לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לאן ברחת?


מרימה מדוזות עם המקל של הפירולו


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2017


מספיק






נכתב על ידי , 23/8/2017 02:45  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




כשחותמים על הסכם שלום חשוב להביע הסכמה מלאה בין שני הצדדים ולדאוג שאיזה ראש ממשלה לא ירצח בכל הסיפור הזה. כשלוחצים על V ומאשרים מדיניות פרטיות ברשת האינטרנט צריך לקרוא לפני זה. לקרוא את השורות ובין השורות ובשורות הקטנות והיותר קטנות ובניהן. צריך להבין מה זו הסכמה. נגיד, לדוגמה, כשאתם רוצים לעשות משהו, משהו עם מישהי או מישהו או אחרים שלא סגורים על המגדר, חשוב שיהיה הסכם. חשוב שיהיה "כן" חזק וברור ואם לא אז לא. כי לא זה לא זה לא זה לא, כולם יודעים שלא זה אור אדום. ואם לא אמרתי כן, מה נותן את הלגיטימציה להמשיך? ואם קפאתי כאילו ירו בי עכשיו שלושה כדורים, זה אומר שהיה הסכם? לא אמרתי כן (חזק וברור) ולא אמרתי כלום ואולי זה כמו לחתום על מדיניות פרטיות בפייסבוק ולא לקרוא בכלל. עכשיו יש לי יותר מידי התראות בצבע אדום בראש ולא הסכמתי בכלל לאשר אותך. ואיך משתיקים מחשבות? איך חוסמים רגשות?

אולי ארשום פוסט זועם לפייסבוק,

"דרושה מגשרת להסכם שלום עם עצמי"

אחסום את התגובות

אסתיר מציר הזמן

ואשלח את שאריות הנפש לכלא רחוק

אבל בינינו, מה זה יעזור אם כבר נרצחתי?

נכתב על ידי , 21/8/2017 23:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כך וכך וכך לא


הזמינו אותי לשיחה. אמרו כך וכך וכך לא. בכיתי. התפרעתי. זרקתי את העציץ ובעטתי בחתולה. נמאס לי, נשבר לי, מגעיל לי. אומרים לי שאני לא מצליח לעשות כלום בעצמי, שאני מסתמך על זמנים ולא על שעות מדוייקות. לא ידעתי מה לעשות. קפצתי, השתוללתי. רקדתי טנגו עם המנורה של הרחוב. כל הדרך חשבתי על השיחה, זאת שזומנתי אליה. אמרו לי לאכול יותר חלבונים, לצרוך פחות סוכר. להתחיל להתעמל כי נפש בריאה היא רק בגוף בריא. ואיך אני אמור להוציא את עצמי מהמיטה כשרע? אף אחד לא אמר לי. איך יוצאים מהשמיכה כשאתה גבר בן שלושים עם הפרעות אכילה וגר בפתח תקווה? החיים לא לקחו אותי לשיחה ואמרו לי כך וכך וכך לא. אף אחד לא אמר לי מה לעשות. אפילו אמא שלי, עליה השלום, מתה. לפני שהתפגרה לא אמרה לי. לא השאירה לי מכתב יפה שמסביר למה. לא השאירה לי פתק עם סמיילי לפני שיצאה אל החופש הנצחי. היא אפילו לא נתנה לי אפשרות לשאלות, לדיון, לסקר או מחקר. היא לא חתמה על כרטיס אדי. אין לי כליה, אני עומד למות. בפתח תקווה. ואם זה רצון האלוהים שישלח לי מכתב המלצה לגן עדן. אם כבר מת סופית, אין מצב שאני חוזר לגיהינום.
נכתב על ידי , 14/8/2017 21:46  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

מין: נקבה

Skype:  mesir.ipur 

תמונה




15,908
הבלוג משוייך לקטגוריות: שירה , הומור וסאטירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדג עם אלצהיימר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דג עם אלצהיימר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ