לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

רווח


אליס עדיין לא בטוחה אם החוויות ממחילת הארנב השפיעו על חייה או שמא חייה השפיעו על החוויות מהמחילה, אבל היא יודעת שכדי לגלות זאת עלייה לשתף את סודותיה עם העולם. היישר ממוחה היצירתי, מחדר הטיפולים ואפילו מאורח חיי היומיום שלה - החיים על פי אליס.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2015    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

12/2015

שעות שינה


זה אולי אחד הדברים שבאמת קשים בשנת שירות. נכון, זה תמיד שווה בסוף, אבל זה גם מעגל אינסופי וכמעט ולא מתייחסים אליו כשמדברים על שנת השירות ועל אורח החיים בה. מדגישים שלרוב זו עבודה קשה, שהחינוך לא בא בקלות והרבה תלוי בכם, אבל אף אחד לא אומר לכם כל מה שתחשבו עליו הוא השינה. אתם תתעסקו כל היום בילדים ונערים שזקוקים לכם, שמגיעים כי הם באמת נהנים ורק לפעמים כי מכריחים אותם, אבל בתוך כל זה תייחלו לסוף היום רק כדי שתוכלו להיכנס למיטה ולהירדם מיד. לא משנה מה תעשו בשנה הזאת, זה יהיה שווה את זה, ללא ספק. הטיולים, השיעורים והפעולות שתעבירו ינו לכם סיפוק אם זה באמת מה שרציתם לעשות, אבל כולם ביחד יסחטו מכם כוחות שלא ידעתם שיש בכם.

בכל יום כשתגיעו חזרה לקומונה אתם תחשבו על המיטה שמחכה לכם בחדר, אבל אף פעם לא באמת תלכו לישון, תמיד יהיה מה לעשות. לפעמים זה יהיה טלפונים להורים, לפעמים תצטרכו להכין עוד פעולות והרבה פעמים פשוט תצטרכו לדאוג לבית. אתם תתקדמו במשימות שלכם, תתקרבו לשעה שחיכיתם לה ואז אנשים יתחילו להגיע. חברי הקומונה שלכם יחזרו מהמשימות שלכם ואתם פשוט לא תרצו ללכת לישון, תרצו להישאר איתם ולשתף חוויות או סתם להתלונןץ הערבים הם החלק הכיף ביותר בשנה הזאת ואתם לא תרצו לוותר עליהם. תמיד תישארו ערים, לא משנה עד איזה שעה זה ידרוש מכם להימנע מהשינה. בסופו של דבר למחרת אתם שוב תרטנו ותתלוננו שהשעון צלצל, תקומו מוקדם ותלכו לאן שצריכים אתכם, כי ככה זה. אתם תקומו, תתארגנו ותצאו מהקומונה לעוד יום ארוך שבסופו לא תגררו את עצמכם ישר אל המיטה.

נכתב על ידי , 12/12/2015 10:52  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צ'וצ'ה


הרבה מאוד זמן רציתי כלב בבית, מאז שהייתי ילדה קטנה, אבל אמא אלרגית. זה תמיד היה התירוץ, אי אפשר כי אמא אלרגית; רק שהיא באמת אלרגית, זה לא היה שקר. אבל השנה, אחרי שעזבתי את הבית הם לקחו כלבה. הם הלכו להסגר עם אחותי הקטנה ובחרו את צ'וצ'ה (שבכלל לא בטוח שיקראו לה ככה בהמשך). היא נראית טוב, אין ספק בכלל, רק רזה בגלל ההסגר. אני שמחה שהיא הגיעה אלינו, אבל למה לקח להורים כל כך הרבה זמן? ולמה רק לאחותי הקטנה הם "נכנעו"? גם לי היו את התנאים של לעשות שיעורי בית ולדאוג לבית ועשיתי את זה, למה רק כשהיא עשתה את זה היא קיבלה?

אני כנראה קטנונית, כי אני יודעת שלאמא לא באמת הייתה בעיה למרות האלרגיה, אפילו כשהיינו קטנות היא לקחה כדורים נגד האלרגיה כדי שיהיו לנו שרקני. גם עכשיו היא לוקחת, בשביל צ'וצ'ה. אבא לא רצה כלב בבית, הוא חושב שזה מלכלך ולמרות שהוא אוהב כלבים הוא מעדיף שלא יהיו בבית. צ'וצ'ה היא רק כלבת אומנה אצלנו ואני בהחלט מקווה שנאמץ אותה, אבל אני לא מבינה למה חותי קיבלה ואני לא, מה השתנה?

נכתב על ידי , 11/12/2015 11:14  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לפעמים...


לפעמים קשה לי לכתוב, להביע את מה שאני רוצה להגיד. אני רוצה לכתוב לכם הכל, לתאר לכם את החיים בקומונה ואת השינויים שאני חווה, אבל הביטוי העצמי כמעט ובלתי אפשרי עבורי. אני משתדלת להתייחס לתחומים שונים בשנת השירות, אבל נראה שהרבה יותר פשוט לכתוב ישירות את מה שאני מרגישה, בלי נושא כללי. אני אנסה לעשות את זה ונראה אם זה יזרום, אולי אני פשוט אדלג מנושא אחד לשני ואולי אני אתעקש עם עצמי על כתיבה לפי נושאים. אולי אפילו גם וגם? אני לא בטוחה מה אני רוצה לעשות, אבל אני יודעת שאני רוצה להמשיך לכתוב.
נכתב על ידי , 10/12/2015 13:55  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בת: 22




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAliceWhiteHatter אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על AliceWhiteHatter ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ