לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


"וכל אימת אשר גאון אמיתי יגיח אל אוויר העולם, ידוע תדע אותו, שכן החולירעות כולם יבואו בברית כנגדו."

Avatarכינוי: 

בן: 37

Google:  iggyjacrei

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2019

עדכונים שוטפים בנושאי הכנסה, ועד מיני ירוקות וכחולות.


ממש עכשיו אני חוגג שנה להיותי מורה פרטי במשרה מלאה. מה זה מלאה, אני לא חושב שהיה לי שבוע שבו עבדתי יותר משמונה שעות. לרוע המזל, היו הרבה יותר שבועות עם שלושה-ארבעה תלמידים. מבחינת משכורת, אני אפילו לא מתקרב למינימום, אבל בתור ספוג שאין לו כמעט הוצאות או שאיפות, זה היה דיי בסדר. לא חסכתי כלום, אבל גם לא נכנסתי לחובות. הגעתי לאיזון מבורך. אומנם התקציב לא אפשר לי לקנות גראס מאז ינואר, אבל זו הקרבה שאני מוכן לעמוד בה.

 

וואז נפל לי האסימון. כלומר, נפלה לי סתימה. כנראה. אני לא זוכר שאי-פעם עשו לי שם סתימה (או בכלל. הסתימה היחידה שאני מודע לה נמצאת בצד השני של הפה), אבל חור ענק נפער לי בשן ורופאת השיניים טוענת שלא יכול להיות שהוא הופיע שם מהיום לאתמול.היא עשתה כמיטב יכולתה לסתום את החור, אבל אמרה שזה ממש יושב על העצבים ויכול להיות שאזדקק לטיפול שורש. כמה ימים אחרי התקשרתי אליה לומר שהשן הפכה לסופר רגישה לקור, מתוק, אוויר, רוק ואמיל, והיא הפנתה אותי למומחה לטיפולי שורש שעובד איתה.


עד שהגעתי אליו כבר עבר שבוע, והכאב לא החמיר. בעצם, קצת הוקל. הוא עשה לי צילום וגם נגע לי בשן עם מה שהרגיש כמו חנקן נוזלי. זה כאב כמו בן זונה, אבל הסאדיסט החולירע טען שהכאב עבר בטווח זמן נורמלי (פחות מעשר שניות), ולכן לדעתו אין הצדקה לטיפול שורש. 


סוף טוב הכל טוב, ואתם תוהים אולי מדוע מצאתי לנכון לספר לכם את כל זה. וובכן, בזמן שישבתי אצל מומחה השורשים במשרד, הוא פירט לי כמה טיפול שורש יעלה — כמה אלפי שקלים, ואז עוד יותר כמה אלפי שקלים בשביל לחזור לרופאה שלי שתרכיב לי כתר על השן המשורשת. אודה ולא דאבליו בוש, כששמעתי את הסכומים האלו הלב נפל לי לתחתונים, הבין שהוא שרד, וירה לעצמו בראש עם מטול RPG. המחשבה שאצטרך ללכת להורים שלי לבקש כסף, והידיעה שהם פשוט יתנו לי אותו בלי לומר כלום, או מקסימום יבטיחו לי שזה בסדר שאחזיר מתי שאוכל ושאין צורך למהר, החליאה אותי. 


אף פעם לא היתה לי בעיה לקחת כסף מההורים שלי לפני כן, וגם תמיד החזרתי להם (גם כשזה לקח כמה שנים). אבל הפעם משהו בי יצא חוצץ כנגד זה. האם זה נקרא להתבגר? זה הרגיש יותר כמו גל בזוי של תיעוב עצמי. בקיצור, המסקנה הסופית — שאני לא צריך טיפול שורש, ולכן גם לא לשלם על טיפול שורש (ואז על כתר) — הרגישה כאילו מישהו בעט לי חמצן ישר לתוך המוח. יצאתי משם עם שן דואבת, תחושת מיאוס והקלה, והחלטה נחרצת לרפד את חשבון הבנק שלי בכמה אלפיות.


לכאורה, הפתרון פשוט — אני רק צריך יותר תלמידים. בחישוב גס, תלמיד שלוקח אצלי שיעור אחד בשבוע מכניס לי בערך 500 שקל בחודש. עם השישה הקבועים שיש לי כרגע, זה אמור להבטיח לי הכנסה חודשית של בערך3,000 ש"ח. רק מה, תמיד יש ביטולים, חגים, חוגים, מחוגות, תוכניות שמשתבשות וכיוצא בזה. במילים אחרות, זה בפועל יוצא 2,500 או פחות. אם אני רוצה להגיע להכנסה של חמשת אלפים, הסכום המינימלי שנראה לי שיבטיח לי שקט נפשי, אני צריך עוד שישה תלמידים. אבל מאיפה? עד היום שום פרסומת בפייסבוק או מודעות במרכזיי המושבים לא הביאה לי ולו תלמיד אחד. התלמידים שלי מגיעים מפה לאוזן, שזה נחמד במובן שזה מראה שמרוצים ממני, אבל זה מגביל אותי לשכבות גיל מסויימות, ואי אפשר לדעת מתי יגיעו עוד תלמידים. בסך הכל, אני חושב שאני צובר לעצמי מוניטין באיזור, ואני דיי בטוח שבמהלך השנה יחזרו אלי תלמידים משנה שעברה ויצטרפו גם חדשים, ואני מאמין שבסוף שאגיע גם לשתיים עשרה תלמידים שבועיים או יותר, אבל זה יכול לקחת הרבה מאוד זמן. בין חצי שנה לשנה. אז עד שזה יקרה, החלטתי לנסות ול-diversify את ההכנסות שלי.


הדבר הראשון שחשבתי עליו היה בסגנון more of the same, but slightly different. כלומר, שיעורי אנגלית באניטרנט! הסינים, כך אומרים, מוכנים לשלם כסף גדול בשביל להעמיד פנים שהם לומדים אנגלית. עשיתי סקר שוק, והאמת — לא התלהבתי. התשלום סבבה יחסית, באיזור ה-60 ש"ח לשעה למתחילים, אבל התנאים דיי דחו אותי. אני לא בקטע של לשיר שירים עם ילדים קטנים, ולא משנה לי שההורים שלהם יהיו אדוני היקום בקרוב. זה פשוט הרגיש… מעיק ולא נעים. אבל ניחא, מה לא עושים בשביל להרוויח כסף. פניתי אל המקום שהציע הכי הרבה כסף, ו-


הם מקבלים רק בעלי אזרחות אנגלו-סקסית. 


עשיתי סקר חוזר, קראתי את האותיות הקטנות, והבנתי שהמקומות שמעסיקים כל שמוק קטן עם מבטא מזעזע משלמים הרבה פחות, אבל עדיין רוצים שתשיר עם ילדים קטנים. אז וויתרתי. אבל התכוונתי לבדוק במלוא הרצינות אפשרות ללמד באינטרנט באופן עצמאי, שלא דרך בית ספר מוסדר. וגם הייתי עושה את זה, אבל אז פתאום קיבלתי הצעה אחרת.


מכר חיבר אותי לחברת פרסום שחיפשה כותבי תוכן. הסתכלתי באחד האתרים שלהם וכמעט הקאתי על המקלדת. מדובר בכתבות חסרות תוכן וקליק-בייטיות מהזן הבזוי ביותר. אבל משהו בי חשב לעצמו "היי, זו גם סוג של מיומנות. ואתה צריך את כל הניסיון הכתיבתי שאתה מסוגל לנכס לעצמך. וחוץ מזה, אתה יכול לכתוב זבל כזה בלי להתאמץ, ארבע בשעה, וזה תשעים שקל. לך על זה."


Note to self: אל תקשיב לעצמך. אתה מדבר שטויות.


מסתבר שלכתוב זבל טהור זה לא פשוט בכלל, לא לנשמה ולא לחשבון הבנק. כמה שניסיתי, לא הצלחת לכתוב יותר משתי כתבות בשעה, ולפעמים זה גם לקח יותר. אבל זין על זה, הסכמתי לכתוב ארבעה כתבות ביום, אז גם אם זה לוקח שעתיים וחצי, זה לא שיש לי משהו יותר טוב לעשות עם הזמן הזה.אז ישבתי וכתבתי והתאמללתי, וזה הכניס לי עוד אלפיים שקל בחודש. 


אבל מה, חלפו חודשיים וחצי והביצה הזו התייבשה לה; פייסבוק חסם את כל החשובונות הפיקטיביים של החברה הנ"ל, ובאין להם נתיב פרסומי הם חשו בחוסר צורך בולט להמשיך ולקנות תוכן. האמת? שמחתי שזה ירד ממני. ההנחה שלי כשהתחלתי היתה שככל שזה יהפוך לדבר שבשגרה, זה יהיה קל ומהיר יותר. בפועל, זה מעולם לא הפך לשגרתי, כי חוסר הרצון שלי לעשות את זה הוביל לכך שהייתי מדלג על ימים ואז משלים את החסר לפנות בוקר באטרף. זה רק הפך לקשה יותר מבחינת היכולת שלי להושיב את עצמי לביצוע.


וכך חזרתי לנקודת ההתחלה, עם הכנסה חודשית משיעורים פרטיים בלבד. אבל בקושי הספקתי לטקעס עצה, וישועה צצה לה מכיוון בלתי צפוי בעליל. פרפל מצאה איזו משתלה באיזור שמחפשת עובדים לעבודה מונוטונית, משעממת, לא קשה, שאינה מצריכה ניסיון או מוח מתפקד. בקיצור, עבודת חלומותיה. רק מה, בהיותה מאותגרת תחבורתית, היכולת שלה לעבוד שם תלויה במוכנות שלי להסיע אותה לשם ובחזרה כל יום. לי אין עם זה שום בעיה, כמובן. יותר מכך, צצה במוחי המחשבה שאם סדר היום שלי מעכשיו יכלול לקום בשש בבוקר, להסיע את פרפל למשתלה, לחזור לישון לכמה שעות, לקום ולא לעשות כלום, ואז להחזיר אותה מהמשתלה, ואז להמשיך ולא לעשות כלום עד שיש לי שיעור פרטי להעביר, אני יכול באותה מידה לקום בשש בבוקר, להסיע את פרפל למשתלה, להשאר איתה שם ולעבוד עד שזה זמן לחזור הביתה ואז להעביר שיעורים פרטיים. 


וודאי תסכימו איתי שמדובר ברעיון מהפכני, שלא לומר שערורייתי ומהפכני. לקום בבוקר? לדפוק שעון בעבודה מסודרת? נשמע בדיוק כמו מה שאני בורח ממנו כבר שנים. אבל ככל שהרבתי להפוך בכך במוחי, כך הרעיון מצא חן בעיניי יותר. לעבוד בחוץ, עבודה גופנית לא-מאמצת, בלי לקוחות, בלי תלמידים, בלי בוסים על הראש. שכר מינימום, כמובן, אבל הכנסה קבועה ויציבה. וזה לא שזה בא על חשבון משהו. כן, תמיד הגנתי על זמני הפנוי בחירוף נפש, מתוך מחשבה שאין טעם לחיים אם אין לי זמן לעסוק בדברים שחשובים לי באמת. אבל אתם יודעים מה? כבר שנים שהדבר היחיד שיש לי זה זמן, ואני לא באמת משתמש בו בשביל לעסוק בדברים שחשובים לי באמת. אולי עבודה מונוטונית ומשעממת זה בדיוק מה שאני צריך בשביל ללמוד להעריך מחדש את מעט-יותר השעות הפנויות שישארו לי.


אז זהו. מחר עם הנץ החמה נצא לחווה ליום ניסיון. אם זה יסתדר, אני חושב שזה יהיה ניסיון נחמד לחודש-חודשיים. אם אגיע לארבע וחצי אלף משם, ועוד אלפיים וחצי מהשיעורים, זה יסתכם לסכום הכמעט דמיוני של שבעת אלפים שקלים טובין וטרקלינים. אף פעם לא הרווחתי סכום כזה על בסיס חודשי. ולפרפרל יהיה את הארבע-וחצי-אלף שלה, שבכלל ישדרג את חיינו.

 

אולי אפילו נוכל לקנות קצת גראס, סוף סוף.

 

נכתב על ידי , 21/10/2019 12:31  
31 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



17,037
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , מדע בדיוני ופנטזיה , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאיגנציוס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על איגנציוס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ