לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The things we never said




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2016    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

3/2016


כשהיינו קטנות תמיד רבנו.

שתי אחיות:סטריוטיפי לגמרי - הקטנה בלונדינית עם עיניים ירוקות חייכינית

הגדולה עם שיער שחור פחם עיניים חומות ממורמרת .

אני בטוחה שאם לא היו עושים הבדל בינינו מאז שהיינו קטנות ,לא היינו רבות כל כך הרבה ..והיינו מתחברות הרבה לפני.

 

אבל תמיד רבנו ..אני אף פעם לא הבנתי אותה למה היא תמיד בוכה ולמה היא אף פעם לא רוצה מה שכולם רוצים

ולמה כשאומרים לה "תביא לי נשיקה כי הבאתי לך שוקולד " היא מחזירה את השוקולד רק כדי לא לנשק את מי שהיא לא אוהבת.

זה פשוט אופי מגיל נורא קטן.

 

אבל מה אני הבנתי אז..אבל הם?

פשוט לא רצו להבין..

 

ועוד לילה שיגרתי שאני והיא רבות על משהו הפעם היא לא מוותרת לי כמו תמיד.

אמצע הלילה ושתינו צועקות אחת על השנייה, וככשמענו אותו קם..קפאנו במקום וישר התכלנו לבכות ולהתחנן שניהיה בשקט.

כמובן כבר הערנו אותו והוא צריך להוציא עצבים איכשהו.

הפעם למזלינו...

 

הוא פותח את הדלת דוחף את שתינו מחוץ לבית ונועל את הדלת.

באמצע הלילה ,השכנה ממול מסתכלת מהגדר ולא אומרת כלום.

אני והיא צועקת ודופקות בדלת שיפתחו לנו ואנחנו מבטיחות תוך כדי הבכי שלא נריב יותר ..

 

ואיפה את?

 

 

או שגם את פחדת להגיד לו משהו...

 

 

 

נכתב על ידי MiniMe. , 13/3/2016 17:21  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תמיד חיוך.


צעקות מהסלון לא פוסקות.

אני נכנסת עם חיוך רחב על הפנים כדי לנסות למשוך צומת לב.

 -לא רואים ולא שומעים-

 

הוא הלך לעבודה ואמא ישר קוראת לי לבוא.

"תנעלי את הדלת ותשאירי את המפתח בפנים, אל תוציאי אותו, הבנת?!"

 

 אומנם הייתי בת 7 אבל ידעתי טוב מאוד מה זה אומר.

עשיתי מה שהיא ביקשה , פחדתי נורא...

 

כשהיא נרדמה חזרתי לסלון התיישבתי על הריצפה וחיכיתי לו שיבוא .

 

אחרי כמה שעות היא התעוררה והתחילה לצעוק שאני אלך לישון ואין לי מה לחכות לו כי הוא לא יחזור.

 

אבל למה שהוא לא יחזור ?הוא רק הלך לעבודה...

 

הלכתי לדלת..הוצאתי את המפתח בזהירות שלא ישמעו 

ונכנסתי למיטה..

 

בוקר.

הצעקות מהסלון לא פוסקות.

 

 

נכתב על ידי MiniMe. , 10/3/2016 12:36  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ילדה.


אני יושבת באמצע החדר ומולי אישה מסתכלת עליי עם עיניים עצובות

והיא שואלת אותי:

"את מספרת לי דבר כלכך נורא שקרה לך ואת עדיין מחייכת...את חושבת שזה בסדר?"

 

באותו הרגע פשוט התחלתי לבכות..על כול כך הרבה שנים

ושתיקה..

אבל מצד שני מה אני בכלל עושה כאן.?

זה לא שקרה לי משהו כזה נורא בחיים יש אנשים שעברו דברים יותר גרועים

הרגשתי צבועה לשנייה

ואין בכלל סיבה שאני אשב פה ואבכה.

אני לא יכולה לתת לעצמי להיות עצובה או לבכות בגלל הילדות שלי ..הרי הייתי הילדה הכי שמחה וחייכנית.

 

 

 

אז למה אני בעצם כאן?

 

 

 

 

נכתב על ידי MiniMe. , 10/3/2016 12:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  MiniMe.

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , מתוסבכים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMiniMe. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על MiniMe. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ