לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


It felt like destroying something beautiful

Avatarכינוי: 

בת: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2019

טאבו


בואו נדבר על המילה דיכאון.

בשנה האחרונה נחשפתי לכל מיני מצבי רוח בחיי. באיזה שהוא שלב הבנתי שמה שאני חווה הוא סוג של טאבו - נושא שלא נהוג לדבר עליו, משהו שמוסכם על כולם באופן טבעי להימנע ממנו, למשוך את הכתף אחורה, לקפוץ שפתיים או ממש לחכות שנושא השיחה יסתיים. 

אז כמו שאני אוהבת לעשות, וכאן יש לי את המרחב הזה, דווקא אדבר על זה.

כשאנחנו שומעים את המילה הזו, או חושבים על אדם בדיכאון - רובנו פשוט לא יכולים להכיל את זה. מי אני שאוכל לטפל, לייעץ או לעזור לאדם במצב כזה? האינסטינקט הראשוני הוא פשוט להבדיל אותנו מאדם כזה, מחשש שיהיה מידבק או שבטעות, יתפזר בחלל האוויר אותו אנחנו נושמים.

עשיתי מחקר רב על הנושא הזה, ורציתי להבין עד כמה אני חריגה. באיזה שהוא שלב גיליתי שלא. גיליתי ששתי חברות טובות שלי סובלות מאותה התופעה. אבל לא הבנתי, טוב להן, הן שמחות, ומחייכות, אז איך יכול להיות שהן בדיכאון? 

דיכאון זה state of mind. דיכאון יכול ללכת, להגיע, להופיע, להיעלם, זה לבכות באופן אירועי, לשמוח באופן אירעי עוד יותר, 

להעריך כל צעד לקראת שיפור המצב רוח, להבין שכל צעד זו עוד לבנה בקיר שהוא כולו אהבה עצמית. 

ניסיתי בכל מאודי לנסות להסביר את עצמי לעולם, ולהסביר שיותר טוב לי מרע לי, או יותר רע לי מטוב לי, את הסדר אני לא יודעת להעיד במדויק. 

אבל בשורה התחתונה, ניסיתי לצאת במסע הסברה לעולם ולהגיד להם שזה פשוט בסדר. שזאת דרך הכרחית ומהותית לבנייתו של האופי החזק, שאליו אני חדורת מטרה להגיע כתוצאה מהמסע שלי. כל צעד הכרחי, כל כישלון הוא הכרחי, כל הצלחה היא הכרחית. התייחסתי לדיכאון שלי כמו לילד קטן, ונתנתי לעצמי כוכב זהב על כל פעולה קטנה שעשיתי (באופן מאוד מטאפורי) כמו ללכת אל המטבח ובחזרה, כל עוד הצלחתי לקום מהמיטה. קניתי לעצמי פרחים כל שבוע. דאגתי שיהיה לי כל הזמן אוכל בריא וטרי במקרר. דאגתי שהסביבה שלי תהיה תמיד נקייה. והכי חשוב, דאגתי שתמיד יהיה יין במקרר. 

איך הייתם מרגישים אם חייכם היו משתנים מקצה לקצה, והייתם צריכים להסתנכרן עם עצמכם? הסביבה הטבעית משתנה, הסביבה החברתית משתנה, ולא רק שמשתנה - מתאפסת ומתחילה מחדש. אם צבע העור שלכם היה משתנה, האור שאליו הייתם קמים בבוקר וצליל החשכה שאליו הייתם חוזרים לישון? ואז הבנתי - ולא היה אכפת לי גם אם לא הייתי מוצאת לזה הגדרה לאינטרנט - שאני "סובלת" ממשבר זהות. האני הקודמת מתקשרה מאוד להתאים את עצמה לאני החדשה. חיפשתי מדריכים, כתבות, ראיונות עם אנשים, תיעודים בבלוגים אישיים - אבל - עוד טאבו. הרי זה כל כך פשוט, אדם עובר ממדינה x למדינה y, למה שנייחס חשיבות לדרך, או שאפילו נדאג לתהליך ההסתגלות שלה? ויתרה מכך, למה שארשה לעצמי לייחס את המילה "דיכאון" לתהליך יפהפה כל כך שאני זוכה לעבור?

חיפשתי פרשנות בכל דבר בעולם בערך. משמעויות בשמיים, בספרים, ניסויים ומבחנים עם עצמי - על מי אני ומה אני באמת? כי הרי, אם אני הקודמת היא לא אני החדשה, או אני החדשה היא לא אני הקודמת, אזי - מי אני בכלל? האם הייתי אי פעם מגלה את התשובה לפני כל המסע ההישרדותי הזה? האם אנחנו בכלל יודעים מי אנחנו באמת בכל שלב נתון בחיים, או רק ברגעים כאלו - ברגעי אמת מהותיים? 

כל מה שאני בטוחה לגביו - זה שמעולם לא הכרתי את תום שבוכה בלילות, שהולכת לישון עם אור פתוח, שעושה יוגה בפארק, (טוב זה יהיה שקר, אני לא עושה יוגה בפארק, אבל איזה אמין זה נשמע?), לבחורה שמסוגלת לבלות כל הסופש, שמסוגלת להאמין בקארמה, שמסוגלת להעניק הזדמנות שניה לאנשים, שמסוגלת להתחרט על החשיבה שאפשר לתת הזדמנות שניה לאנשים, לבחורה שעשתה את זה שוב, לבחורה שקונה לעצמה פרחים, לבחורה שארגנה לעצמה בפעם הראשונה מסיבת יום הולדת, לבחורה שגילתה שהיא נקשרת לאנשים מהר מדי, ועל הדרך הבינה שזה לא חוסר ביטחון, זה פגיעות, וזו הדרך היחידה לרכוש את אמונם של אנשים. שאוהבת את הלבד שלה יותר מאת הביחד שלה, כשהיא מפסיקה לדאוג הכל פשוט מסתדר, שחוסר הכלה של מצבים, אנשים ורגעים זה לגיטימי ולפעמים פשוט אין מספיק מקום. שחוסר תפקוד זה לא נכון, זה מצב נתון. שאני כל הזמן אהיה ה bigger person, ושגם לא אכפת לי להישאר כזאת. 

בתהליך הזה גיליתי המון אנשים שנסו על נפשם. גברים, חברים שראיתי לכל החיים, הרגשתי כמו טאבו מהלך. וכן אני אחזור על המילה הזו - קודם כל כי אני ממש אוהבת אותה, כי יש לי אומץ מספיק רב להשתמש בה, וכי יש לה משמעות יפה ומשמעות רעה - איסור לדבר על משהו מסוים כי הוא פוגע באחר, וגם איסור לדבר על משהו מסוים כי הוא פוגע באחר כשלא מדברים עליו.

מטרת הפוסט הזה היא להגיד לכם שפשוט תהיו עצמכם. תהיו כואבים, תהיו נזקקים, תהיו נואשים, תאהבו, תיפגעו, תעשו דברים סתם, תבזבזו אנרגיה, תתאמצו, תתאבדו על משהו, תתמסרו, תרדפו, תבכו, תיפלו, תקומו, תחייכו, תצחקו, תתחרטו, תתגאו, תחוו את כל צבעי החיים ופשוט תרגישו את הכל דרך הלב שלכם. 

כל כך הרבה פעמים בחיי התחרטתי, על הודעות, מעשים, מהרה להסקת מסקנות, מעשים אימפולסיביים, כעס עצמי, שנאה עצמית, אהבה עצמית - אבל כל כך קל לשפוט סיטואציה כשהיא נגמרת, ולשכוח איך הרגשתם כשהייתם בתוכה. אני מעדיפה להיות היישות הכי בודדה בעולם מבחינה זוגית, חברתית וסביבתית מאשר לנסות למחוק לעצמי את הזהות. ולהבין שיש אנשים שזה פשוט עובד איתם בדיוק כפי שאתה, ויש אנשים שפשוט לא. ושמדובר רק ביכולת הכלה של האנשים ושל היקום כולו. 

וכשתגלו כמה אתם קלים להיבלע בתוך מישהו אחר, וכמה קל להתערבל ביחד בתוך מכלול הרגשות כולו ולא רק בתוך הרגשות היפים,

תגלו שכל מה שאתם זקוקים לו הוא מרחב מספיק גדול עבורכם ורק בתוך עצמכם.

ולסלוח לעצמכם על הפינות המעוגלות, הקימורים שנוצרו, סימני המתיחה והתאים החדשים שנוצרו בתהליך ההכרה החדשה שלכם מול עצמכם,

ברוכים הבאים לבית החדש ישן, תסלחו לעצמכם על הרגלים ישנים ותודו לעצמכם על כל צעד שאתם עושים בבוקר לקראת המעבר והסנכרון בין עצמכם החדש. שינוי הוא אפשרי, גם מקצה לקצה. חלומות מתגשים. חברה בירכה אותי לפני כמה ליום הולדת ויצא לה במקרה "מה אפשר לאחל לבחורה שהגשימה את החלום שלה" - ואז זה הכה בי הכי חזק שזה הכה בי בחיים.

בספר שאני קוראת עכשיו - מסופר שכדי לראות את העולם, צריך להתבונן מהלב. 

אז אסכם במנטרה הבאה -

 

"אום נאמה שיוויה" - 

אני מכבדת את האלוהות השוכנת בתוכי".

נכתב על ידי , 12/6/2019 20:55  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



8,601
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , פילוסופיית חיים , רוחניות ומיסטיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל*Beauty From Pain אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על *Beauty From Pain ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ