בקצב) של המוזיקה המתחלפת
לצעוק ולעשות פרצופים, להשתמש במה שיש, לרקוד עם חברות וחברים
לזוז. לזוז. לזוז.
כשהייתי קטנה ועד לפני כמה שנים הייתי בחוגי ריקוד- בלט, ג'אז, מודרני, אפילו התעמלות קרקע ואקרובטיקה אווירית.
ההיפ-הופ היה אהבת אמת בעיני; פעם בשבוע למשך שעה וחצי להשתחרר מהכל ולהתמסר לתנועות ולמוזיקה. אין שחרור יותר טוב מזה.

אז רקדתי במסיבה, וצחקו עליי, כי אני מניחה שהייתי מעט מגושמת. לא הזיז לי כלל
כל כך ניסיתי להשתחרר, לתת להכל לצאת.
אבל האלכוהול
האלכוהול מוציא מאנשים דברים לא טובים
האמת לכאורה בפנים, בצורה הכי מכוערת שיש.
רקדנו תחת שיכרון, תחת מעטה של כאילו אמת
רק תחת האלכוהול הם יכלו לרקוד ולזוז
רק אחרי כמה פתקיות הם הרשו לעצמם

וזה כל כך כואב
לקום כמה שעות אחרי ולהחזיק לה את השיער בל תקיא על עצמה
וזה כלכך הורס
שפורים זה החג הכי כיף שיש
הכי צבעוני
והכי מסוכן בשנה

הייתי רושמת "חג שמח" או משהו כזה אבל אפילו שושן פורים עבר (לפי בן זוגי הדתי)
אז.. שבוע נפלא
ואל תמותו

נכתב על ידי karimor , 27/3/2016 16:06  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בלהה


חג פורים 2016
בלהה יושבת על אדן החלון בבניין הישן של ירושליים העתיקה
בכסא נדנדה רעוע ומסרגות בידיה. עוד מעט יהיה מוכן הסוודר החדש לנינתה
אצבעותיה המנומשות לופתות את המסרגות, אצבעתה הארוכה מגלגלת את הצמר הסגול בעדינות מדהימה
היא יושבת ובוהה ברחוב שמתחתיה, בילדים המשחקים
היא מכירה את התחפושות של היום בעל פה, הלא חזרה לפני שבוע מקניות לנכדים; מלכת הקרח, מלכת הקרח החגיגית, ת'ור ואחד הנכדים שרצה להתפרע והחליט להתחפש לבוקר
כמו פעם, כשהיתה קטנה והיתה רוכבת על הסוס שלה
זה שאף אחד לא האמין שקיים
זה שיכלה להרים ביד אחת בלי פחד
בלי שריר אחד נראה לעין מזרועותיה הדקיקות
שיערה הכתום משתלשל על גבה בשתי צמות מושלמות

לפני כמה שנים הזמינו את בלהה למפגש השבועי של הגמלאים עם הצעירים לכבוד החג הצבעוני.
כל המועדון התמלא בציורי מסיכות וליצנים. צבעים עזים מלאו את החדר וצלילי שירי חג נשמעו מכל עבר.
בלהה שמה על עצמה אזנייים של חתול, וציירה לאפה את שפמו של היונק, והצטרפה לחוגגים. היא מבין היחידים והיחידות שיכולה להחזיק עצמה על הרגליים.
בשעה חמש בדיוק התמלא מועדון הקשישים "יחדיו" בבני נוער כשבידיהם משלוחי מנות שהכינו בעצמם, והם לבושים בתחפושות שונות. חלק רק עם אביזר קטן, וחלק הלכו עד הסוף. עברו הנערים והנערות ושוחחו עם הקשישים והקשישות. חלקם הזמינו אותם לרקוד, חלקם ישבו לשיחת "אני הייתי בפלמ'ח ואת, ילדתי, רזה כלכך!"
על יד בלהה נעצרה נערה בסרבל צבעוני ושיער חלודה קלוע בשתי צמות. לרגליה נעליים שחורות וגרביים בצבעים שונים להחריד מבצבצות. אפילו קוף קטן היה כרוך סביב צווארה ונמשים עיטרו את פניה. בלהה חשבה שהיא עומדת להתעלף.

"זאת אני!" בלהה לוחשת לחברתה גרטה שישבה לצידה
"מי?" גרטה , כמבינה דבר סוד, מחזירה לה בהזזת שפתיים והנעת הראש בלבד
"העלמה על יד שמשון- בעלת הגרב והצמה" בלהה לא יודעת עצמה מרוב התרגשות
גרטה מחייכת כשומעת סיפור ישן ומתוק
"בלהה בלהה, אני בספק אם איי פעם ישכחו אותך".

 

 

לפי ויקיפדיה, בילבי בת גרב אמורה להיות היום בת שמונים, חסרת שיער (או עם שכבה ממש דקה וכתומה) ובטח באיזה בית אבות נידח באי על האוקייאנוס השקט, איפה שעברה את הרפתקאותיה עם אביה.
בילבי מסמלת בעיני את הילדות האינסופית, ושאפשר להוציא מכל דבר את הטוב והכיפי שבו
השנה אני מקימה לתחיה בפעם השלישית את הילדה הכל- יכולה
ואין יותר גאה ממני לעשות זאת

 

 

פורים שמח :)

נכתב על ידי karimor , 22/3/2016 00:34  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  karimor

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לkarimor אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על karimor ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ