לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סיפור ללא שם


סתם חיילת ובת שירות מסכנה שמנסות לכתוב סיפור;]


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2016    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 




הוסף מסר

9/2016

פרק 9


"את חושבת שהשמועות עליו נכונות?" לחשה סאם אל דניאל והחוותה בראשה לוויל

"מאיפה לי" דניאל הסיטה את שיערה מעיניה

"וואוו דניאל, את חייבת להפסיק לשתות. את לא נחמדה אחרי זה"

צלצול הציל את דניאל מהתפרצות עצבים על חברתה החפה מפשע.

היא ידעה שהיא צודקת.

דניאל יצאה שוב לחצר והתיישבה שוב על אחד מהספסלים.

ברקע של עיניה היא ראתה זוג יושב על סלע אחד. היא הסתובבה והפנתה להם עורף ונאנחה.

היא הרימה את ראשה לכיוון השמיים ועצמה את עיניה 

"הלו?" שאל אותה קול. דניאל פקחה את עינייה והסיטה את ראשה לכיוון של הקול.

להפתעתה המרובה היא ראתה את וויל. היא ישרה את גבה. 

"כן?"

"ראיתי אותך בכיתה" הוא ענה מגלגל את הכיסא שלו יותר קרוב אליה

"מפתיע" דניאל ענתה בסרקזם מוחלט

"אני מתכוון," תיקן את עצמו וויל "אני ראיתי את איך שהסתכלת עלי"

"אוי תחסוך את זה ממני" דניאל חזרה לעצום את עיניה "יש לי חבר" היא שיקרה

"את מפגרת או משהו?" דניאל פקחה שוב את עיניה "אני אעשה את זה פשוט, אל תמשיכי לתקוע בי את המבטים האלה בכיתה. זה כדאי לאף אחד מאיתנו"

דניאל פלטה נחירת בוז "לפחות יש לי עיניים לתקוע איתם מבטים"

"אווצ'?" וויל התקרב אליה עוד קצת עם הכסיא שלו "אני לא מתכוון לחזור על זה. אני לא צריך רחמים של אף אחד"

"בהצלחה" היא החוותה אליו בניפנוף יד כאילו היא מגרשת זבוב טורדני

 

 

 

 

 

____

 

השלי"ת שכבר לא ממש בחופש:|

נכתב על ידי YL713 , 24/9/2016 23:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 8


הבטחתי לכתוב עכשיו, והנה אני מקיימת כדי שאפסיק לתקוע אותנו ונמשיך סופסוף!

 

-

 

לילה ניסתה להתעלם, אך הוא בא והתיישב לידה על הסלע.

"לילה, זו באמת את." הוא אמר ומבט מופתע על פניו.

"ניקו." הנהנה תנועה לא מחייבת עם הראש.

"מה שלומך?" שאל, "המון זמן לא ראיתי אותך, בכל אופן לא מאז ש.." קולו גווע.

"אני בסדר." ענתה, ואז הפטירה לחלל האוויר, " מה אתה עושה פה?"

ניקו נראה מעט נכלם. "אני... מנסה להחזיר את החיים שלי למסלולם." הודה בשקט.

לילה לא רצתה לבכות, לא לידו. אבל כתפיה רעדו קצת, היא לא שלטה בזה. היא לא ענתה ורק טמנה את ראשה בברכיה, מנסה להסתיר את הדמעות שנצנצו בעיניה.

לילה ניסתה לדבר, אך קולה בגד בה.

ניקו הסתכל עליה בחשש. "לילה?" שאל.

לילה לא הגיבה, רק כתפיה זעו בשקט כואב.

ניקו לא חשב. הוא פרש את זרועותיו החסונות סביבה וחיבק אותה, מלטף את ראשה.

לבסוף שאלה בקול חנוק, "לאן נעלמת ניק?"

אבל ניקו שתק והמשיך לחבק אותה בשקט.

 

-

 

טוב זה ממש קצר, אבל ככה זה תמיד בהתחלה.. כיף לחזור :)

 

- החיילת

נכתב על ידי YL713 , 20/9/2016 22:41  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  YL713

בת: 21




הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , 18 עד 21 , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לYL713 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על YL713 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ