לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


לכל אדם יש את הגאונות הטבעית שלו. אני משתדל לחפש ולשחרר אותה. לעזור לממש את הפוטנציאל -אתר: oron.ws [תמונות מחדר האימונים]

Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2015

ללכת לעצמי לאיבוד


- "תני לי דוגמא להתחבטות בחייך. נקודת צומת משמעותית"
היא לוגמת מכוס המים בעוד עיניה מסמנות את סריקת הזכרון בתנועה איטית ורציפה.
- "כשסיימתי את הלימודים. היה לי ראיון ממש מוצלח בסטארטאפ בתחום אלקטרוניקה רפואית. חבר'ה חמודים, מלאי התלהבות. מצד שני הודיעו לי מאלביט שהתקבלתי. לא ידעתי מה עדיף. הלב אמר ללכת לתחום הרפואי  והראש אמר – מקום גדול ובטוח. "
- "ומה אמרו האנשים הקרובים אליך?"
- "פחחח. לא היה דיון בכלל. בעלי לעתיד וגם כולם אמרו שברור שעדיף מקום מסודר, עם תנאים, שבו אוכל להתקדם. חברה קטנה יכולה להסגר תוך כמה חודשים. ההורים שלו אמרו שבאלביט אוכל גם לצאת יותר מוקדם אחרי שיהיו לי ילדים ולכן אסור לוותר על הזדמנות כזו"
- "אז בחרת במקום המבוסס והסולידי"
- "כן. מצד אחד התקדמתי שם ואני מרוויחה ממש יפה. עוד שנתיים ראש-התחום יוצא לפנסיה ואני אקבל את המינוי ככל הנראה. מצד שני - עם שאר הדברים שאני כבר לא בטוחה לגביהם, גם בנושא הזה אני לפעמים חושבת מה היה קורה אם הייתי בוחרת באלקטרוניקה הרפואית. עד היום כואב לי שיכולתי לעזור לאנשים, אם אתה מבין מה אני מתכוונת"
- "מה 'יכול היה להיות זו' לא שאלה שמקדמת אותנו. אבל נסי לתת לי עוד צומת התחבטות. בתחום אחר אם אפשר, לא תעסוקתי"

הדיון בצומת התחבטות אחת מציפה במוח, פעמים רבות, התחבטות כואבת יותר שמתאמנים נוטים להסתיר כשהם נותנים את ה"תשובה הבטוחה יותר" תחילה. ואכן התשובה נפלטת באנחה רועמת:
- "מתי להביא ילדים וכמה. זו התחבטות שחזרה על עצמה: כשבעלי סיים, שנה אחריי, את הלימודים בטכניון מאוד רציתי ילד. עוד לא היינו נשואים אבל היינו כבר 8 שנים ביחד. בעלי לעתיד אמר שילדים בשלב הזה יפריע לשנינו ועדיף שקודם נבסס קריירות. ההורים שלי תמכו בי אבל ההורים שלו אמרו שאנחנו צעירים מדי ואיך נפרנס את עצמנו?
אז חיכינו עד הוא התקדם לתפקיד ראש-צוות. הייתי בת 33 כשהראשון נולד ובת 37 כשהשניה. לפני גיל 40 חשבתי שבא לי להגדיל את המשפחה עוד. אני מאוד אוהבת ילדים. אבל בעלי וההורים אמרו ששני ילדים זה מספיק, ובכל מקרה ילד נוסף דורש דירה יותר גדולה והרבה יותר כסף ובקיצור – אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו. אז ויתרתי"
- "ומה את חושבת על הבחירה?"
- "תראה, היום חסר לי. מה אני אגיד לך. אבל אני מצטערת רק ביני ובין עצמי. אין לי מישהו לחלוק איתו את הצער הזה כי כולם יגידו שזה לא רציונלי להצטער ולא ממש יבינו את הבעיה"

- "אז מה לדעתך משותף לשתי ההתחבטויות? למרות שהם בתחומים שונים"
היא מביטה בי במבט עגום ופולטת בסוג של בוז עצמי:
- "שיותר חשוב היה לי לרַצות אחרים מאשר לעשות את מה שרציתי באמת."
- "אבל כמו שסיפרת לי באימוני ההיכרות – את כזו מילדות. היית בת טובה וצייתנית ותלמידה ואחר כך חיילת מצטיינת. חנכו אותך לתת כבוד למבוגרים ממך ולבעלי סמכות (הורים, מורים, מנהלים, רופאים וכדומה). תתקני אותי אם טעיתי"
- "הכל נכון. עד היום ההורים שלי קודמים לכל. אפילו אם באים אליהם חברים והם רוצים להשוויץ בנכדים, אני עוזבת הכל ואנחנו קופצים לשם. עייפה או לא.
אבל פתאום התחלתי לשאול את עצמי, איפה אני? איפה מה שאני רוצה? כאילו איבדתי את עצמי בדרך..."
מים. שקט. מחכה בסבלנות.
"...אולי תגיד שזה משבר גיל 49, אבל אפילו השכונה המסריחה הזו..." – היא מרימה את קולה, מושכת את ה'סמך' – "איך נתקעתי פה. אני צריכה מקום עם דשא. פחות צפוף. עם איזו תחושת שייכות אולי. בעצם אפילו על הבית שרציתי ויתרתי!"
- "למה בעצם את מרגישה מוותרת?"
- "כי זה לא החיים שרציתי! לא הילדים, לא העבודה ולא המקום. מה נשאר. ויתרתי על עצמי בכדי לרַצות את כולם. להיות הילדה הטובה כמו תמיד."
- "ומה זה נתן לך? כנראה שהיה שווה לך לוותר..."
- "אולי... אני תמיד מפחדת לפגוע במישהו... אבל נראה לי בעיקר שחשוב לי שיאהבו אותי. כולם!"

היא יושבת שמוטת כתפיים. עייפה מהמסע.
אני נותן לה חצי דקה ארוכה לעכל.
- "אז החסם העיקרי שלך הוא השאיפה לרצות את כולם. כולל ההוא שסיפרת לי שנכנס בך ברמזור וצעק עליך למה לא נסעת. אז ביקשת סליחה ואמרת לי שהוא צדק כי הראש שלך היה במקום אחר וחלמת. והיה ירוק..."
- "כן. אני פשוט דפוקה. אני יודעת"
- "דווקא לא. האוטו אולי קצת...
אבל את, נראה לי, דווקא מתמקמת בפעם הראשונה בתור הנהג של חייך - מחזיקה בהגה, מעיזה להתבונן במראות ומתחילה לחשוב לאן את רוצה לנסוע..."

 

 


 

*התכנים שואבים השראה מאימונים אישיים

 

נכתב על ידי , 12/12/2015 08:46   בקטגוריות אימון, אהבה ויחסים, שחרור קיטור, אופטימי  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , 40 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לoron's אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על oron's ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ