לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

העולם של אנונימית

היי זה בלוג שבו אני אספר על החיים שלי, על הדעות שלי ועל נקודות המבט שלי. הבלוג הזה יהיה מן יומן אישי וירטואלי אשמח שתקראו.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2017    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    




הוסף מסר

10/2017

שופינג מאוחר, עצב,כיף ומתמטיקה


היי

2017\10\13

אז היום היינו כל המשפחה אמורים לקום מוקדם ולצאת מוקדם לאורבניקה בחיפה (אזהרת ספויילר: זה לא קרה)

קמנו בעשר כמו התכנון אבל אז התחלנו להתארגן וזה לקח מלא זמן,

ואחותי הקטנה רצתה שנכין עוגה (עוד מאתמול בצהריים) וחשבתי שאימא הסכימה לה אז עזרתי לה להכין את העוגה ואז אימא באה ומסתבר שהיא לא הסכימה והיא צעקה עלינו ככה שהבוקר כבר התחיל ברע וזה היה מבאס מאוד.

אחר כך אימא ואבא הלכו לסופר ככה שהתעכבנו עוד יותר, 

ואז כשסוף סוף יצאנו לדרך (כולם במצב רוח תחת חשוב לציין) עברנו כדי לקנות ידיות למטבח וזה לקח זמן, ואז ההורים ואחותי הבינונית רבו וצעקו אחד על השני (ואנחנו היינו באוטו כל הזמן הזה) וזה עשה לי ממש רע אז הסתגרתי בתוך עצמי ושמתי אוזניות ובכיתי בשקט, בלי שאף אחד ידע ובלי שאף אחד ישמע, אחר כך בהמשך הנסיעה כנראה אבא גם הושפע מהריב ומישהו כמעט התנגש בנו ואבא התחיל לצפור לו ולקלל אולו (דבר שבכלל לא אופייני לאבא) וזה ממש הבהיל וגרם לי להבין עד כמה המשפחה במצב על הפנים והתחלתי שוב לבכות אבל הפעם דמעות גדולות יותר ומרות יותר (שעדיין אף אחד לא שמע או ידע) ואז הגענו והחנינו וכשחיכינו למעלית שוב אימא ואחותי הבינונית רבו ממש בצעקות וזה שוב עשה לי ממש חרא ואז עלינו לאורבניקה ואחותי הבינונית ואבא נכנסו לחנות ואמא ואחותי הקטנה הלכו לשירותים ואני הלכתי לאיזה פינה מוסתרת ליד החנות בתוך הקניון, בדקתי שאף אחד לא רואה ובכיתי, ובכיתי הרבה, ואבא התקשר לשאול מה איתי (כי הוא זכר שאני צריכה איזה שהם בגדים) ואמרתי לו שהכל בסדר ואז התחלתי לכתוב קטע כתיבה (אני אוסיף אותו בסוף היומן) והמשכתי לבכות, ואז אימא התקרה ופשוט גררה אותי לחנות (למרות שלא רציתי) והתחלתי למדוד בגדים ומצאתי כמהבגדים אבל עדיין הייתי עצובה ואז כשסיימנו לקנות כולם היו במצב רוח מרומם וזה עשה לי טוב, ואז נסענו לאיזה גלידרייה חדשה (גלידיום) בלב המפרץ ואכלנו גלידות מפוצצות וטעימות והיינו באיזה משחקייה (סוג של מג'יק) וכולנו נהנו יחד וזה היה מאוד כיף,

בדרך חזרה הבייתה נרדמתי (העצבות התישה אותי)

כשחזרנו הבייתה התחלתי לעשות מתמטיקה וישר על התרגיל הראשון שעשיתי לא הצלחתי ואבוש ניסה להסביר לי בדרך אחת ולא הבנתי ואז בעוד דרך ולא הבנתי, ואז בדרך שלישית (בדיוק כמו זאת של המורה) ובמקום לנסות להקשיב לו הוצאתי עליו עצבים ותסכול, הייתי מאוד מתוסכלת שלא הצלחתי לפתור את זה, מתמטיקה מתסכלת אותי מאוד מהר, אני לא מצליחה קצת וישר אני זורקת הכל לעזעאל ורק אז נושמת עמוק ומנסה להבין, בסוף סוג של פתרתי רק שלא הגעתי לאותה תשובה של הספר וכבר לא היה לי אכפת.

 עכשיו שאני כותבת את היומן של היום ועוברת על הכל פתאום נהיה לי שוב עצוב ועייף אז אני אלך לקרוא (כדי להתעסק בבעיות של גיבורי הספרים ולא שלי)

אני

נ.ב- הקטע כתיבה שכתבתי היום בקניון:

הוא כל כך מזמין 

רוקד איתי טנגו מסחרחר, מסובב אותי, מרעיד את כל גופי.

דמעות מרות נופלות על לחיי הרכות,עיינים רטובות, ספוגות.

הברז בתוכי נפתח ולא נסגר

ואז הוא סוחף אותי לתוך מערבולת, לוקח אותי קרוב, מהפנט 

מפחיד אותי ואז מרחיק אותי, 

"אני אפתור לך את כל הבעיות, רק תני לי לקחת אותך אל המעבר, אל הבא"

הוא קורא לי

ואני מתרחקת,

רוצה ולא רוצה,

ואז לוקחת נשימה עמוקה ומסתובבת מחוץ לטנגו,

ועוזבת אותו עד לריקוד הבא.

נכתב על ידי האנונימית בעלת שם בדוי , 13/10/2017 23:43  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עוד יום..


היי

2017\10\12

את היומן של היום הזה כתבתי לפני כמה ימים אבל לא הייתה לי גישה למחשב לכן אני מעלה אותו רק עכשיו

את האמת שלא היה שום דבר מיוחד, כרגיל ההורים רבו,

והשיפוצים האלו מחרפנים אותי כבר, זה פשוט נוראי ולא נגמר, ותמיד יש עוד משהו ועד המשך וזה פשוט לא נגמרסובל

נוסף לכך הים אימא ממש חירפנה אותי, למה?

היא פשוט אמרה לי שאם אני לא מגלחת את הבית שחי, היא לא תסכים לי לצאת מהבית!!!

כאלו, מה ניראה לה?זה פאקינג הגוף שלי ואם אני מתעצלת לגלח בית שחי זאת בעיה שלי, לא שלה!!

כאלו אני יודעת שהיא רוצה בטובתי אבל זה עדיין מעצבן אותי.

בערב היה שמחת תורה וממש נהנתי, למרות שהיינו באמפי עם כל הזקנים, נורא נהנתי 

ואבוש החזיק מלא זמן את הספר תורה וכל המשפחה הייתה שמחה ונהנו כל כך

ואחר כך הלכנו ליוגורטרייה הקבועה שמול האמפי ואכלנו יוגורט והיה כיף ודיברנו ונזכרתי מה זה לעשות כיף במשפחה

אני

נכתב על ידי האנונימית בעלת שם בדוי , 13/10/2017 23:36  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום רגיל כזה


היי 

\2017\10\11


יום היה יום די משעמם


קמתי כזה באחת עשרה אבל עד כזה שתיים שאכלנו ארוחת צהריים לא עשיתי כלום, סתם ראיתי טלוויזיה ופלאפון


אחר כך עזרתי להורים כמו שהבטחתי להם לרוקן כמה ארגזים ולהוריד כמה ארגזים למחסן


ואז שמעתי את ההורים רבים


אני שונאת שהם רבים


אז פשוט הסתגרתי בחדר עד לארוחת ערב ובעצם לא עשיתי כלום 


רק הייתי בפלאפון וטיפה ניגנתי על היוקליילי


הרגשתי די מדוכדכת ועצובה היום כנראה בגלל שההורים רבו ובגלל שכבר רצף של ימים לא היה לי רגע לנוח ואז פתאום לא היה לי כלום, שום דבר לעשות אז זה ביאס אותי, וגם כנראה בגלל המחזור (אני כמעט תמיד מבואסת כשאני במחזור)


אנונימית

נכתב על ידי האנונימית בעלת שם בדוי , 12/10/2017 00:19  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סוכות קהילתיות ותחושות כלליות


הייי

הקטע הזה הוא יומן על ה-17\10\10 (הוא נכתב רק היום כי אתמול לא לי זמן מול מחשב)

אז בבוקר קמתי מוקדם כי היה לי הדרכה בסוכה קהילתית,

הבוקר היה די סביר חוץ מזה שלא הייתי לגמרי חופשייה כי השיפוצניק היה,

נפגשתי עם עיבידבן והלכנו לבית יוצרים החדש באוסישקין 

וואו זאת הייתה חתיכת הליכה וזה כאלו מקום שהוא פאקינג חור, אשכרה מקום חור מבודד,

היו לנו כמה תדריכים והתחילה הסוכה הקהילתית

אני כמעט בטוחה שהש"ש לא עשו גיוסים לסוכה קהילתית כי לא היו חניכים,

באיזה שהוא רגע בסביבות אחת התחילו להגיע חניכים והיו איזה שישה חניכים עם שישה עשר מדריכים, זה היה פשוט נוראי, כאלו עד כמה הש"ש מפגרים בקטע של לארגן דברים, קצת חירפן אותי, ואז עשינו סדנת תיאטרון שבנינו ותכל'ס עשינו כמה משחקים ואז החניכים נתקעו על המשחק דג רגש ולא היה בררה אלא להעביר פשוט את כל הסדנה עם המשחק דג רגש.

אחרי זה שוב היה זמן של לא לעשות כלום כי היו מעט מידי חניכים ויותר מידי מדריכים. הגג של היום היו עשרים חניכים (ואני מגזימה) וזה פשוט היה ממש מעצבן, אבל מצד שני יצא לי לדבר עם הש"ש ולהכיר אותם בפן יותר אישי.

כאלו בתור אנשי שיחה וזה הש"ש הם באמת אחלה אנשים רובם

אבל בתור ש"ש הם לא טובים והם באמת לא מספיק אחראיים ובתוך העניינים.

אבל בתוך החבורה שלי יש לנו מחלוקת בתור לש"ש וזה גורם לריבים ובגלל זה אני פשוט לא אוהבת להגיע לנושא הזה איתם כי זה גורר ריבים ואני שונאת ריבים וזה ידוע.

עוד משהו זה שאני אוהבת את החבורה שלי אבל לפעמים זה קצת מציק לי ולא נעים לי שהם מדברים בשפה נורא בוטה או בשפה של הקהילה שאני לא מבינה או בתיאורים נורא גרפיים ולא נעימים וכאלו אני בטוחה שהם עושים את זה בצחוק אבל באמת שזה לא נעים לי וזה שיח וצורת שיחה שהיא ממש לא נעימה ואני אומרת להם את זה והם לא מקשיבים לי וזה מתסכל אותי כי אני כאלו נחשבת התמימה, החנונית, המושפעת, הילדה הטובה וכו כו' ואני יודעת שאני כזאת, כאלו לא סתם אני נחשבת ככה אבל במקום להבין אותי הם מריצים עליי בדיחות ואני בטוחה שהם מתכוונים לזה בצחוק כאלו הלוואי והיה לי אומץ לומר להם שזה באמת לא נעים ושיפסיקו ברצינות ואפילו לריב איתם על זה אבל אין לי אז אני מקווה שזה פשוט יפסיק.

אנונימית

נכתב על ידי האנונימית בעלת שם בדוי , 11/10/2017 18:39  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  האנונימית בעלת שם בדוי

מין: נקבה




קוראים אותי
197
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , אהבה למוזיקה , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להאנונימית בעלת שם בדוי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על האנונימית בעלת שם בדוי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ