לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לעיתים אני שוכב שם, מתפלש בבליל מילים ותיעוב עצמי. כשזה נגמר אני שוטף פנים - והכל שב לקדמותו.

כינוי:  בן של אנוש

מין: זכר

Google: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

3/2016

ערווה


מדיף נינוח אלכוהול חנטתי עצמי במלבושי ערב והעמדתי פני פיכח.



תחת עץ מכוער הקאתי את נשמתי, מטיל את גופי חסר הערך על אדמה ספוגה ויורק שאריות תחושה 

שנותרו בחלל פי מאז הטיחה בי אמת.



אויר קר צינן את חזי הבוער דרך כפתורי חולצה פרומים, או שמא מכופתרים היו ברישול?... יכולתי לחוש 

בידיה מחליקות על גופי, יכולתי להבחין במבטים נשיים נשלחים לעברי מכל עבר בהצעה ערמומית לשברון 

לב בחליפה של נועם ותאוות בשרים. יכולתי לדפוק להן מכות.



התרוממתי והתחלתי לרוץ. הרוח סטרה בפני בחוזקה, פורעת שיערי ומזכירה לי שאינני כפי שציירה אותי, 

או כפי שציירתי עצמי בפניה מבלי משים. הרגשתי את פניי קופאים, את שריריי נדרכים. הרגשתי שבא לי 

לזיין.



עצרתי ליד זוג מכוער וירקתי להם בפרצוף. במכת אגרוף שברתי את אפה והנחתי לדמה לחמם מעט את 

ידי. לגבר בעטתי בפנים, הולם בכיעורו שטינף את בגדיי ומדקלם בראשי שירה לקול ריסוק עצמותיו.



אל תעמדו לי בדרך.
נכתב על ידי בן של אנוש , 18/3/2016 20:58  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ומה בדבר העצב?


שוב קמתי בבוקר.

מגרד עצמי ממיטה מסויטת ונגרר אל עבר ניקיון שאני לא באמת צריך. הנחתי לנוזל השקוף להחליק עלי, למהול את תשישותי בטיפות עירנות שאזדקק לה בהמשך היום, עת אתנהל בין משימה סיזיפית אחת לאחרת. מבעד לאדים שהתעבו על המראה הבטתי בתווי פניי - גבר נאה, לא מדי. עיניים ריקות. החלקתי אצבעות בשיערי כי זה כל מה שיש לי לעשות כדי להרגיש יותר טוב – ויצאתי חזרה.

חנטתי עצמי במלבושים מהוגנים לכל הדעות, הגרתי לתוכי מנת קפאין שנמכרה לי באריזה צבעונית תוך הבטחה שזה מה שיעשה לי את היום ושהשני בחצי מחיר, ספרתי שישה כדורים לבנים. לגימה אחת הבטיחה לי בריאות כימיקאלית לפחות לכמה שעות

 

הבטתי ישר והתמקדתי בכלום, ממתין בשקט שיתחלף לירוק. האדום עוד לא נצבע בכתום וכבר צפרו לי מאחור, כאילו הבן זונה חיכה עם יד רועדת מעל ההגה רק כדי לצפור לי בשניה הראשונה שהוא יוכל. שיזדיין, לא זזתי. כשהירוק סיים להבהב דפקתי גז והשארתי אותו לחכות לירוק הבא. הוא בטח ישב שם באוטו וקילל אותי, וריד מבעבע לו במצח והיד הצופרת דופקת על ההגה בעצבים. עצרתי לקנות עוד קפה כי כבר עברו עשרים דקות, מביט באלה שלא הזמינו טייק-אווי ותוהה איך זה לעזאזל שכבר עשר בבוקר ואף אחד מהם לא צריך להיות בעבודה. זו שלידי הביטה בי וחייכה, כנראה שהתחפושת שלי מצאה חן בעיניה. היא לא עניינה אותי, כמעט בכל ערוץ בטלויזיה שלי יש מישהי יפה יותר.

 

חלפתי על פני מקום החניה המיועד שלי והמשכתי עד שלא נותר זכר לנחשי האספלט ומפלצות הבטון. כמעט ולא היו מכוניות סביב, אם להתעלם מנהג המונית שעצר בצד וחשב שמי שעובר ליד לא יראה שמישהי מוצצת לו. הראש הבלונדיני הקטן שלה עלה וירד מאחורי החלון, מפריע לי בזוית העין ועושה לי כאב ראש מטורף. אולי נשארו לי עוד כמה כדורים באוטו.

לא יודע כמה זמן לקח לי להגיע לשם, אבל הקפה כבר נגמר וזה לא סימן טוב. הדלקתי סיגריה ליד השלט שטען שאסור לי והקשבתי לשקט. 

המונית הזו הרסה לי הכל. נסעתי חזרה.

 

"למה אתה ככה?"

"כי ככה בא לי".

"ככה זו לא תשובה".

"לך תזדיין".

 

פסעתי אל תוך מה שנראה היה מבחוץ כבאר מקומי. התיישבתי אל מול דלפק העץ והזמנתי כוסית. מספר מבטים ננעצו בי, מושכים אחריהם את פניהם הטרוטות של כאלה שאין להם שום דבר יותר טוב לעשות בשעה כזאת, כמוני. מישהו ניסה לפתח איתי שיחה, התעלמתי מקיומו. כשניסה שוב ניפצתי את הכוס על ראשו ושברתי לו את האף, מוקסם מהצורות שלבשו כתמי הדם שהתפשטו על החולצה שלו. תוך שניות התנפלו עלי כולם וקרעו לי את הצורה.

שותת דם הזמנתי עוד כוסית. מישהו ניסה לפתח איתי שיחה. עניתי לו בנימוס והכל היה בסדר.

 

קבוצה לא גדולה של אנשים נכנסו והתיישבו ברעש ליד אחד השולחנות. נדמה היה לי שאת אחת מהן הכרתי מפעם. היא חשבה שעשינו אהבה ואני ידעתי שהזדיינו. עם חיוכים שמרוחים להם על הפרצוף הם דיברו כאלו שטויות שרציתי לצעוק עליהם שיסתמו כבר את הפה ויניחו לי להשכיח דברים בשקט. בחורה עם ציצים ואודם סיפרה לכולם איך אתמול היא לא הצליחה להירדם כי השכן מעליה עשה לה רעש, וכמה אורבני זה לגור בתוך קופסא שמחולקת ליחידות קטנות. השפם שממולה הוכיח שהוא אידיוט כשכיווץ את פניו להבעה של אינטלקטואל ואמר שאורבניות זו תכונה נרכשת, שזה לא בסדר ושהיא צריכה לעשות משהו עם השכן מהקופסא למעלה. "תכתבי לו מכתב", הוא הציע, האידיוט.

"מילים על נייר", מלמלתי לעצמי. כמה כוח אנשים מייחסים למילה רק כי מישהו טרח למרוח אותה על חתיכת עץ מעוך

חמש מאות דפים, כריכה קשה, משיח נולד.

 

שיכור יצאתי החוצה.

נשאתי עיניי אל עבר השדה שהשתרע מעבר לכביש. אולי שם יש שקט.

 

נכתב על ידי בן של אנוש , 12/3/2016 21:40  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: סקס ויצרים , סיפורים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבן של אנוש אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בן של אנוש ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ