לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


"וכל אימת אשר גאון אמיתי יגיח אל אוויר העולם, ידוע תדע אותו, שכן החולירעות כולם יבואו בברית כנגדו."

Avatarכינוי: 

בן: 36

Google:  iggyjacrei

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2019

מותו של פושט רגל, או: שוב אני היחיד שבוכה בהלוויה.


הייתי עכשיו בהלווייתו של קרוב משפחה דרך נישואין. מדובר באדם שהיה, עד לפני שלושים שנה, איש עסקים מצליח מאוד, ואדם שבלתי-ניתן להסתדר איתו, ואז פשט רגל והפך לסתם אדם שאי-אפשר להסתדר איתו. יש לי זיכרון ילדות מאוד ברור מהתקופה ההיא: ערב אחד הלכתי לישון, ובבוקר קמתי וגיליתי שהחדר שלי מלא, מהרצפה ועד התקרה, ברהיטים שנערמו זה על גבי זה. ספות, כורסאות, שולחנות, כסאות, שידות (למה כל הרהיטים מסתיימים בסיומת נקבית?). רק שביל צר שהוביל מהדלת למיטה נותר נקי מהרהיטים, והחדר כולו הריח מעור מעובד. כשיצאתי קצת מהשוק הבנתי שזה לא רק החדר שלי—כל מה שאפשר היה להבריח מביתו של פושט הרגל לפני שמס הכנסה פשט עליו סיים את דרכו אצלנו בבית. אני לא בטוח מה עשינו עם כל המאסה הזו של רהיטים, אבל עם החודשים והשנים הם הלכו והתמעטו, ועכשיו כשאני מסתכל סביב אני רואה רק שידה אחת שאימצתי לעצמי (ועשתה איתי את כל הדרך לבאר שבע וחזרה, עם שלושה מעבריי דירות בדרך), ויש עוד ספה שתקועה לפרפל כמו עצם בגרון בחדר השינה שלנו.

 

פושט הרגל, כאמור, היה אדם לא-פשוט. עוד לפני פגישת הרגל, בכל פעם שביקרתי בביתו יצא לי לשמוע מישהו צועק על מישהו אחר בדציבלים שלא הכרתי ממקומות אחרים. הוא על הילדים, הוא על אשתו, אשתו עליו, הילדים אחד על השני. ריבים בלי סוף וצעקות בלי רחמים. ואז אשתו חלתה בסרטן ומתה. רק שזה היה הרבה יותר ארוך ומיוסר מזה, כמובן. אני כבר לא זוכר אם מותה קדם לפשיטת הרגל או שזה קרה הפוך, אבל אני חושב ששני הדברים קרו דיי סמוך אחד לשני. אני זוכר את ההלוויה שלה היטב. אני חושב שזו היתה ההלוויה הראשונה שנכחתי בה. ומה שאני זוכר הכי טוב זה שאף אחד לא בכה. אני רציתי לבכות. מאוד. אני לא זוכר בן כמה הייתי, באזור שמונה, כנראה, ודי היה באווירת הנכאים ששררה במקום בשביל לגרום לי לדמוע, גם אם לא היה מדובר בקרובת משפחה שתמיד הביאה לי את המתנות הכי מדליקות ליומולדת. אז כן, מאוד-מאוד רציתי לבכות, אבל לא יכולתי. מפני שאף אחד אחר לא בכה. הילדים שלה (שהיו מבוגרים ממני בעשר שנים או יותר) הסתובבו שם עם הבעות שקרובות יותר לזעם מאשר לעצב. הרגשתי שאין לי זכות לבכות עליה אם הם לא בוכים קודם. זה היה נורא. בסוף הלכתי בחזרה למכונית ובכיתי שם כאוות נפשי.

 

גם היום אף אחד לא בכה, אבל היום גם לא היו הרבה סיבות לבכות. בסך הכול פושט הרגל הגיע לגיל מכובד בהחלט, חיי חיים מלאים (יותר מדי מלאים, אפשר לומר) וגם אי-אפשר לומר שהוא באמת יחסר למישהו. אז הלוויה שלו בהחלט התנהלה בסימן חגיגת חייו, על כל המורכבות ואי-השלמות שלהם. אבל כשילדיו נשאו דברי הספד, הראייה שלי התערפלה ודמעות החלו לזלוג לי במורד האף. לא בגלל שהיה לי עצוב עליו, למרות שכן קצת עצוב לי עליו, אלא בגלל שכל ההספדים הסתיימו ב-"ותמסור ד"ש לאימא, ותשתדל לא לריב איתה." אז בכיתי עליהם, על הילדים שהם היו, שלא יכלו להביא את עצמם לבכות בהלוויה של אימא שלהם, ובשיא הנאחסיות של גיל ההתבגרות מצאו את עצמם יתומים מאם ותקועים עם אב פושט רגל, גם פיננסית אבל בעיקר רגשית, וכבר שלושים שנה שהם סוחבים את זה על הגב. וזה לא שהם צריכים את הרחמים שלי; הם כבר כולם בעלי משפחות והפנימו היטב את השיעור שהם למדו בבית ועושים הכול הפוך ממה שהוריהם עשו איתם. אני שמח בשביל המבוגרים שהם הינם, אבל דחילאק, עדיין עצוב לי על מה שהיה, וזין על כולם, אני כבר בן אדם מבוגר בעצמי, ואם מתחשק לי לבכות בהלוויה, או גם סתם ככה ברחוב, אני אעשה את זה.

נכתב על ידי , 8/1/2019 17:24  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חגיגת סוף השנה בגוגל טרנסלייט


יש לי מכרה מיפן שקוראת פה לפעמים באמצעות גוגל טרנסלייט. כשהיא סיפרה לי את זה כמובן שהלכתי לבדוק זאת בעצמי, והתרשמתי שבסך הכל התרגומים שלו מעברית לאנגלית ו-ווייס וורסה ברוורסה בהחלט נעשים מדוייקים יותר עם הזמן. אבל כמובן שיש דברים שהוא לא יודע להתמודד איתם, ובמקרה שלי זה בעיקר משחקי מילים דביליים, מטאפורות מעורבבות, ובאופן כללי משפטים פתלתלים במיוחד. אני לא חושב שתרגום סטטיסטי יוכל אי פעם להיות מושלם, מהבחינה הזו, אבל היי - תרגומיי מחשב על בסיס חוקים גנרטיביים לא הצליחו מעולם לעשות אפילו שליש ממה שגוגל טרנסלייט כבר מסוגל לו עכשיו, והוא רק ילך ויתעדן עם הזמן. אז אני חושב שברמה המעשית, לפחות, הוויכוח הוכרע לטובת הפרובאבליסטיקה.

 

שפה שעדיין עושה לגוגל הרבה בעיות זו יפנית, וזאת משום שביפנית יש העדפה חזקה להשמיט כל דבר שניתן להבין מההקשר. כך למשל, המבע הלשוני

 

食べる (taberu)

 

שהוא לא יותר מאשר הפועל "לאכול", יכול להוות משפט תקני לחלוטין לגמרי לבדו, שמשמעויותיו עשויות להיות:

1. אני אוכל 

2. אתה אוכל

3. הם אוכלים

4. היא אוכלת

5. הן אוכלות

6. אנחנו אוכלים

 

וזאת מכיוון שנושא המשפט הושמט, ואמור להיות מובן מההקשר (שלא צויין פה).

(אגב, למעשה כל אחת מהאפשרויות האלו גם ניתן להבין בשתי דרכים, או כעתיד או כהווה פשוט. זה לא קשור להשמטת נושא, אבל עדיין עושה צרות לתרגום מכונה)

 

לא רק נושא אפשר להשמיט, גם מושא ישיר בפעלים שכביכול שמחייבים וורבליזציה של משלים. אני מתכוון לפעלים כמו "לפגוש", למשל. דוגמא:

 

אדון א': אתמול פגשתי את יחזקאל.

אדון ב': *גם אני פגשתי.

 

הכוכבית בתחילת דבריו של אדון ב' מציינת שמדובר במשפט לא דקדוקי, וזאת משום שבעברית הפועל "לפגוש" מחייב את אמירת המשלים, למשל: "גם אני פגשתי אותו." ואותו דבר באנגלית:

 

 

Mr. A: I met Mr. T yesterday.

Mr. B. *I also met.

 

לעומת זאת, ביפנית התשובה של בי-סאן היא דקדוקית לגמרי:

 

A-san: 昨日イッギさんを会った。(kinou iggi-san wo atta) אתמול פגשתי את מר איגגי

B-san: 私も会った。(watashi mo atta) גם אני פגשתי

 

במקרה הזה, אגב, לא ניתן לוותר על הנושא 私 ("אני"), משתי סיבות: 1. כנראה שאין דרך טובה להבין מההקשר שמי שגם פגש את אדון איגגי הוא דווקא הדובר, ולא שבי-סאן מנסה לומר שצד שלישי, סי-סאן, הוא זה שגם פגש את אדון איגגי. 2. המילית も שנושאת את המשמעות "גם" מתלבשת על הנושא. אם נשמיט את הנושא, יאבד המובן של ה-"גם".

 

אז בקיצור, לתרגם דברים מיפנית באמצעות גוגל טרנסלייט זה עדיין לא הכי אמין. ולמה אני מספר לכם את זה? טוב, רגע. עוד לא הגעתי לזה.

 

בפוסט הקודם ציינתי שפתחתי בלוג חדש ליום שבו ישראבלוג ייסגר (ובל נשלה את עצמנו, זה יכול לקרות מחר, ואף אחד לא ישים לב עד אמצא החודש הבא) וצירפתי את הלינק. זה היה סוג של בדיחה. הבלוג נמצא על פלטפורמה בשם אמבה, שזה אתר בלוגים יפני, ופרסמתי בו פוסט שמסביר איך להגיב, עם הסברים ברמת ה-"ללחוץ על הכפתור האמצעי" ו-"להזין את כותרת התגובה בשדה הראשון, את תוכנה בשני ואת שמכם בשלישי". אני לא יכול להסביר למה, אבל חשבתי שזה נורא מצחיק. אולי ראיתי בזה סוג של פרודיה על המעבר של רוב כותביי ישרא הרציניים לוורדפרס ובלוגגר, ולדיונים וההסברים הטכניים שהתנהלו אחר כך על איך מגיבים בפלטפורמות החדשות.

 

בכל מקרה, אחרי שזה נשמע לי נורא מצחיק אתמול, היום זה כבר היה קצת פחות מצחיק, והחלטתי שאני כבר יכול באותה מידה לכתוב שם ביפנית ולראות אם איזה יפני מסכן יקלע לשם בטעות ויאלץ להגיב לי מתוך נימוס. אז כתבתי בקצרה על האופן שבו חגגתי את כניסת השנה האזרחית החדשה (הייתי שמח לכתוב ארוכות, אבל מרבה מילים מרבה טעויות). והנה הפוסט להנאתכם המפוקפקת, לאחר שעבר תרגום באמצעות גוגל טרנסלייט:

 

 

ללא שם: בפעם הראשונה ביפנית ... ללא שם: אני קצת עצבני
 
היום היה היום האחרון של 2018. הלכתי לתל אביב עם ידידי והתיישבתי בבית הקפה. כשהלכתי ממכונית לבית קפה עישנתי מריחואנה. לפני עשרים שנה, אהויו לא היה טוב בכלל, אבל זה הפך להיות נורמלי עכשיו. כצפוי, תל אביב. אני אוהב תיירות הומו או מריחואנה. ובכן, אני לא רוצה לגור בתל אביב, אבל זה כיף ללכת בשביל הכיף.
 
הזמנה: (פה הוספתי תמונות של מה שאכלנו. אחת מהן ממש לא בפוקוס)
תמונת הארוחה שלי תהיה גרועה. קרוב לוודאי שזה היה מוצץ מדי.
 
זה היה כמעט מצחיק. אם יש לי handjob זה נעשה יותר טוב מהרגיל, אבל זה בסדר.
 
ובכן, אתם, מה אתה יכול לספר לי על מה שעשית ב 31 דצמבר 2018?
 
יוגי

 

מחשבות:

1. מה זה ה"ללא שם" הזה בהתחלה? מאיפה זה הגיע? 

2. אהויו!

3. תמיד כיף ללכת בשביל הכיף. וזה נכון בכל השפות כולן.

4. "קרוב לוודאי שזה היה מוצץ מדי" מה שכתבתי היה "כנראה (אני) לעשן יותר מדי". את הנושא השמטתי, כי ברור שזה אני, ולפועל 吸う יש שני פירושים: לינוק/למצוץ ולעשן. אני מניח שגם בעברית הפועל "לינוק" תופס גם על סיגריות. בכל אופן, זה קצת גילגל את הבובל.

5. יוגי?? אני בבירור כתבתי "איגגי". איך יוגי זה עברות של איגגי? מה זה יוגי, בכלל, חוץ מדוב חכם מהדוב הממוצע? קיצור של יוגב?

 

טוב, זה היה די משעשע. אציין רק שבכוונה כתבתי על עישונים, כי זה נחשב למשהו שפשוט לא עושים ביפן, אם אתה לא עבריין מקצועי, וקיוויתי שזה ימשוך סקרנים. ואותו דבר בנוגע לבדיחה על ה-handjob, שאולי הצלחתם להבין ואולי לא. נשאיר את זה פתוח.

 

2019 שמחה לכולם, שנזכה ונתברך להמצא על הצד היותר חיובי של הספקטרום החולירעתי.

 

Yogi Blobbear

נכתב על ידי , 1/1/2019 05:22  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





15,748
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , מדע בדיוני ופנטזיה , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאיגנציוס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על איגנציוס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ