לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  Clementine7

בת: 25





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2019

מזל טוב לי


עוד שנה עוברת ולא הרבה השתנה

הרבה בדידות ולא הרבה חברים

כייף

נכתב על ידי Clementine7 , 11/8/2019 13:07  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




יש לי בוס ממש מעצבן בעבודה החדשה. אני לא יודעת איך להתמודד איתו. ממש קשה לי לבוא לעבוד, כי אני מפחדת מכל דבר שיגיד. תמיד יש לו משהו שיגיד,  ואני ממש משתדלת. אני אומרת לעצמי "יאללה אם אתה כל כך לא מרוצה תפטר אותי" אבל הוא לא. רק גורם לי להרגיש יותר חרא עם עצמי כל יום.

ממש לא בא לי לבוא לעבוד.

אבל העבודה נוחה, הכסף טוב. 

אז אני תוהה בכלל מתי הגבול הזה בין שווה לי לסבול את זה ולנסות להתמודד איתו או לעזוב.

הראש מאוד עמוס לי, אני כל כך מתוסכלת מעצמי.

אני באמת מנסה, אבל בגלל שכל הזמן מעיר לי אני מרגישה שלא משנה מה אני עושה זה לא טוב מספיק. וזה לא דברים שבהכרח קשורים רק אלי, כלומר זה לא רק לי, זה עם כולם ככה. הוא חייב להראות כמה הוא יודע הכול, הוא חש את עצמו כאילו יודע לקרוא אנשים פסיכולוגית, ואומר דברים כאילו הוא יודע לקרוא אותי למרות שפועל זה ממש לא זה. וואלה אין לי כוח להתווכח.

אבל אני ממש מרגישה שנשברת.

כי אני באמת מנסה

אבל גם מחמאות נותן לי וכאילו מחמיא לעצמו באיזה שהיא דרך, ותמיד נותן את המחמאות כאילו על הדרך ורק על דברים לא נכונים חופר לי עליהם שעות. גם אם זה דברים שאף פעם לא הסביר עליהם ולא כלום.

אני מנסה ללמוד מהטעויות שלי, גם אם זה דברים שלא עבר איתי עליהם, אני מבליגה ולומדת ושותקת, אומרת אוקיי ומנסה להמשיך הלאה.

אבל אני מתחילה להמאס מהתחושות האלו, מהתסכול הזה.

אני לא יודעת מתי זה enough.

אני מקווה שעם הזמן זה ישתפר, אבל מצד שני איפה אני אעבוד במקום? איפה אמצא מקום שנוח לי מבחינת שעות ומקום? בטוח שיש אבל חשבתי לעצמי שאולי יש יתרונות למרות החסרונות.

אבל אני עייפה.

ממש ממש עייפה מהכול.

אין לי כוח להתמודד עם החרא הזה, כל שבוע, כל יום.

אני ממש נשברת, ואני לא צריכה לקחת את זה ללב כי זה לא אישי כלפי, וזה הוא שדפוק, זה הוא שסובל מהערכה עצמית נמוכה אז הוא מעמיד פנים שיודע הכול ומנפנף בזה, זה הוא ששתלטן ופרפקציוניסט ברמה כזו שוואלה זה בלתי נסבל. זה הוא שחסר טאקט ומעיר הערות מול אחרים, וזה לא רק אצלי. תוהה אם העובדת השנייה גם מרגישה את זה, לא יצא לי לדבר איתה. מפחדת שהיא תגיד משהו לו.

וואלה הוא לא סומך עלי אבל זה הדדי, אני גם לא סומכת עליו בשיט. לא יודעת איך להתמודד איתו ואיך לקרוא אותו. גם אם הצלחתי קצת הוא לפעמים מפתיע אותי וגורם לי לאבד את זה בסוף כל יום. שנגמרת משמרת אני כל כך שמחה ללכת לעבודה השנייה שלי, ששם סומכים עלי ואני עושה כמיטב יכולתי ויודעת שמעריכים אותי ונותנים לי הרגשה כזו כל יום.

אני צריכה מקום שנותן לי להרגיש טוב עם עצמי. אולי זה משהו שישתנה בעבודה הזו, כמו שהיה לי בעבודה הראשונה שלקח זמן והייתי מתוסכלת מכל מיני דברים.

אולי ואולי ואולי.

אני מקווה שדברים ישתפרו אחרת לא אעמוד בזה יותר.

אני באמת משתדלת, ואני רוצה לחסוך כסף לחו"ל אז אני באמת רוצה להתאמץ כדי להגשים את החלום שלי, לטוס לאן שאני רוצה כבר כמה שנים.

אבל התעייפתי.

באמת שהתעייפתי.

נכתב על ידי Clementine7 , 4/8/2019 00:06  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , מתוסבכים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לClementine7 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Clementine7 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ