לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


It felt like destroying something beautiful

Avatarכינוי: 

בת: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2019


הולנד היא מדינה של ארבע עונות ביום אחד, באופו מאפורי ותיאום מוחלט עם הרגשות שלי. 

החיים הם בכלל מה שאנחנו חושבים, לא לרגע, לא לשניה, ולא באף אחת מהפעימות לב. אני מרגישה שבכל פעם שהרגשתי שאני מתאימה את עצמי למשהו, כל הזמן הוכח לי אחרת. יציבות היא מותרות, שליטה היא מותרות, ורגעי אנחה הן מעבר לכל התגשמות חלומותינו. 

נוכחות של אדם בחייך, גם אם לערב אחד או לרגעים בודדים, היא מתנה. זה עד כמה לומדים להכיר כאן תודה. הברירת מחדל כאן היא בדידות, ולומדים ללטף אותה בכל מיני סגנונות כדי לא להרגיש אותה באמת. אבל חשוב מאוד לא לפחד ממנה, להכיר בה, ולהיות החברים הכי טובים שלה. 

למדתי להבין כמה הרבה יותר קל להתחיל כל דבר בחיים כשאתה מקבל בעיטה בתחת. לצאת מהמיטה, לצאת מהבית, להתחיל מטלה, לזכור לאכול, להאמין בעצמך. מעולם לא הייתי בנקודת האפס, מעולם לא הייתי לחלוטין לבד. מעולם לא רבצתי בתוך השקט של עצמי. מעולם לא היו לי התקפי חרדה שהייתי צריכה להתגבר עליהם בתוך עצמי, ובמילים אחרות,

מעולם לא הייתי כל כך רחוקה מההורים שלי.

ברור שאני מתגעגעת, וברור שהמרחק קורע אותי. אני חושבת שהמציאות שלי היא קריעה מוחלטת של הגידים שלי, בין הייעוד שלי לבין הצרכים שלי, האפילו בילוגיים, ליפול לתוך החקיים של אמא שלי. אני פשוט לוקחת נשימה עמוקה, מבינה שהכל בראש, ושמרחק הוא לא ההגדרה לרגשות שלי. לפעמים צריך פשוט למשוך באף, לחזור מחשבה אחת אחורה ולהתאפס. 

החיים כאן, במושג מדויק, "זה מתגמל בדיוק כמו שזה חרא" - ציטוט של חבר ישן שלי.

אבל אני כל כך גאה בעצמי. כשהגעתי לכאן, חשבתי שכבר הכרתי את החיים. הייתי מהאנשים האלה שאומרים האלה, וואו, כמה חכמת חיים. אבל לא היה לי שום דבר, וככל שאני יודעת יותר, כך אני יודעת שאיני יודעת כלום - כמו שאיינשטיין אמר. לפעמים אני מרגישה שהאישיות שלי היא כמות האנשים שעזבו אותי. או כמות האנשים שעזבתי אותם. אני גאה לומר שאהבתי אותם אהבה מלאה, נאחזתי בהם בכל שריר שהיה לי, כל גיד שנמתח לי, ויותר מהכל, למדתי להוריד את המגננות והפחדים שלי. ואני עדיין אוהבת אותם כל כך. אני האדם הזה שמתגעגע לאנשים שלא מתגעגעים אליו, האדם הזה שמתנצל כדי להציל רגעים, הצד שמתעלה על עצמו בכל סיטואציה, וזה שסופג את כל הכדורים. ניסיתי לשנות את זה, הבנתי שיש משהו בהתנהגות שלי שכל כך שונה מהנורמה - הנתינה האינסופית הזו. 

אבל אולי הדבר שמגדיר אותי הוא מערך עשיית הטעויות, חציית הגבולות, וכל הפעמים שפעלתי כשהלב שלי פעם הכי חזק בעולם, ויצא מהחזה שלו. זה מה שמגדיר אנשים. זה מה שמגדיר אותי, ההתאבדות הזו, הנטישה של מי שאתה בברירת מחדל לטובת מיצוי הפוטנציאל שלך ברגעים קשים. אתה אוסף כדורים וצלקות שאתה ממש מתגאה בהם. "פה התגברתי על הפרידה, פה עברתי לגור לבד, ופה התחלתי עבודה חדשה - שם יש כדור שעדיין תקוע, עדיין לא למדתי איך להוציא אותו".

אין לי דרך לתאר לכם איזה אדם הייתי, ואיזה בייבי סטפס אני עושה לכיוונים הבסיסיים ביותר. לחזור להיות אדם עם מערך אמון עצמי, אמון חברתי, אמון במגע, אמון באהבה. או באילו קשיים נתקלתי, אבל מעולם, מעולם לא הורדתי מהחזות הקשה לי בפני הוריי. מעולם לא הרמתי להם שיחת טלפון כשבאמת היה לי קשה. אולי לעומת פעם אחת, שאדם שאהבתי החזיק לי את היד ותמך בי. 

יש לי כל כך הרבה מצפון במי שאני ובהשלכות שיש לי על אנשים בחיי, אני ספגתי כדורים בדיוק באותה מידה כמו שיריתי אותם. ואולי זאת ההגדרה לקארמה מאוזנת. 

האדם שאני היום זאת ההגדרה הכי פחות ממושלמת לקרוא לה אני. אבל כמו איזה הורה מהצד, אני טופחת לעצמי על השכם על הצעדים הקטנים ביותר שלקחתי. על החכמה לדעת לקום אחרי כל משבר, החכמה להכיל בכלל משברים, להתרגל לשינויים, להיכנע למצבי רוח, להתגבר על מצבי רוח, ויותר מהכל לתמוך ולתרום באחרים. אנחנו צריכים לתת אנרגיה בדיוק כמו שאנחנו מקבלים אותה - הרמוניה. (נחמד יותר מקארמה, לא?). אבל אני כל כך גאה על מי שאני, וכנראה שזאת התחלה של הבנה מה הם החיים עצמם.

אבל יותר מהכל, והתחלה לקראת ההבנה שלהם, אני חושבת שהצלחתי להסכים על ההגדרה לאושר.

אושר הם מצבי בחירה. לבחור לקום, לבחור ליפול, לבחור לחייך, לבחור לבכות, לבחור איזה אוכל יהיה על השולחן שלי היום, לבחור את החברים סביבי והאנשים שעושים לי טוב, לבחור להגיע למקום העבודה שלי, לבחור לגור במדינה הזאת. לבחור להתאהב, לבחור לסבול. אנשים חסרי אונים כשאין להם אפשרויות בחירה, והחיים דוחקים אותם לפינה. לא כשאין להם את המכונית שהם רוצים, את הזוגיות שהם רוצים, את השכר בסוף החודש שהם רוצים. האושר הוא כבר כאן, כי ברוב הפעמים תמיד יש לנו בחירה. אושר זה התעסקות עצמית. אושר זה התפתחות עצמית. אושר זה שקט נפשי, שנגרם מבחירות נכונות. לאושר יש הרבה מאוד צורות וגדלים, וזה לא תמיד נראה בדיוק כמו שנראה לנו. אבל יותר מהכל, אושר היא האהבה עצמית שנשארת לנו אחרי כל ההתמודדות האינסופית עם עצמנו. אושר הוא אהבה, בין אם היא פרונטלית או מרוחקת, בסקייפ או בשיחת טלפון, וקיומם של הדברים הטובים בחיינו. 

 

 

נכתב על ידי , 3/9/2019 20:22  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



8,641
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , פילוסופיית חיים , רוחניות ומיסטיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל*Beauty From Pain אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על *Beauty From Pain ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ