לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


“We dream to give ourselves hope. To stop dreaming - well, that’s like saying you can never change your fate”


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2016    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      




הוסף מסר

1/2016

על כישלונות והצלחות


קשה לי להבין למה דברים כאלה קורים.
למה אני צריכה את זה? למה זה קורה דווקא לי? האם אני צריכה להמשיך להאמין אחרי זה או האם זה סימן לוותר? האם זה סימן למשהו? האם יש לזה משמעות?
אני נלחמת על כל דבר קטן, שלכל דבר קטן שעושה לי רע תהיה משמעות בסופו של דבר, מנסה להאמין בכוח וכרגע בבושת פנים שהדברים הרעים שקורים לי קורים מסיבה מסויימת.
אבל מה אם לא? מה אם זה פשוט קורה? מה אם אין אלוהים? מה אם "הסוד" לא קיים? מה אם אופטימיות היא לא שם המשחק? מה אם הכל זיון שכל אחד גדול?
נמאס לי כבר להרגיש מלכת העולם ואז ליפול לקרשים. נמאס לי לבנות את עצמי כל פעם מחדש בגלל שטויות קטנות. אני יודעת איזה בן אדם אני ונמאס לי להוכיח כל פעם מחדש שאני שווה משהו, ויותר מזה.
אני מנסה לא לתת לזה להשפיע עליי, כישלון זה לא נורא, כישלון זה לא כישלון, כישלון זה חוסר הצלחה. אבל לי זה מעבר לזה. כל כישלון אצלי זה ניסיון התאבדות. אני שונאת את עצמי ולא רוצה להתמודד עם העולם.
נכשלתי בטסט, אחרי שהייתי בטוחה, ואני מתכוונת לבטוחה ב200% שכמו תמיד, איכשהו אהיה מזליסטית ואצליח כנגד כל הסיכויים. אבל שוב כשזה נוגע לרישיון שלי אין לי מזל.
אני חושבת שכשאני רוצה משהו יותר מדי הוא פשוט חומק לי מבין הידיים... כשאני לא מחפשת משהו הוא מגיע. קורה לי מאז ומתמיד, יש לי אלף ואחת דוגמאות.
אולי הייתי צריכה להיות יותר אדישה לעניין. כשהודיעו לי רציתי להיעלם. ראיתי שחורות, תרתי משמע, מכל הדמעות. לא הפסקתי לבכות עד לפני שעה, וגם עכשיו מדי פעם זה חוזר.
כן רציתי את זה יותר מדי, אבל זה היה עניין של עיקרון מעל הכל. כולם אמרו לי שלא אצליח וזה עיצבן אותי מעל ומעבר. אין דבר שיותר מעצבן אותי מהאמירה "את לא תצליחי" או "את לא יכולה". אף אחד לא יחליט מה אני אצליח ומה אני מסוגלת לעשות, חוץ ממני. ואני יודעת שכל עוד אני מאמינה בעצמי אני מסוגלת לעשות הכל. והאמנתי. האמנתי כל כך. אולי יותר מדי?

אני כבר לא יודעת מה התשובה לכל השאלות האלו, באמת.
איבדתי אמונה והחזרתי אותה יותר מדי פעמים בחיי. אולי אמונה שתלויה בדבר מה היא אינה אמונה אמיתית. זאת אומרת שאינני מאמינה אמיתית. אני מקבלת את זה.
בדיוק כמו שקשה לי עם אמירות בלי מעשים, זריקת מילים והבטחות לאוויר בלי לגבות אותם אח"כ, קשה לי עם המוחשי לעומת הרוחני. למרות שאני מגדירה את עצמי אדם רוחני מאוד. עד היום שהכל התערער לי והתחרבש לי וכבר אין לי מושג מה אמיתי ומה הוא פרי דמיוני.
אולי אני נהנת לחשוב שאני מיוחדת כי זה נותן לי סיבה לחיות, אבל אני מניחה שעדיף שתהיה לי סיבה לחיות מאשר לוותר כבר עכשיו. יש לי עוד דרך ארוכה, ואני בטוחה שגם היא תהיה רצופה כישלונות. אני פשוט מקווה שכמספר הכישלונות יהיו מספר ההצלחות, ואם אפשר כפליים (של הצלחות, כן?).

נכתב על ידי Mrs Vintage , 10/1/2016 20:29  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




Avatarכינוי:  Mrs Vintage

בת: 21




63
הבלוג משוייך לקטגוריות: המתמודדים , סיפורים , אומנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMrs Vintage אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Mrs Vintage ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ