לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לוח כתיבה


כתיבה יוצרת, ביקורות, מידע ודעה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

4/2017

דעה | האם מאווי הוא חצי האל הכי טוב בקולנוע?


עברה עליי תקופה דיי משונה לאחרונה. איזה שיר מטומטם נתקע לי בראש, אחד של דיסני. קוראים לו "You're Welcome" (בעברית תורגם "בכיף שלך") והוא מהסרט "מואנה" שיצא דצמבר אשתקד (2016) לקולנוע. הדמות מאווי (Maui) הגיבור חצי-האל שר אותו, ולפחות בגרסתו האנגלית, הוא מתפאר במעשי הפלאים שמימש עבור בני האדם. בעקבות זאת, בעודי יוצא להליכה השבועית השגרתית שלי (שכן הכושר לא שומר על עצמו) שאלתי את עצמי: יכול להיות שדווקא מאווי הכל-יכול ממואנה הוא ההתגלמות הכי טובה שראיתי לחצי-אל בקולנוע זה כבר זמן רב?

 

אך תחילה, עלינו לשאול את השאלה: מה זה בעצם חצי-אל?

 

המונח אל למחצה (הידוע גם כחצי אל) משמש במיתולוגיות שונות (בעיקר במיתולוגיות היוונית והרומית), כדי לתאר אנשים שאחד מהוריהם הוא אל והשני בן אנוש. בדרך כלל אל למחצה יתואר כאדם שביצע מעשי גבורה, הציל אנשים רבים, וזכה לכבוד רב - בעיקר לאחר מותו.

 

(ויקיפדיה בעברית, ערך חצי-אל)

 

גיבורי קולנוע פנטסטיים רבים גילמו את תפקיד חצי-האל. מבין המוכרים שבהם הוא הרקולס ושאר הירקות היווניים: תזאוס (בני האלמוות 2011), פרסאוס (התנגשות הטיטנים 2010), אכילס (טרויה 2004). אליהם הצטרף גם בנו המפורסם של ריק ריורדן, "פרסי ג'קסון" עם הסרטים "גנב הברק" (2010) וים המפלצות (2013). נדיר למדיי למצוא חצי-אל שהוא לא ממוצא יווני, למען האמת. מאווי היה הראשון שלי. פרט לו, יש את קוּצ'ּולָאִין מסדרת האנימציה היפנית "Fate\Stay Night" ששודרה לה איי שם לראשונה ב-2006.

 

כדי לענות על שאלת הפוסט אתייחס לשני גיבורים מיתולוגיים מתוך הרשימה הנאה: מאווי ופרסי ג'קסון.

 

היכרות קצרה עם גיבורינו:

 

 

פרסי ג'קסון, הגיבור המרכזי בסדרת הספרים "פרסי ג'קסון והאולימפיים" (ואני מתייחס לעלילתיים, כמובן) עם מעל לטרילוגיה אחת, ספרי מקור חיצוניים, ספין-אופים (סדרות שמבוססות על העולם של פרסי ג'קסון) כשכמעט כולם תורגמו לעברית. פרסאוס, או פרסי בקיצור, הוא בנו של האל פוסידון מאם אנושית, משמע שהוא חצי-אל. מה זה ת'כלס אומר? פרסי מסוגל לנשום מתחת למים כאוות נפשו ויכול לקרוא לחיות מים מיתולוגיות, כגון ההיפוקמפוסים.

פרסי הוא נער מתבגר שלומד את האמת על עברו וייעודו בחברה המיתולוגית בדרך הקשה. הוא הולך לבית ספר העונה לשם "מחנה חצויי-הדם", מקום מיוחד בו הוא לומד ומתאמן על יכולותיו. פרסי יוצא להרפתקאות רבות סביב העולם בלוויית חבריו למחנה, ויחדיו הם נלחמים במפלצות, שדים, אלים וחצאיי-אלים סוררים.

 

 

מאווי התעלולן, הגיבור, מושיע האנושות ומי שהפך את העולם למקום טוב יותר. כך לפחות מתארים אותו במיתוסים מהם הסרט מואנה שאב השראה: המיתוס הפּוֹלִינֶזִי, אוסף אגדות ששייך לתרבויות הפולינזיות – תרבות ששוכנת ברחבי האיים השונים של האוקיינוס השקט. אתם מכירים חלק מהמקומות: הוואי, ניו-זילנד ואי הפסחא. מאווי פחות מוכר בתרבות המערבית, אבל עבור יושבי האיים, הוא המקביל למשה רבינו. האגדות מספרות שהוא משך את האיים מהים, הביא את האש, לימד את בני-האדם ספנות ועוד.

במיתוס, הגרסות רבות ומגוונות; השמות, התפקידים ואפילו המינים לפעמים משתנים. המוסכמה הכללית היא שאין ספק שלפחות אחד מההורים אלוהי. במקרה של הסרט... מאווי נולד למשפחה אנושית, שהשליכה אותו לים. עם מותו, האלים העניקו לו חיי נצח ואת קרס-הדיג המיוחדת, והפכו אותו לגיבור האנושות. חוץ מהפרט הזה, השניים דיי דומים סך הכל.

 

אם כן, הבנו מה משמעות המונח חצי-אל, ומי הם גיבורנו. השאלה הנוספת, ממנה מורכבת השאלה הכללית של הפוסט, היא כדלקמן: מה בעצם קובע שחצי-האל המדובר טוב? מתי הוא רע?

 

כאן נכנסת הפסקה שכוללת את דעתי האישית. אם תשאלו אותי, מה שמבדיל חצי-אל מכל אדם אחר בסיפורים המיתולוגיים זאת העובדה ש... ובכן, הוא אלוהי. זה לא צריך להתבטא רק בכוחו: אופי, צורה, הדרך בה הוא תופס אחרים, הדרך בה אחרים תופסים אותו... הוא רחוק מאנושי. הגוף בר-החלוף של חצי-האל הוא רק קליפה עשוית בשר, עור וגידים. כולם יודעים שברגע בו הקליפה הזו תירקב, האל הטהור ייצא החוצה, ויצטרף למשפחתו במרומים. ממש כמו במקרה של הֶרָקְלֶס או דיוניסוס היווניים (לפרטים מלאים על דיוניסוס).

ברוב המקרים המוכרים, חצאיי-אל הם פשוט אנשים רגילים, שניחנו בכוחות על-טבעיים. ממש כמו בעולם גיבורי-העל למשל. לצורך ההשוואה, הסיפור הקלאסי של ספיידרמן:

פיטר פארקר, נער צעיר עם בעיות התבגרות קלאסיות. הוא רוצה את הבחורה, הוא רוצה הרבה כסף, והוא רוצה להיות פופולארי. יום אחד נושך אותו עכביש רדיואקטיבי ("אבא שלי זאוס") והוא לובש את החליפה ומשם השאר אגדה.

בדומה לספיידרמן, הם לרוב יהיו מתבגרים או צעירים יחסית עם בעיות של אנשים רגילים. יום אחד הם יגלו שיש להם כוחות וישתמשו בהם כדי לפתור את אותן בעיות. חוץ מזה? הם יהיו דיי אנושיים בשאר הזמן. למעשה, אף אחד לא יידע לזהות חצי-אל אפילו כשיעמוד לו מול הפרצוף וישרג שרירים. למעשה, הוא יהיה כל-כך אנושי, שהתכונה האלוהית היחידה שתזכיר לנו שהוא חצי-אל היא הכוח שלו, ואולי יזכירו שאבא שלו אל.


 

תראו, אין חוקים או כללי אצבע. אין נכון או לא נכון. אבל מאז ומתמיד פשוט היה נראה לי מוזר שמישהו שאבא שלו אל יתנהג בצורה כל-כך... שגרתית. אנסה להמחיש את זה בצורה הבאה: עושר כלכלי. מכירים את הילד הזה שלמד אצלכם בבית-הספר, שתמיד היה לו כסף? תמיד כולם התקבצו סביבו, העריצו אותו והזמינו אותו לכל המסיבות? כמה קרוב הוא בהתנהגות אליכם? כמה הבעיות שלו נראו כמו הבעיות שלכם?

הדרך שבה אני רואה את זה? במשוואה הלא-כל-כך מדויקת הזו, אלוהות היא כמו כסף. היא משנה את האדם. היא הופכת אותו למשהו אחר. שלא תבינו לא נכון: אין שום קשר בין השניים. אבל אדם עשיר יתנהג אחרת מאדם עני. אלוהות עובדת באותה הצורה. אדם שיש לו כוח אלוהי, לעולם לא יראה את עצמו באמת כמו בני-האדם הרגילים.

 

אז עכשיו משהסברתי מה בעיניי הופך חצי-אל למודל תקין, נחזור לשאלת הפוסט: יכול להיות שמאווי הוא ההתגלמות הכי טובה בקולנוע לחצי אל?

 

אני בכוונה מתייחס רק למאווי ופרסי ג'קסון, משום שמצאתי אותם כשני ניגודים מעולים אחד לשני. ישנן גרסאות לא-רעות של הרקולס וחצאיי-אלים אחרים... אבל מאווי ופרסי דיי מוכרים והמידע עליהם זמין יחסית לאחרים. מצאתי את זה נוח והגיוני לצורך הפוסט.

מאווי הוא הדבר הכי רחוק מאנושי שראיתי. הוא חוטף מכות כמו אל, הוא נלחם כמו אל, הוא כובש את הרגע כמו אל... פרט לקליפה האנושית המוזרה שלו, הוא אלוהי. כל דבר בו צועק את המילה הזו: החל מהקעקועים הרוקדים, כישרונותיו הייחודיים, קרס-הדיג הקסומה... וכמובן, הדרך בה הוא תופס את בני האדם סביבו. הוא רואה בהם נחותים, קטנים וחלשים, כמו בעלי-חיים שזקוקים לעזרה. יש בזה משהו מאוד רברבני... משהו שמתאים לחצי-אל גאוותן.

פרסי לעומת זאת? הוא פשוט גיבור-על מתבגר עם אבא אולימפי. אין בו דבר שמעיד על אלוהות. היכולות שלו אכן קסומות כשל אלים, אבל חוץ מזה? הוא צנוע מדיי ופשוט מדיי. הוא לא משדר כוח, הוא לא משדר אלוהות. הגוף שלו נראה כמו יותר מאשר רק קליפה; זה נראה כמו חלק בלתי-נפרד ממנו.

 

פרסי ג'קסון אנושי מדיי. גם הרקולס; הדרך בה תיארו אותו בסרטים רבים הייתה אנושית מדיי. כמעט כל גיבור חצי-אל שראיתי בקולנוע היה פשוט אדם רגיל, עם כוחות-על. מאווי, בינתיים, היה היחידי שבלט מעל השאר. הוא היה אלוהי בכל רמ"ח איבריו; הוא שר ורוקד את זה – תרתי משמע!

 

כאן אני חושב שמוטעמת הטעות של התפיסה המערבית והקולנוע בפרט. חצאיי-אלים הם יותר אלים מאשר בני אדם, ואנחנו כצופים צריכים לראות את זה. סרטים צריכים לחשוף בפנינו את הצד האלוהי של חצאיי-האל, לא את הצד האנושי.

 

שלא תבינו לא נכון! גם פרסי ג'קסון וגם מואנה הם שני סרטים נהדרים, כל אחד בדרכו שלו. פרסי ג'קסון זאת הרפתקה סוחפת וקלילה, הארי פוטר פוגש את המיתוס היווני. מואנה זאת נסיכת דיסני עם גימיק מרענן, ומורה-רוחני בהחלט יוצא דופן.

 

אז לאלו שרוצים את השורה התחתונה – האם מאווי הוא חצי-האל הכי טוב? לדעתי? כן.

 

דוק אאוט.

 

נכתב על ידי , 24/4/2017 11:27   בקטגוריות טורי דעה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של DrEllert ב-24/4/2017 13:11
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בן: 26

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: מדע בדיוני ופנטזיה , סיפורים , פאנפיקים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDrEllert אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על DrEllert ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ