לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Vanish under your paleness


סיפור דרמה-התבגרות בהמשכים


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2015    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  




הוסף מסר

12/2015

2


חזרתי עם האנגאובר עצבני שמסרב לשחרר הביתה.

"בת זונה.." מלמלתי "תמיד לא פה, תמיד מזדיינת, תמיד מעולפת..."

ראיתי את אימי רדומה בסלון, בדלי סיגריות ומאפרה הפוכה על הרצפה. היא לא שמה לב שנכנסתי בכלל.

נכנסתי להתקלח והרגשתי מבולבלת, מנסה לשחזר את אתמול, יודעת שאין טעם.

הטלפון צלצל בחדר שלי ולא השתדלתי ללכת לבדוק אותו בכלל.

הסרתי את הצבעים מפניי והמים נצבעו בגוון שחור כחול מהצבע שיער שלי, הפצע על הברך שלי כמעט הגליד אבל המים הפושרים הפכו אותו לרכרוכי ומגעיל.

בחולצה ארוכה ומיושנת הלכתי לסלון והבחנתי בשעה... 13:20

איימי אמורה להגיע.

"אמא!!!" צעקתי, קיוויתי שתחטוף התקף לב.

היא פקחה את עינייה והתמתחה

"תנקי את החרא שלך לפני שאיימי באה, אני לא רוצה שהיא תראה את זה פה"

"מה את משתגעת... " היא התרוממה ואמרה בקול צרוד

"במקום לדאוג להכין לבת שלך אוכל אחרי בצפר את נרדמת לי על הספה אחרי שנעלת אותי אתמול מחוץ לבית ויצאת. מי היה עם איימי בלילה?!"

"אני יצאתי אחרי שהיא נרדמה וחזרתי כשהיא התעוררה!"

"את אומרת לי שהיא ראתה אותך אחרי הלילה?" הכנתי קוסקוס וקצת ירקות לילדונת "את בכוח רוצה להיסתבך איתי?"

"אולי תסתמי את הפה ותחסכי ממני את ההתנשאות המזוינת שלך? אני יודעת איך לגדל את הילדה שלי."

"את מה? את לא יודעת לגדל תולעת איך תדעי לגדל ילדה? לכי תתקלחי לכי תעשי משהו עם עצמך, תעבדי, אין לי מה להכין לה למחר"

 

אני שונאת את אמא שלי. שונאת. לפעמים אני פשוט לא מבינה למה היא הביאה אותנו לעולם, למה, לפחות, היא לא מסרה אותנו לאימוץ?

איזו ילדה בת 11 צריכה לחזור הביתה ולראות את אמא שלה רדומה עירומה על הספה אחרי לילה של הילולות והסנפות? 

אני מנסה להעלים את זה מהעין שלה אבל היא כבר גדולה, היא קולטת דברים, ואני חושבת שהיא לא מופתעת שזה מה שקורה אצלנו.

בשכונה המסריחה שלנו בתל אביב, זה נדיר לראות אנשים נורמטיבים, נקיים מהכל, קמים בבוקר לעבודה מכינים צהריים לילדים ושוכבים לישון לפני 12.

כולם פה הם הבררה של המדינה, המיץ של הזבל, תחנה או שתיים לפני המוות. 

אני זוכרת את עצמי חוזרת מבית הספר ורואה את אמא שלי יושבת עם עוד כמה חברים מעשנים בסלון, גברים, נשים, ילדים, מבוגרים.

אני זוכרת את החבר הצעיר של אמא מנסה להתקרב אליי ונותן לי לעשן. הרגשתי שמחה ומשוחררת, לא הבנתי איך סיגריה אומללה עושה דבר כזה. 

ירדתי למטה לשחק עם חברים וסיפרתי להם על הסיגריה המהוללת, אחד מהחברים, בן 13, שלף "סיגריה" דומה, בדליק אותה והעביר אותה בין החבר'ה. הייתי אז בת 12.

 

איימי נכנסה הביתה, ליטפתי את הפנים שלה, לראות שהיא נקייה ובריאה. ילדה יפייפיה. שיער מבריק ארוך ומטופח גולש לאורך כל הגוף העליון שלה. שפתייה מלאות וריסייה ארוכות ודקות.

העיניים שלה גדולות ומלאות תקווה.

"אכלת בוקר? ארוחת עשר?"

"כן, קורנפלקס והכנתי לחם עם שוקולד."

"היום אני אקנה לחמניות וגבינה שיהיה לך גם, אני יודעת שאת אוהבת"

היא חייכה בשובבות.

"יש קוסקוס, בואי" היא טרפה חצי מהסיר, התיאבון שלה מתעורר בעיקר אחרי בית ספר, זה למה אני משתדלת להיות בבית כשהיא חוזרת.

"איך היה המבחן?"

"לא משהו.. אבל לא נורא"

"לא נורא? תלמדי יותר למבחן הבא."

"אבל לא קל לי"

"שום דבר לא קל, תתרגלי"

 

נכתב על ידי , 23/12/2015 01:34  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



1-


אמא לא פותחת את הדלת, כרגיל. אני מניחה שהיא מחוץ לבית, כרגיל.

התקשרתי לאדם, חבר טוב-לא טוב, שנראה איזה חבר הוא היום אם הוא יסכים לארח אותי בביתו או שיתן לי להסתובב כאן בחושך.

אם לא הייתי כל כך עייפה ונפולה לא הייתי מתעצלת והייתי מתקשרת לאפי, הולכת למקום העבודה שלו, הוא חבר טוב, הוא היה מוסר לי את המפתח ונותן לי לעלות לישון. לא כולם כמוהו.

"מי זה," אדם ענה כאילו הוא לא בראש של לדבר בכלל, ניחשתי שאני לא סתם משערת

"דפ. אני יכולה לבוא לישון אצלך?"

דאפ!... מה קרה?"

אני נעולה מחוץ לבית, אפשר לבוא?"

בואי..."

 

רצתי ברחוב עם כובע וכאב על הראש, היה קר בחוץ אבל האלכוהול עטף אותי בחום מבפנים.

ראיתי את דבורה חברה של אמא עוברת מולי בהליכה איטית ומבט סהרורי על מגפי עקב מבריקות מלוכלכות מבוץ.

היא חשבה שאני גבר שרץ אלייה והיא נרתעה הצידה

עצרה ונרגעה כשקלטה שהיא טעתה

 

הגעתי מהר מאוד לביתו של אדם, הוא פתח לי את הדלת, בלי חולצה, עם כובע מטופש.

"דאפי... מה את מתנשפת.. "

הוא דיבר באיטיות מצחיקה

הוא זז מהדלת והניח לי להיכנס. היו לו אורחים והייתי מבואסת.

עכשיו עליי לחייך להגיד שלום וכל החרא הזה שאין לי כוח לעשות. אז החלטתי לא לעשות את זה.

ניגשתי מהר אל הספה ונשכבתי על הספה באנחה.

ישבו אצלו שני גברים ובחורה, אחד מהם היה נראה בן 14.

הבחורה הרימה את מבטה אליי לרגע וחזרה לעינייניה.

אחרי כמה רגעים של עיניים עצומות היא העירה אותי, הבנתי שנרדמתי לחצי שעה.

"רוצה?"

"הא..?"

היא הרימה חצי פייסל דלוק,

ידעתי שעם שאכטה אחת אני נרדמת עד למחרת בצהריים.

"לא, לא.."

"את דפ?"

הנהנתי תוך כדי שאני שותה רצף של שלוקים מבקבוק תפוזים.

"מה קרה לך?"

"מה קרה לי..."

היא הצביעה על הברך שלי, המכנס שלי נקרע ואיתו העור שלי

הגינס האדים באיזור הברך.

נשענתי חזרה לאחור. "נפלתי?"

"את נראת הפוכה..." היא אמרה בקול נשי-גברי, העיניים שלה היו מעין תערובת משגעת של נימים ורודים וקרח כחלכל, "את היית במסיבה של סמאח?"

"כן".. נזכרתי לפתע

היא צחקה ובילבלה אותי לגמרי, "את נפלת בסוף המסיבה. למה לא הסכמת לנסוע עם חבר שלך חזרה הביתה?"

"אין לי חבר"

"היא מחכה לי" אדם הצחיק את כולם

לא הבנתי מה מצחיק, ונרדמתי

 

נכתב על ידי , 22/12/2015 20:07  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

בת: 22




112
הבלוג משוייך לקטגוריות: גאווה , סקס ויצרים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDeff. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Deff. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ