לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי:  י. בע"מ





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2017

מה העתיד שלך?


אתמול ישבתי עם ידידה לארוחת צהריים והיא סיפרה לי על העתיד שלה לחמש השנים הקרובות:

היא תסיים את התואר בהצטיינות בכלכלה וחשבונאות בעוד שנה,

תלך לעשות תואר שני במנהל עסקים עם התמחות בכלכלה בניו-יורק במשך שנתיים,

תוך כדי היא תעבוד ככלכלנית ואז תחזור לארץ, תעשה סטאז׳ ותמשיך להתקדם הלאה 

 

השאלה הראשונה ששאלתי אותה היא האם היא בכלל הייתה בניו יורק.

היא ענתה שלא ואמרה שדווקא בגלל זה היא רוצה ללכת על התכנית הזו

השבתי לה שניו יורק בחורף זה הדבר הכי קר שיש - גם קור שמגיע מהמז״א וגם קור שמגיע מהאנשים,

שזו עיר של אינדיבידואלים ושזה יכול להיות לא כזה נוצץ אם גרים שם.

היא ענתה שזו תכנית שהיא כבר מתכננת במשך שנתיים, שהיא דיברה עם אנשים שעשו את זה

ושהיא עובדת ממש קשה כדי להצליח להתקבל לתואר. 

 

המשכנו לדבר והיא שאלה אותי מה התוכניות שלי לעתיד.

לא ממש ידעתי מה לענות.

 

אני בקושי יודעת מה יהיה איתי בחודש הבא, אז שנה? מלמלתי משהו על זה

שתחום מדעי המחשב הוא תחום עצום עם המון תתי תחומים ושאני עדיין לא יודעת במה אני רוצה להתמחות.

היא ענתה שהיא מקנאה באנשים שלא יודעים מה הם רוצים לעשות בחיים אבל לדעתי היא פשוט הופתעה מהתשובה שלי..

 

השאלה המשיכה לנקר אצלי. הרגשתי כל כך רע שאני כבר בשנה השנייה ללימודים ופשוט לא מסוגלת לדמיין את עצמי בעוד כמה שנים.

שאני לא יודעת לאן אני באה ולאן אני הולכת

ושאין חץ מעל הראש שלי שמורה לי את הדרך

 

בערב גם ראיתי תמונות בפייסבוק של אנשים מהשכבה שנסעו לחו״ל בעוד אני תקועה בספריה ולומדת. שוב הרגשתי רע עם עצמי-

למה אני נכשלת וצריכה ללמוד למועדי ב׳ בעוד אחרים נהנים מהחיים (אני מניחה שלהם גם יש מועדי ב׳, פשוט כנראה לא

המועד ב׳ הספציפי שאני ניגשת אליו)

 

בבוקר קמתי די מדוכאת. בדרך לספריה חשבתי איך הדבר היחיד שאני רוצה לעשות הוא לשבת ולבכות

נכנסתי לספריה ולמדתי כמו גדולה (טוב, קצת חיפפתי אבל לשבת לפחות חמש שעות וללמוד זה גם משהו)

 

בערב הייתה לי הזדמנות ללכת לתערוכה על בוב דילן (היא בבית התפוצות בת״א וסופר מומלצת). 

מסתבר שגם לבוב דילן היו לא מעט קשיים בחיים וגם הוא חיפש את עצמו וממשיך לחפש את עצמו.

הוא ניסה להיות הבחור האמריקאי ולהתעלם מהמוצא היהודי שלו, חזר בשנות ה-70 ליהדות,

אח״כ פתאום החליט שהוא נוצרי ושהוא מתחבר לישו ואז שוב חזר ליהדות

 

פתאום לראות איש כזה גדול, ה-זמר הנודע עם השירים המוכרים, שגם לא ידע מה הוא רוצה להיות בחיים

ושתמיד נמצא בדרך לגילוי עצמי עשתה לי קצת שקט בלב.

בנוסף הוא תמיד מנסה לחדש ולהפתיע ולכן בכל הופעה הוא ינסה להמציא את הגלגל מחדש (לפעמים בהסתמך על העבר).

הרגשתי שזה בסדר גמור שאני מנסה להתרחב לעוד תחומים ולקרוא וללמוד דברים חדשים על תרבות, אמנות וטכנולוגיה

אפילו אם רוב האנשי אצלי בחיים הם ״חד ממדיים״ ומתמקדים בתחום התעסוקה שלהם בלבד.

 

אח״כ המשכתי משם לתערוכה על העלייה מאתיופיה. הייתה שם פינה שהקרינו בה עולי אתיופיה שמספרים על העלייה

שלהם לארץ ועל החיים שלהם בארץ. הרבה מהסיפורים הכילו סיפורים על אפלייה וסטיגמות, משהו שיצא לי לעסוק בו

בעבר ואף להשתתף בתחרות מיזמים עם רעיון בנושא הזה אבל זנחתי אותו כי השותפה שלי פרשה

והיה לי קשה לשאת את זה לבד. הבנתי שעדיין בוער בי הרצון להמשיך ולפעול באותו התחום וחשבתי שהנה,

מצאתי לי תחום אחד בו אני יכולה לראות את הכיוון שלי בעתיד.

 

אח״כ הלכתי לתערוכה על בתי כנסת ויהדות. על אחד הקירות הייתה תלויה פלזמה ענקית

ופתאום הופיעה עליה אישה ממוצא אסייתית עם טלית והתחילה לשיר מזמור תהילים.

נעתקה נישמתי מיופי השירה והקול הצלול שלה. הסרט המשיך שם עם חזנים וחזניות נוספים

שהמשיכו לשיר פסוקים מתהילים אבל חיכיתי רק שאותה חזנית תחזור להופיע על המסך.

זה לא קרה אבל הרגשתי שנופלים לי האסימונים

 

יש לי תחביב כבר המון שונים והוא שירה. שנים רבות הלכתי לשיעורי פיתוח קול כאשר בסופו של דבר נגררתי לשירה הקלאסית

ובמשך ארבע שנים למדתי לשיר אריות בכל מיני שפות והתאהבתי באופרה ובכלל בשירה קלאסית.

עוד תחביב שיש לי הוא לימוד על יהדות, לאו דווקא מהמקום של ״צריך לעשות x״ אלא פשוט ללמוד על המורשת שלי,

להבין איך אנשים בתקופות קודמות חשבו, לקרוא על דיונים בין חכמים שונים וללמוד מפילוסופים שונים

(למשל ״הכוזרי״ שזה ספר שיש בו כל כך הרבה נקודות מבט על העולם שרלבנטיות עד לימים אלו).

 

לפני חצי שנה ביררתי על לימודי חזנות והבנתי שזו תכנית רצינית שמרתקת אותי אבל קודם אני צריכה לסיים את התואר הנוכחי

לפני שאני כבר רצה על משהו אחר.

 

ופתאום הבנתי שנופלים כל האסימונים.

 

אני אסיים את התואר ואנסה בכל הכוח להתחיל לעבוד במחשבים תוך כדי בשביל הפרנסה.

אחרי התואר אתחיל בלימודי יהדות ובהסמכה לרבנות ולחזנות (עדיין לא סגורה על האם ניתן לעשות זאת כתואר כפול

או שאצטרך לבחור רק באחד מהם). לכל מי שישאל ויגיד לי שאין קשר בין השניים, אשיב שגם לחכמינו היה מקצוע

בנוסף לכתיבת פרשנויות ולהתפלמסות- רש״י עבד (ויש האומרים שעבד בייצור יין), רמב״ם היה רופא, רבי יוחנן שהיה סנדלר ועוד.

 

בקיצור, הבנתי שתמיד הייתה ויש דרך. פשוט לא תמיד רואים אותה..

נכתב על ידי י. בע"מ , 23/3/2017 22:25  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איך הצלחתי לקבל כרטיס ששווה כמה מאות שקלים בחינם


אז לאחרונה היו לי המון דברים שלא הלכו כמו שקיוויתי (בי התמחות קיץ בגוגל ובמיקרוסופט) אבל החלטתי

שאני מנסה להסתכל על הדברים החיוביים ולכתוב עליהם

 

אז רציתי לספר על איך הצלחתי לקבל כרטיס לכנס מקצועי (שעולה מעל 600 ש״ח) במתנה אבל נתחיל מהכנס-

מדובר על הכנס המקצועי הראשון בתשלום(והשני שלי בכלל) שאני משתתפת בו בתחום מדעי המחשב.

הוא יתקיים במלון בת״א ואני סופר מתרגשת לקראתו (דמיינו פה מישהי קופצת מאחורי המסך)

אבל גם קצת חוששת שלא אבין את הרוב.. ניחא, גם אם אבין את חלקו אז עדיין הרווחתי :) 

אני גם מקווה לתפוס שם קשרים לעתיד (משרות סטודנט, come to me) אבל זה יהיה עוד בונוס נחמד

 

בכנס יהיו הרצאות על מציאות וירטואלית (וכל מיני הדגמות מגניבות), הדרכות על בינה מלאכותית וכל מיני סדנאות

על ראייה חישובית ומכוניות אוטונומיות.

 

ועכשיו לחלק המעניין- איך הצלחתי להשיג כרטיס במתנה סבבי

 

כשראיתי את הפרסומים לכנס, ידעתי שאין סיכוי שאני מוציאה סכום כל כך גדול על משהו כזה.

הכנס מאוד עניין אותי וחשבתי לעצמי- איך אפשר בכל זאת לקבל כרטיס חינם או במחיר מופחת?

שמתי לב שיש כרטיסים במחיר מופחת לסטודנטים במחיר של כמעט 370 ש״ח אבל לי זה עדיין היה יקר מדי.

פתאום צץ לי רעיון - הסתכלתי מי הספונסרים של הכנס.

 

לרוב החברות שנותנות חסות לאירועים, גם מחלקות כרטיסים לאותו האירוע. אספתי את כל החברות שנותנות חסות לכנס

ושמתי תמונה של כל הלוגואים בפוסט בפייסבוק ושאלתי מי עובד באחת החברות הללו ויוכל להעביר לי כרטיס.

פניתי גם לחברות שלי שידעתי שעובדות במקומות שנתנו חסויות וביקשתי שאם הן יקבלו כרטיס ולא ירצו ללכת,

אז ממש אשמח לקבל את הכרטיס

 

ואז חיכיתי

 

זה לא עבד ולא קיבלתי תגובות (חוץ מכמה לייקים). 

 

פתאום קלטתי שאחד מהארגונים שמשתפים פעולה עם מארגני הכנס הוא ארגון שיצא לי לעזור לו לאחרונה והחלטתי לכתוב 

למישהי בכירה בארגון ולשאול אותה אם אולי יש להם כרטיס לתת לי. היא אמרה לי לשלוח מייל למנכ״ל הארגון וזה בדיוק מה שעשיתי.

המנכ״ל מסרה לי שהיא תבדוק את העניין

 

ואז חיכיתי

 

שבוע אח״כ קלטתי שעדיין לא קיבלתי תשובה ופניתי לאותה הבכירה שפניתי אליה בתחילה והיא אמרה שהיא תבדוק את העניין

 

ושוב חיכיתי

 

פתאום בתחילת השבוע אני מקבלת מייל מאותו הארגון שהם שמחים להעניק לי כרטיס כהוקרת תודה על התרומה שלי עבורם.

הכנס בשבוע הבא ובגלל שזה נפל עלי ברגע האחרון, יוצא שאצטרך לבטל את כל מה שיש לי באותו היום (כי עם כל הכבוד,

כנס כזה לא מגיע בכל יום) אבל אני חושבת שזה יהיה שווה את זה

 

המסר שלי - אם בא לכן משהו ממש חזק אבל חסומה לכם הדלת, נסו לחשוב איך אפשר להכנס דרך החלון.

צריך הרבה חוצפה ותעוזה אבל אם תהיו חביבים ותגיעו עם גישה חיובית, יש סיכוי שבסוף זה אפילו יעבוד סבבי

נכתב על ידי י. בע"מ , 20/3/2017 15:50  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שיחה מהעבר השני


שיחה ממספר חסום,ניחשתי שאת מתקשרת

״אפשר לדבר עם י.?״, שאלת, עניתי שזו אני המדברת

דיברנו, סיפרתי לך את המצב

 

״אבל היום אין אלימות, נכון?״

אין אלימות פיזית, עניתי, אבל תמיד צריך ללכת בין הטיפות ואף פעם את לא יודעת מה יתפרץ ומתי

״טוב, את יכולה לבוא אלינו לטיפול של שיחות או ללכת לטיפול פסיכולוגי מסובסד אצל קופת החולים״

אמרתי לך שזה לא מה שאני מחפשת. שאני צריכה קבוצת תמיכה. עם עוד אנשים באותו מצב. לא להרגיש שאני לבד.

לא להיות עם הסוד הגדול הזה לבד ולהתפוצץ

״אבל בטיפול פסיכולוגי גם המטפל יודע על זה״

 

סיימתי את השיחה כשאמרתי שאחשוב על זה אבל למעשה מה שרציתי לומר לך ֿ

שזה שאין אלימות פיזית לא אומר שאת בסדר

 

שכל פעם שהוא צורח, הגוף שלך באוטומט מתכווץ

שאת רק מתפללת שהפעם זה יהיה קצר ושהוא יעזוב אותך

שכל הבית רועד מעוצמת הטונים

 

שעולים לך פלשבקים שהוא זורק עליך דברים כילדה קטנה שלא מסוגלת להגן על עצמה,

או פלשבקים בהם את עומדת מול החלון כילדה בת 10 ומתלבטת אם לקפוץ או לא

שאת לא מסוגלת לסמוך על בני אדם ושאם יהיה גבר עם קול נמוך אין סיכוי שתתקרבי אליו

כי הוא מיד יזכיר לך אותו ותפחדי ממנו רק בגלל הקול שלו

 

בגלל זה אני צריכה קבוצת תמיכה. כדי להבין איך חיים עם טראומה ולא להרגיש שאני היחידה שחיה ככה

להרים טלפון לחברים ופשוט לדבר, לשתף ולקבל טיפים מאנשים באותה הסירה

 

 

נכתב על ידי י. בע"מ , 12/3/2017 20:08  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לי. בע"מ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על י. בע"מ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ