לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

another random writer


בת 17, כותבת טעימות מהחיים שהספקתי לחוות. חולמת להוציא לפחות שני ספרים בבגרותי, ולעצב לפרנסתי. אוהבת את החיים בסך הכל(:


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2016

אין שם- אולי שיעור ספורט? מקורי זה בטח לא.


אוקיי, אני הולכת לפרסם מונולוג (אם אפשר לקרוא לזה כך?) בפעם הראשונה. 

הקטע לא מלוטש עדיין, היו נחמדים.

 

שיעור ספורט. היום ה24 בפברואר, ואני בעיקר מרוכזת בציון שבעה חודשים עם הבחור שלבי בחר, ויום ההולדת השלישי של הכלבה הכבר-לא-תינוקת שלי. הימים עוברים ואיתם החודשים, בזרימה מתמדת, כמו ים סוף. ואני? אני נותנת לזמן לעבור. לא שאני יכולה להחליט אחרת.

שיעור ספורט, והבנות מתפעלות מגמישותה של אחת הבחורות. היא בלרינה, רוקדת בלט. מהסוג שיכול לעמוד על קצות האצבעות בנעלי פוינט, למרות שזה נורא כואב- אבל כוח הרצון גובר על הכל, לפחות במקרה כזה.

אני מביטה בה מתמתחת לרגע, ומהרהרת על כמה סירבתי בתוקף להצעות של אמא להירשם לחוגי ריקודים לגילאי 6-10. "בבוא הזמן, כשתהיה לי בת, אני בטח ארשום אותה לחוגי ריקוד! היא תופיע ותקבל פרסים, ונתפור לה תלבושות יפות יתר על המידה למעמד" אני חושבת, ועולה למוחי מחשבה נוספת- גם ים סוף נחצה לשניים, ותקופות נגמרות, ומשתנות, ומתייבשות; אפילו מרשות לאנשים לעבור באמצע. חלקם נשארים, חלקם נעלמים. חלקם נאמנים, וחלקם פחות. ואז, כמו שים סוף החצוי חוזר לימה אחת גדולה ונפלאה- באות תקופות טובות יותר. אני חושבת, "יש הרבה אימהות שמנסות להגשים את חלומות הנעורים שלהן, דרך ילדיהן. אני מקווה שלא אהיה אחת מהן, שאחיה כל יום את החלום. שאנשום אותו. ולא אחליט מה היעד של ילדיי, אעזור להם למצוא את הרצון שלהם."

שיעור ספורט, ומהאולם בוקעים שירים שיחד עם הקולות של הנערים המתאמנים במגרש- מזכירים לי את אילת, את החופשה המשפחתית השנתית. 

המשפחה נוסעת עוד מלפני שנולדתי, וכמובן שהצטרפתי. אבל בשלב כלשהו האחיות שלי גדלו, ובגלל בגרויות או צבא לא יכלו לבוא. והזמן עובר. ואני נותנת לו לעבור. בקרוב גם אני לא אוכל לנסוע, וזה באמת יהיה הסימן להתבגרות שלי.

שיעור ספורט, ובמקום להתאמן אני מבינה שעכשיו, כשאני בת 17 ומלאה במבחנים ולימודים ומחויבויות- זו אחת התקופות הטובות שאני הולכת לזכור. וזה? זה הזמן לחיות. לתת למים לזרום, ולים להיחצות לשניים. להרשות לאנשים להיכנס למים, להירטב קצת, ואז לצאת. להיפגע, וללמוד מטעויות. להרשות לאנשים גם להישאר איתי. ותמיד לחייך.

שיעור ספורט, ומעל הכל, אני מבינה שאני אוהבת את החיים שלי, ואני חיה את החלום. 

 

אני די בטוחה שאשכתב את הקטע הזה. בטח אפרסם אותו שוב, משופר.

נכתב על ידי בּרוּ צ׳אן , 13/3/2016 21:56  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרסום ראשון


היי! 


אתחיל בלספר קצת על עצמי.


מילדותי אחותי קוראת לי ברו (Baru) ובשנה האחרונה אימצתי את זה ככינוי לעצמי. אני בת 17, ותמיד אהבתי ספרות. לקרוא. לכתוב. אפילו לשיר. מאז שאני זוכרת את עצמי רציתי לכתוב ספר, ולאורך השנים אפילו ניסיתי לכתוב ספרי פנטזיה לילדים.
בגיל 14 התחלתי לכתוב קטעים, בעיקר רומנטיים (עד כמה שנערה בת 14 יכולה להיות רומנטית..). מגיל 13 התבריינו אליי הילדים בבית הספר, והשתמשתי בכתיבה כבריחה מהעולם האמיתי- הייתי נכנסת לעולם דמיוני משלי שבו הכל אפשרי. אני מניחה שרובכם תוכלו להבין אותי. 


בנוסף, אני מאוד אוהבת את כל מה שקשור בעיצוב ותפירה, ואשמח לעסוק בזה.


 


החלטתי לפתוח בלוג, פשוט כי החלטתי לשתף קצת מהחיים שלי. אני אעלה לכאן קטעים שאני כותבת -כשאני כותבת- וכנראה שגם פוסטים אישיים במקרה וארצה לפרוק. כרגע הבלוג חצי-אנונימי, כי מי שמכיר אותי יודע שהכינוי שלי הוא ברו צ'אן (כינוי מהתרבות היפנית- בטוחה שעוד ארחיב על זה בהזדמנות).


אם תוכן הבלוג לא מתאים למישהו- אף אחד לא הכריח אתכם להישאר. 


 


מקווה שזוהי התחלה של חוויה מדהימה!


 


-ברו ♥ 

נכתב על ידי בּרוּ צ׳אן , 13/3/2016 14:12  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  בּרוּ צ׳אן

מין: נקבה




35
הבלוג משוייך לקטגוריות: המתמודדים , סיפורים , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבּרוּ צ׳אן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בּרוּ צ׳אן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ