לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


"זה מדהים ששמחה היא החלטה. אתה בטוח ששמחה כמו גם אהבה, הן רגשות שבאים לך מבחוץ, לא תלויים בך, אבל לאט לאט אתה מבין עד כמה שמחה ואהבה הן פשוט החלטות. אז החלטנו להיות שמחים".


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

3/2017

שמנה


באמת, זה הכל


אני פשוט שמנה ודוחה לפעמים.


 


בא לי להקיא.

נכתב על ידי EmmaFree , 26/3/2017 20:51  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שכחתי לבכות


כבר כמעט שנה שאני על כדורים נגד דיכאון.

כמעט שנה שאני בוכה רק כשצריך, שאני עצובה רק כשעצוב.

אני לא יודעת אם את זה להאשים, אבל בשלושת הימים האחרונים שכחתי ליטול את הכדור לפני השינה

והיום, בעודי מקרצפת את הרצפה של הגלידריה הסגורה, פתאום נפלה עלי העצבות התהומית הזאת שלא חשתי בה הרבה זמן.

נהיה לי רע. ממש רע. כל מה שרציתי לעשות זה להתקפל לכדור ולבכות, אבל לא הצלחתי לבכות.

רציתי לבכות, זה משחרר. אבל לא הצלחתי. אז הלכתי לזרוק את הזבל ולא הצלחתי.

ואז הלכתי ברגל הביתה, עשיתי קולות של בכי, עיוותתי את פני לדמעות, אבל שום דבר לא ירד.

זה מעוות. רע לי. אני לא יודעת למה עדיין, אבל רע לי ואני לא מצליחה לשחרר את הדמעות.

לא בוכה, אבל גם לא מצליחה לשפר את הרגשתי הסתמית.

אני לא מבינה. לא טוב לי ואני לא מבינה למה.

אני אוכלת סרטים על שטויות ואני לא מבינה למה.

חשבתי שאני חזקה יותר מזה. חשבתי שאני כבר אדם בוגר ואחראי שמבין את עצמו ואת חייו.

אז איך אני לא שמחה? ולמה לעזאזל שכחתי לבכות?

לא טוב לי בכלל ואין לי מושג מה לעשות עם זה.

 

ליר.

נכתב על ידי EmmaFree , 26/3/2017 01:20  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דברים שמלחיצים אותי


טסט

היום באמצע העבודה קיבלתי טלפון ממורה הנהיגה שלי שיש לי תאריך לטסט - ראשון הבא. הבעיה היא שבראשון הבא אני בשמירות בבסיס ומרוב לחץ שהוא אשכרה קבע לי תאריך פשוט אמרתי לו כן. אני ממש לחוצה מכמה גורמים. הראשון הוא שבכלל לא יאשרו לי לצאת בראשון לטסט, דבר שאוכל לגלות רק ביום ראשון הקרוב כשאדבר עם הרס"ר שלי. הדבר השני הוא שאחרי שלא יאפשרו לי לצאת (זה די צפוי) אצטרך להגיד למורה שלי שאני צריכה לבטל. עושים דברים כאלו בכלל? מי מבטל טסטים? הדבר השלישי שממנו אני לחוצה היא שבמקרה וכן יאפשרו לי לצאת - אני אהיה הפוכה ולא מרוכזת אחרי סופ"ש שלם של שמירות וניקיונות. איך אעבור ככה?

 

ליאור

ליאור זה הבחור שאני יוצאת איתו. יצאנו כולה 5-7 פעמים אבל אני קצת אוכלת על זה סרטים. מצד אחד אני מרגישה שממש כיף לי איתו ונראה לי שגם לו ממש כיף איתי, מהצד השני אכשהו נראה לי שאני הרבה יותר רוצה אותו והוא הרבה יותר נהנה מהקונספט של "מישהי". אני לא מצליחה להחליט אם זה רק בראש שלי או לא, איך מבינים דברים כאלו? בגלל שאני לא בטוחה שהוא רוצה אותי, אלא סתם כל אחת לחבק בלילה, אני כל הזמן חושבת שהוא הולך לגמור את זה. נורא קשה לי עם החוסר הזה במידע שיש בראש שלי, כמו "מה אנחנו?" למרות שאני יודעת שזה קלישאתי ולא משנה, זה אכשהו עדיין מפחיד אותי אז אני כל הזמן מפחדת לעשות משהו לא נכון או מנסה להבין למה הוא לא מדבר איתי או לקרוא כל דבר שהוא אומר בכמה אופנים. היום אמרתי לו "אנחנו צריכים לקבוע.." ואז הוא השלים "חתונה" למרות שאני בכלל התכוונתי ליום שלם במיטה. בכל מקרה לא הבנתי אם הוא צחק עלי כי הוא מבין שאני ממש בקטע שלו או שהוא סתם אמר את זה בצורה חמודה של בני אנוש וזה משגע אותי.

 

שחרור

ככל שמתקרב השחרור שלי אני שוב מרגישה כמו הנפל של הקד"צ שלי שזה מה שאני בעצם. אם עד עכשיו גרמתי לעצמי להרגיש שלמרות שנפלתי מהתפקיד המיועד אני עדיין עושה משהו משמעותי ושווה, כיום אני מרגישה שאני שווה כלום. אפס. כולם הולכים לחפש עבודות שוות ורק אני רוצה ללכת לעבוד בחקלאות. אני יודעת שזה מה שאני רוצה ואלו הבחירות שלקחתי בחיי אבל עדיין יש בי משהו, אולי שבא ממקום מאוד גאוותני ואגואיסטי, שהיה רוצה להיות הכי מוצלחת מכולם וללכת להשיג עבודה במקצוע רק בשביל להרגיש שאני יכולה לנצח את כולם. אני לא יודעת איך להתחיל לפנות למועדפת אפילו ואני מתה מפחד. מה קורה לעזאזל בלי מסגרות? פתאום אני לא מרגישה מספיק בוגרת בשביל להתחיל את החיים העצמאיים שלי. אני רק ילדה, בחיי.


מראה חיצוני

טוב, אולי זה החשש הכי מפגר, אבל אני מפחדת שתמיד אשאר שמנה. כאילו, אני כבר לא שמנה, לא באמת. אבל עדיין יש את מתיחות העור והדברים האלו שנשארים בגוף אחרי שיורדים במשקל ואני ממש מפחדת שזה יישאר תמיד, או ליתר דיוק, אני ממש מפחדת שאני לא אוהב את איך שאני נראית לנצח. אני עובדת על זה ממש קשה, על לאהוב את עצמי ואכשהו זה משהו שתמיד עומד בדרך - אני מפחדת שלא אוכל לקבל את עצמי לעולם.

 

ליר

 

נכתב על ידי EmmaFree , 24/3/2017 21:16  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  EmmaFree

בת: 21




הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לEmmaFree אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על EmmaFree ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ