לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אלה החיים מנקודת המבט שלי


על חיי ...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2017

לא מבין איך אפשר לא להבין


יש לחץ יש המון דברים שצריך לעשות 


 


אינסוף מטלות פגישות משימות 


 


איפשהו אני מרגיש שאני נופל בין השולחנות 


 


אני לא מספיק לעשות את הכול אני לא מספיק לפקח על הכול 


 


אני מנסה שהכול יהיה בשליטה אבל אני מאבד את זה 


 


ואני מרגיש שאני לבד פה ..


 


כאילו הכול עליי ..


 


הכול ...


 


וכשמשהו לא יוצא טוב באים אליי בטענות ..


 


ברור כי הכול עליי 


 


 


 


אין ספק שאני כותב מתוך כעס ..


 


אני כותב מתוך עצבים ומעט עצבות ..


 


ברור שזה לא הכול ככה ..


 


אבל ככה זה מרגיש כרגע ..


 


קמתי עם אנרגיות לקום לסדר לעשות לנסוע לחזור לסיים צ'יק צ'ק 


 


להשתדל לעשות הכול על הצד הטוב ביותר ..


 


והיא אומרת לי מה אתה לוקח את זה כל כך קשה קח טיפה יותר באיזי ..


 


בונא איזה מרתיח זה שבנאדם בא מנסה להשתלט על הכול לסדר שיהיה טוב כולם והוא לחוץ מזה 


 


פתאום אומרים לו קח את זה באיזי ...כאילו מה ..??!


 


לי אין אבא ואמא שיסדרו שולחן של משפחה ..זה נופל עליי ..את חלקם אני בכלל לא זוכר ..


 


לי אין מאיפה לשים כסף על עוד דברים שחלקם נדרשים ..אין לי את האפשרות ..


 


אין לי ..פשוט אין ..


 


חתונה ...תמיד זה כאב ראש ולחץ לכולם ..פאקינג ארוע מטורף שצריך לתכנן ולעשות ..


 


אבל אי אפשר לבד ..


 


אין לי מושג עם מי לדבר על מה ..אני אבוד ..אבוד ! 


 


אני כבר לא זוכר מה סגרנו עם מי למה כמה איך 


 


הכול הולך לי לאיבוד ..


 


כל הטלפונים שאני עושה ..שום דבר לא בשליטה שלי ..


 


לא יודע ..


 


לא יודע איך יהיה ..


 


במקביל צריך להמשיך לעבוד ..


 


צריך להמשיך להתנהל בחיים 


 


וצריך עוד למצוא עבודה ..


 


ברגעים כאלה ..ממש ברגעים כאלה בא לי לזרוק את הטלפון קיבינימט לנתק את האינטרנט ולהעלם עד סוף היום ..


 


ואז כשאני לחוץ מנסים להרגיע אותי ואני מתפרץ ..כי אני אוגר בתוכי ..ואוגר ..


 


ולא מצליח להשתחרר ..


 


אני משתדל להגיד לעצמי שהכול יהיה בסדר ..


 


אבל אני רואה אסון מתקרב ..ואני ..אני לא מאופס לא מרוכז ..


 


אנחנו רק ב 7 לחודש 


 


ואיך נשאר רק 2000 שקל עד סוף החודש ...שילכו על דלק וסיגריות וקניות איך ..


 


אז אני אומר לעצמי ..עוד חודש ..


 


עוד קצת ..


 


אבל אומרים לי ..בוא נקנקה באיביי ..בוא נזמין מקרן לארוע ..צריך שיהיה לנו מזומנים בכיס בארוע עצמו ..


 


אהה וזה עוד בלי שכירות ..


 


סעמ עמק ..


 


ברור שאני בלחץ ..


 


ברור שאני עצבני ..


 


ברור שכשמתייעצים איתי על האם לקחת חופש מעבודה או לעבוד עוד קצת 


 


אני אומר שלעבוד קצת ..


 


אני הולך לקרוס ..


 


התמוטטות עצבים ...here i come agein...


 


אבל לא ..


 


אני אוגר את זה בפנים ..


 


ואז אני פשוט מתעצבן ומתפרץ ברגע הלא נכון ..


 


אני מנסה להראות בשליטה ..


 


אבל אני לא ..


 


אני קובע דברים שמתנגשים ..אני לא יכול ככה ..


 


קצת עזרה ..קצת סדר ...משהו בבקשה ..


 


זה לא צריך להיות הכול עליי ..נכון ..?


 


לפחות אני לא אמור להרגיש שזה הכול עליי ..


 


אז כן ..כניראה שאני מסתכל על זה רק מנקודת המבט שלי ..ולא מתחשב בשום נקודת מבט אחרת ..


 


וזה הרעיוון בכתיבה ...ראיה סובייקטיבית ..כן כניראה שאני מתעלם מכל מני דברים ..


 


וכן לא בהכול אני מתחשב ..


 


אבל אני לא כותב במטרה להראות איך זה ניראה מבחוץ ..


 


אני כותב איך זה ניראה מבפנים ..מהעיניים שלי ..


 


מהצד שלי בלבד ..


 


ובכלל הזמן האחרון אם אני מתרכז בדברים השליליים ..הזמן האחרון קשה ..


 


זה לא היה ככה פעם ..


 


היא עם הלימודים אני עם העבודה 


 


היא מתארגנת לשנה הכי קשה בלימודים ..


 


אני מתארגן לחוסר וודאות מוחלט בתקווה ויהיה לי עבודה שלפחות אוכל לסגור הלוואות ..


 


כל אחד מרוכז ולחוץ מדברים אחרים ..


 


מוביל לריחוק ..


 


וכשאני מרוחק אי אפשר לדבר איתי ..


 


קשה להוציא ממני דברים ..


 


ולמה אני רועד כשאני כותב כוסאומו ..


 


והנה עשרה ל 1 ועוד לא הספקתי לעשות כלום חוץ מלהתארגן ולסדר קצת את הבית ..


 


ששש...


 


 


תנשום ..


 


תסיים את הקפה ..את הסיגריה ..תתלבש ..סע לקנות טבק ..לתדלק את האוטו ..


 


תשים מוסיקה לפרוק קצת בדרך ..


 


תתרכז בעשייה ...תסיים את היום ..


 


תיהיה מרוכז תסיים את מה שאתה צריך לעשות ..אם ילך חלק וטוב תחזור מוקדם ..


 


אם תחזור מוקדם יהיה עוד קצת זמן לסידורי המשך ..אולי תצליח אפילו להיפגש עם אמא שלך בכל זאת ..


 


רק לשמור על רוגע ..


 


10 נשימות עמוקות והכול יהיה בסדר ..


 

נכתב על ידי atreyu , 7/10/2017 12:22  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נווווווווווווו מה יהיהההההההההה


אני ארדם כבר מתישהו או לאאאאאאאא

 

סעמק...

 

התחיל קשוח המשיך יותר קשוח לקראת הסוף היה מעולההה

 

וניגמר בעעע..

 

סעמק

נכתב על ידי atreyu , 5/10/2017 03:27  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הדלת..


נפתחה ...מסתכל על היד יש מלא אבק מהידית ..

 

מסתכל קדימה ...מקום שנשכח ..אי שם בזמן בעבר ...

 

צעד אחורה זה יהיה בישבילי ...להציץ..

 

אבל מושך אותי ואני סקרן ..

 

ולכן אני עושה את זה ...כי לפעמים גם אני לא מבין ...

 

בטח לא את האני ולא את העצמי ...

 

2 דמויות שונות ..

 

כשאני עם אנשים מסביבי ..וכשאני בלי אנשים מסביבי..

 

ואין לי איך להסביר את זה לאף אחד ..

 

כי אני בעצמי לא מבין לחלוטין עד הסוף ..

 

ובא לי לצעוק את זה ..לצרוח את זה מחוץ לגרון ..

 

אבל לא יוצא כלום ..

 

ואני נשאר נעול ונזכר ...

 

בכל מה שאמרו לי ...תמיד ...

 

והשקט הזה הדממה ..לא מובילה לשום מקום ...

 

זה מה שהורג מבפנים ...

 

אני צריך לעזור לעצמי ...

 

אבל גם אין מי שיקשיב ..כי אין מה להגיד ..

 

האני הפנימי מקופל עמוק ...בתוך אותו חדר ..

 

איך שבא לו שיבינו אותו ...אבל הוא לא עונה ..

 

הוא ננעל ..כמו תמיד ...

 

הוא כל כך מפחד מהסביבה שהוא לא רוצה את זה מסביבו..

 

ובתור מנגנון הגנה ..נוצר אני אחר ..שמסתדר עם הסביבה ..אבל לא נפתח לדברים אישיים ולמחשבות עמוקות ..

 

ובזמן שהוא מקופל בחדר השכוח עם האבק ...בעבר ...

 

החיים ממשיכים ..והנורמליות זורמת ...

 

אבל הפער ..הפער גדל וגדל בין שנייהם ..

 

ואין לי איך למזג אותם ...

 

האחד לא איכפת לו והשני מפחד מהאור ..

 

אני צריך את השקט בשביל להתחבר לקול הפנימי ..להוא שמקופל בחדר ..

 

לעטוף אותו ..לקבל אותו ...אבל הוא לא יצא מהמחבוא לרעש ..לאור ..

 

לאנשים ..לצוויליזיציה...

 

בגלל זה המוון פעמים כשאני יושב לבד עם מישהו אחד על אחד אני שותק ..ומקשיב ..

 

זאת קללה ..

 

אני זוכר שכשהייתי מחובר לעצמי רק רציתי נורמליות ..ורק רציתי אהבה ...

 

ובהתחלה חשבתי שזה מה שיפתור ...

 

אבל אז מלא פעמים אמרו לי ..קודם תאהב את עצמך ..אחר כך יאהבו אותך כל השאר יבוא לבד ..

 

וזה מה שעשיתי ..התחלתי לאהוב את עצמי ..

 

והיום אני שומע הערות ועקיצות בנושא ..זה צביטות לא נעימות ..

 

שאני אגוצנטרי ..שאני נרקיסיסט...

 

זה בסדר ..מקובל ..

 

זה שלב כדי להתקרב ...אל עצמי שקבור בחדר שנשכח אי שם במעמקים של הראש שלי ..

 

רוצה לראות אותך שוב ...

 

את עצמי ...

 

היום יצא לי לרגע קט ..מבט זועם ..מבט כועס ...תמונה ישנה שלי ..

 

הרגשה מפחידה להביט לעצמך בעיניים ...יודע בדיוק מה הייתה ההרגשה שלי באותו רגע ..

 

אני רוצה להושיט יד אליו ...אל הדמות ההיא ...אליי ..להגיד לו שאף פעם לא היית לבד ..

 

איכשהו תמיד היינו 2...

 

אבל אני יודע מתי אני מחובר ...

 

אני חושב ..

 

אני מקווה ..

 

היום הרהרתי בזה כשנסעתי ...הנסיעה עברה מהר וחלק ...

 

שמתי מוסיקה של פעם ..לנסות למשוך את האחר החוצה קצת ...להתחבר לאני היום יומי ..

 

וזה מצב כל כך בעייתי ...

 

כל כך קשה להסביר את זה ..

 

אפילו בישבילי ..

 

השיר אומר לי לחפש בתוך עצמי ...

 

ולשבור את השקט ..

 

אבל איך אני יכול לגרום לו להוציא קול ..הוא כל כך מפחד לצאת ..

 

הפעמים בהם אני לא מרגיש בהבדל בינהם זה כשמישהו אחר צועק במקומי ..

 

המוסיקה כשהיא עוטפת ..שקורעים את הנשמה דרך הגרון ..

 

זה מחבר את שנינו...

 

בדרך כלל אם אפשר להוסיף לזה קצב שבור או כבד ..מאוד כבד ...

 

וכשאני עייף וסחוט ...

 

ואז אין חיצוניות ...לא קיים שום דבר מסביב חוץ משנינו ..

 

חשבתי שזה נפתר בעבר אבל ...כניראה שקברתי אותו כל כך עמוק ושכחתי ממנו ...

 

ועכשיו הוא נושם ..כשאני שותק אני שומע אותו ...

 

זה החיבור שלי ..

 

זה מסביר למה תמיד רציתי להיות מוקף בטבע ..ולא ברכבים ..ולא באנשים ..

 

פשוט התפצלנו ...יש את מה שהצוויליזציה מכתיבה כנורמות ..

 

ואי אפשר לתפקד בעולם הזה עם אהבה ומשפחה בלי טיפה נורמליות חברתית ..

 

אבל אי אפשר לתפקד בעולם הזה בלי להיות מחובר לעצמך ..

 

במיקרה שלי ..אני שוכח לפעמים ואז קשה לי מאוד ..

 

הוא התשובה שלי לחרדות ...הוא התשובה שלי לפחדים ..

 

הוא התשובה שלי ללמה אני מרגיש לא בנוח ואני זועף בחברת אנשים שאני לא מכיר ..

 

הוא אני ..

 

אני התשובה ..

 

אני רוצה להושיט לו יד ...

 

אבל אני יודע שהוא לא יצא ככה ...

 

אני רוצה לראות מה נשאר ממנו ..

 

אבל אסור להאיר עליו ...הוא התרגל לחשכה ..

 

אני לא יודע מה אני רוצה יותר ..שהוא יחבק אותי או שאני אותו ..

 

אסור להתבלבל פה ..

 

אין פה קטע של עצבות ..אין פה קטע של צער ..גם אין שמחה אבל זה לא קטע של רגשות ..

 

זה נטו מחשבות ..

 

זה ריחוף ...בתוך הראש ..

 

קצת להתנתק מהכול ..

 

קצת..

 

וזה נעים עכשיו ..

 

אז מי אתם כל אלה שמכתיבים את החוקים של החיים בסביבה שאתם חיים ולמה ...

 

למה צריך את כל ההסכמה החברתית הזאת ..

 

בגלל אנשים כמוכם אני נתקע בצל עם פחד ..

 

ומתפצל ...שוכח ..

 

אבל לפחות אני כותב בדיוק כמו שהייתי כותב פעם ..

 

זה בדיוק הוויב ...ככה אהבתי לכתוב שזה בא באופן טבעי ..

 

רגוע ..לא חייב לרוץ על המקלדת ..

 

מרגיש שעוד לא פרקתי את הכול ..

 

וככה זה יהיה עד שיגיע יומי ..אם לא ישתנה משהו ..

 

תמיד יהיה ביננו את המרחק הזה ...

 

אנשים אומרים שהם מודעים לעצמם ..האם זה נקרא להיות מודע ? 

 

לפחות הלב שלם ..

 

המחיר שאני משלם על העבר שלי ...מעניין אם כשאזדקן יתחיל להיווצר אצלי פיצול בולט לעין ..

 

כבר היום אני שם לב לחוסר הסכמה עם עצמי בנוגע לנושאים ששואלים אותי ..אני מציג צד אחד ..

 

ואז אני אומר משהו אחר לגמרי ..קשה להתווכח איתי ..קשה לדון איתי דיון ..

 

קשה איתי באופן כללי ..

 

אפילו לי קשה איתי ..

 

יש מצב שבגלל זה אני גם מתחבא מאחורי המוסיקה במיקרה שלי ..

 

כי זה סותם את העולם החיצון ..

 

נותן לי זמן עם עצמי ..

 

פשוט אצלי זה יותר מוחצן..

 

גם בסקס ..כשיש מוסיקה ברקע ..אני שונה ..

 

מעניין ..

 

אז האם אני דפוק ..? בצורה מסויימת כולנו דפוקים ..

 

אבל אני לא מעוניין להתמודד עם זה מאחורי פרגוד של נורמליות וקבלה חברתית 

 

אני עקשן ..וגם הוא ..

 

יש לי דעות ברורות מאוד ..וגם לו ..לי ..לנו ..

 

היום אפילו הצלחתי להגיע קצת לדמעות בנסיעה הביתה  ..יכול שהוא סובל קצת בפנים ..

 

סובל כי שכחתי ממנו ..דמעות ספונטניות ..

 

באו משום מקום אפילו לא שמתי טריגר ..

 

זה לא היה עצב ..זה לא היה כעס ..אני לא יודע מה זה היה אבל זה היה ממש קצר ..

 

פשוט פתאום משום מקום הוא רצה לצעוק ...התחיל..ונחנק קצת ..ואז נרגע וכאילו כלום לא קרה ..

 

אולי זה היה אפילו הד מפעם ...קטע של זכרון ..

 

אולי גם בגלל זה אני כל כך נוסטלגי ..

 

אני לא חושב אבל שאם הייתי נותן לו לבוא לידי ביטוי הייתי מגיע לאן שהיגעתי ..

 

אבל הוא כן נתן לי את התוספת הזאת של הרגשנות ..האני הרגיש ...

 

לאור ..לאנשים שאני לא מכיר ...לרעש ..

 

אני לא מדליק את האור ..צועד אחורה בריחוף קל ...מביט כלפי מטה ..

 

אוחז בידית של הדלת ...נשאר מלא אבק ...

 

סוגר בעדינות ..

 

עד הפעם הבאה ..

 

אני לא אשכח ממך ..

 

מקווה שתיהיה פחות לחוץ ותאפשר לי להדליק נר לפחות בפעם הבאה שאבוא לבקר ..

 

אדע כשאתה תיהיה מוכן ..בדיוק כמו היום ..

 

תחכה לי ?...

 

 

 

נכתב על ידי atreyu , 1/10/2017 22:08  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  atreyu

בן: 30




11,041
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לatreyu אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על atreyu ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ