לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

broken wings


take thosw broken wings and learn to fly


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2016


אז הנה עוד קטע חסר משמעות לאנשים שכתבתי 

בלשון זכר.

 

 

 

אני לא יודע,
אולי אני מפחד לאבד אותה,
או שאני מפחד לאבד אותה לאותו אחד שפגע בה.
למרות שאני יודע, דיברנו על זה לא פעם.
היא אומרת שאני לא כמוהם, לא כמו כל החרא שהיו בעבר.
אבל הפחד והחרדה עדיין מכרסמים בי.
אולי בעצם זה לא טוב שאני שונה?
אולי אם אני טוב מדיי, אני אאבד את הכל בסופו של דבר..

אני לא יודע, זאת סתם מחשבה טורדנית,
היא הולכת וחוזרת לפעמים,כמו הריקנות שלי.

אבל זאת לא השאלה שתקועה לי בראש.
אני יודע שאת אומרת לי שזה היה כלום,
עטוף במלא שכבות של שום דבר.
אבל עדיין, אולי בתוך כל הערימות של הריק שהיה שם,
אולי כן היה משהו,הריי חייב להיות ניצוץ בשביל שיווצר משהו.
אפילו אם זוהי סתם משיכה, ואני יודע שאת עדיין מדברת איתו.
גם על זה דיברנו, ואני גם יודע שאני קצת קנאי,וקצת קשה להכיל לפעמים.
ואני דורש הרבה צומת לב. ושנינו זקוקים לזה. אז הצלחנו, ואנחנו מצליחים.

אבל מה יקרה אם הוא יחזור לך לחיים קצת יותר?
צעד אחר צעד,
בדיוק כמו אחד לפניי לא הרבה זמן,
שפשוט "צחקתם" על בדיחות שלכם,
ושברגע שקראתי את זה הרחקתי אותך ממני,
כי כעסתי.
רציתי לקום
וללכת,
שתמשיכי לדבר איתו ותניחי לי בשקט.

כי ככה אני.
אני קם והולך כשקשה לי,
אני לא מתמודד עם הבעיות שלי אף פעם.
אני לא עושה שום דבר עם עצמי, כי בכלל לא רציתי.
להיות אני עד עכשיו,להישאר כאן, רציתי לטוס, לרחף,להיות גבוה יותר מכולם.

אבל מצאתי את הכוחות לא לוותר, ובמהלך הדרך מצאתי גם אותך,
שאת הרבה יותר טובה מהלמעלה הזה.

אבל את חייבת להבין, לפעמים את חושבת שאני מוותר מהר,
את לא יודעת עדיין כלום אהובה, את לא מכירה את המלחמות שאני נלחם,
ביני לבין עצמי, כדיי לא לוותר כשקשה לי. כי את עושה לי טוב כמו שאף אחת לא עשתה לי לפנייך.

אז אני נלחם,
ביני לבין עצמי. אור וחושך,טוב ורע, לחיות או למות.
דרמתי לחלוטין אני מסכים, אבל אני חושף את האמת ורק את האמת פה.
כי השקרים מבחינתי מיותרים,כשמדובר בך.

אז אני פוחד יפה שלי, אני מפחד לאבד אותך לאותה "אהבה" ישנה שלך.
פוחד שהוא יגיע ויקטוף אותך,הפרח הכי יפה בגן, הפרח שלי.


אני לא יודע למה אני כותב את הדבר הארוך הזה, שבטח נראה לכולם חסר משמעות,
אני בטח אשב עוד חצי שעה ואחשוב לעצמי "מה לעזאזל עשיתי"
אבל בסדר..

קרה.

 

נכתב על ידי bottle of toxic , 23/8/2016 21:41  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אתה עוצם את העיניים,
צובט את עצמך כמה פעמים.
מקווה שתתעורר,אבל לא. 
זהו לא חלום,והמפלצת אשר רודפת אותך.
לא נעלמת כשמגיע הבוקר, דווקא אז היא מגיעה. 
אורבת לך בכל פינה ודרך אשר תלך.
מחכה לרגע הקט בו תוריד את המגננות שלך ותתפרץ החוצה ללא מעצורים.
תאכל אותך לאט לאט מבפנים.
חתיכה אחר חתיכה תפרק אותך.
וכשיש בסביבתך אנשים שנלחמים במפלצת,

אז היא קצת מפחדת לצאת החוצה,

וכשנפרדות הדרכים שלכם.

היא תחכה בסוף הפיצול.ו

תתקיף אותך שוב.
ללא הכנה.
פעם קראתי למפלצת שלי מחלה,מצורעת,הפרעה.
היום אני קוראת לה מפלצת.
כשאתה חי איתה על הכתף, בשלב מסוים אתה כבר לא מופתע כשהיא תוקפת.

אתה כבר לא נבהל ומנסה לברוח,לבכות,או לבקש עזרה.
אתה נשכב על המיטה או מתיישב בפינה מבודדת.
ונותן לה לפצוע אותך עוד טיפה מבפנים.
בידיעה, שכבר אין לה מה לקחת.
כי אפילו לעצמי כבר לא נשאר לי מה לתת

נכתב על ידי bottle of toxic , 18/8/2016 20:13  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני אתוודה פה,
כי ביני לבין עצמי זה קשה יותר.
אני אוציא את התסכול שלי בכתיבה,
אני אצעק את המילים אל תוך המקלדת.
כי רק ככה יוכלו לשמוע,את כל אשר יושב לי על הלב.

אני מרגישה אבודה,
בבית הגדול וה"חם" שלי .
אני מרגישה בודדה,
בין הקירות של החדר -שלי-.

אני מרגישה מוזרה,
בסביבת אנשים.
אני מרגישה לא שייכת,
בסביבת חברים או משפחה.


אבל בעצם כשאחשוב שניה ברצינות,
המילים עצמן כבר אינן,
כל מה שנותר זוהי האופציה לכתוב ולכתוב ולכתוב .
עד שגם האצבעות שלך יתייאשו.
הגרון והמילים עצמן כבר איבדו כל תקווה.

"אינני בוכה אף פעם,
גיבור אני, לא בכיין
אך למה זה אמא, למה
בוכות הדמעות בעצמן"

זיכרון קטן שמתגלגל לו בחוט המחשבה,
*פלאשבק*
אמא בחדר, בוכה.
אבא בחדר, צורח.
אני בחדר, בפינה.
אבודה כרגיל
*סוף פלאשבק*

זה קצת נשמע כאילו הוא הכה אותה,
אל תבינו לא נכון. אני לא חושבת שהוא איי פעם הרים עליה יד.

זה היה היום בו הם גילו שמשהו אצלי לא תקין,
גילו שאני שונה קצת מכל השאר.


הם עדיין לא מבינים,
הם חושבים שזה עוד יכול להרפא.
כבר ניסיתי להסביר שלא,
אבל הם ישר סוגרים לי את הפה.

אז אני אשב לי באותה הפינה עם אותה המפלצת.
ואצפה ביחד איתה,
בתהליך הממושך,
שנעצר שניה לאחר התחלתו.
ובהתפתחות ההבנתית שלהם,
שפשוט לא מגיעה..

well..


נכתב על ידי bottle of toxic , 18/8/2016 20:12  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  bottle of toxic

בת: 20




קוראים אותי
864
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , מוזיקאים , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לbottle of toxic אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על bottle of toxic ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ