לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הצל שלי ואני



Avatarכינוי: 

בן: 29

Google: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2018    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 




הוסף מסר

8/2018

אגו


כמה קשה לכתוב פה מבלי לעסוק במה יחשבו עליי!

-

לפני קצת פחות משלוש שנים פתחתי את הבלוג הזה. המטרה המוצהרת (כפי שאפשר לקרוא בפוסט הראשון) הייתה למצוא לעצמי פלטפורמה שבה אוכל לבטא דברים, חשובים יותר ופחות, שסגורים בתוכי. צד הצל שלי.

 

הייתה בי תקווה, אבל גם חשש מסויים מהמחשבה שאנשים שונים יקראו את מה שאני מעלה על הכתב. מצד אחד פחדתי מאוד שישפטו אותי ומצד שני היה לי צורך עמוק לפזר לאוויר העולם - אותי, על כל הצדדים השונים שבי. זאת בעצם הסיבה שפתחתי בלוג ולא התחלתי לכתוב ביומן אישי.

 

כך או כך, תיארתי לעצמי שזה לא יהיה דרמטי. אז יקראו 10 אנשים, אולי מישהו אחד ישאיר תגובה.

מפה לשם, הפוסט הראשן שפירסמתי הגיע ל73 תגובות. הייתי בהלם! גם שאר הפוסטים שפירסמתי באותה תקופה הגיעו בד"כ לעשרות תגובות.

רובן הגדול של התגובות היו מאוד ידידותיות. הרגשתי טוב. הרגשתי שיש לי מקום.

הגלגול הזה של הבלוג נמשך כחודשיים, ומסיבות כאלו ואחרות הפסקתי לכתוב בו.

-

בשנה האחרונה נוצרה בחיים שלי מציאות שבה אני שוב מוצא את עצמי אוגר וסוגר. והפעם המשא כבד מתמיד.

לפני כשבועיים, אחרי תקופה שבה התלבטתי לגבי האפשרות של לחזור לכתוב פה, החלטתי ללכת על זה.

 

פרסמתי בפרק הזמן הזה ארבעה פוסטים. אך - אבוי! הפוסטים השונים נותרו מיותמים כמעט לחלוטין (ולעיתים גם לחלוטין) מתגובות.

אאוצ'.

-

היום מצאתי את עצמי בחלון העריכה, מתלבט לגבי מה אני רוצה לכתוב. מפה לשם, התחלתי לחשוב על איזה נושאים יהיו "סקסיים" יותר. מה ימשוך תגובות רבות יותר.

ופתאום הבחנתי בזה, וזה צרם לי מאוד. אז החלטתי לעשות פניית פרסה, לחזור למטרות שלשמם הבלוג הזה הוקם.

 

אז כמסורת הפוסטים הראשונים:

אני בסה"כ בן-אדם

שרוצה שיראו אותו

ישמעו אותו

ויגידו לו: "היי, אתה בסדר גמור"

 

-

בונוס: בעודי כותב את השורות האחרונות לפוסט הזה, מצאתי שם חדש ומדוייק יותר לבלוג.

 


נכתב על ידי , 28/8/2018 16:56  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אחדות


אין חוויה שלמה יותר מלהיות בהתמסרות מוחלטת לאימון בכלי.

אייהי דוגן אמר "לדעת את עצמך פירושו לשכוח את עצמך".

אין עבר
אין עתיד

אין אני
אין כלי

יש רק


זה

וזה נהדר.
נכתב על ידי , 25/8/2018 09:03  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ביישנות


אחד הסיפורים שאני מתבייש בהם (ולכן מעטים יודעים אותו):
לפני כמה שנים לקחתי אוטובוס לכיוון הבית. בשלב כלשהו, לקראת התחנה בה אני אמור לרדת, צילצלתי בפעמון.
אבל מה? מסתבר שצילצלתי תחנה אחת קודם. קורה.
אז הנהג עצר ופתח את הדלתות. גם זה קורה.
העניין הוא, שכל-כך הייתי נבוך מזה שהוא עצר בתחנה ואף אחד לא ירד, שהחלטתי פשוט לרדת. ככה מצאתי את עצמי מוסיף לעצמי הליכה של עשר דקות בשולי כביש בין-עירוני.

האמת?
זה קרה לי שלוש פעמים.

במשך שנים חייתי בבושה גדולה מזה שאני כזה... ביישן. (זה מצחיק, להתבייש בבושה)

הביישנות היא מרכיב מאוד מרכזי בזהות שלי.
אני והיא הולכים יד ביד מאז שאני זוכר את עצמי.

במשך שנים שנאתי אותה.
ומה זה בעצם אומר ששנאתי אותה? הרי היא לא קיימת במנותק ממני. כלומר, במידה רבה, שנאתי את עצמי.

במשך שנים האשמתי אותה, כעסתי עליה, ו...כמובן - התביישתי בה.
ואם אני באמת באמת כן עם עצמי, אני צריך להודות: גם פשוט התחבאתי מאחוריה.

בשנה האחרונה אני לומד הרבה על איך לחיות עם עצמי יותר בשלום.
וכפי שהביישנות לא מתקיימת במנותק ממני, כך אני יכול לומר שגם אני לא מתקיים במנותק ממנה.
לכן, ללמוד לחיות בשלום עם עצמי משמע ללמוד לחיות בשלום עם הביישנות.

אז לא, אני והביישנות זה עדיין לא סיפור אהבה, אבל אולי היום יש בי הרבה יותר קבלה.
ועם הקבלה הגיעה ראייה מורכבת ומדוייקת יותר של המציאות.

אני יודע לומר היום שהביישנות היא חלק במכלול שהוא אני. אם לא הייתי ביישן, לא הייתי פשוט הגרסא-הלא-ביישנית-של-עצמי, אלא, פשוט הייתי מישהו אחר לחלוטין.
בלתי אפשרי לבודד אספקט אחד של החיים שלנו, מפני ששינוי בכל אחד מהאספקטים משמעו שינוי של כל המארג הזה שלו אנחנו קוראים "אני".

במובן הזה, את האני אי אפשר לדמות לשמיכת טלאים.
אולי אפשר לדמות את האני למים - צלולים, שקופים. נסיבות חיינו, התכונות שלנו וכל שאר המרכיבים, הם ככתמי צבע שנשפכים אל תוך המים וצובעים אותם. כל כתם מתערבב אל תוך שאר הכתמים, וביחד הם יוצרים תמהיל שבלתי ניתן לחלקו לסה"כ מרכיביו הראשוניים.

ובסופו של יום? אני שמח שאני אני - ולא אני שהוא בעצם מישהו אחר.
נכתב על ידי , 21/8/2018 19:29  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לWhisper not אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Whisper not ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ