לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מגירה אחת ודי


Avatarכינוי:  ליאו P:

גיל: 4




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

4/2017

מחוזות המוזה


הכתיבה תמיד הייתה מקור של סיפוק ושאיבה לתוכי , היכולת לבנות עולמות ולמוטט אימפריות בהקלדה או כתיבה של מילה או שתיים הקסימה אותי תמיד . זה היה כוח מדהים עבורי, אם כי ככל שהתחלתי להתבגר,התחלתי לכתוב פחות וכשכתבתי זה כבר לא היו אותם סיפורי פנטזיה נהדרים שנהנתי לקרוא בערבים ובעצם בכל שעות היום. אלו היו סיפורים מסוגה לא ברורה שלא משנה כמה השקעתי וישבתי וניסיתי לכתוב אותם לעולם לא נגמרו. זה לא היה ניסיון התבגרות מושלם, אלא יותר בריחה מהעולם הזה ומהפחד שלעולם לא אצליח לכתוב משהו שאיש לא כתב לפני, ששום רעיון מקורי שאני לא אעלה על הדף או לפחות בדימיון שלי לעולם לא קפץ למשהו בראש לפני.

 

ואז הגיע תקופת היובש, תקופה שבה לא כתבתי במשך שנה וקצת, זמן שבמהלכו גם כשהייתי מתיישבת מול נייר לבן בין אם זה בשביל לכתוב או לצייר לא הייתי מצליחה לעשות כלום. כל רעיון או מוזה שהייתה לי נמוגה בין הצללים הלבנים. אלא שפתאום חזרתי לכתוב בעתות כעס ועצבים אינסופיים ביחד עם זה מצאתי את עצמי מציירת ומשרבטת ציורים כל פעם שמשהו הכעיס אותי בין אם זה מורה, חבר או סתם החיים .

 

אבל לא אהבתי את ההרגשה שהמוזה הקטנה שיושבת לה בראש שלי מתעוררת מהתרדמת שלה רק לעיתים רחוקות כל כך כשאני מפעיל רגשות כל כך עזים וירוקים. כן דווקא ירוקים ,לא שחורים או אדומים כמו שהרוב נוהגים להגיד (אבל זה כבר סיפור לאחר כך). מלבד זה שמתי לב לעקביות הרבה שבה אני משתמש במילה אז והחלטתי לשנות.

 

הייתי מתיישב כל פעם לפני הדף הלבן ומגולל בראש רעיונות ,לפחות רבע שעה גם אם אחריה הייתי עדין תקוע מאחורי אותו נייר לבן ואומלל, זאת הייתה עדין התקדמות קטנה. עד שהיום, אחרי יום די קצר ושמח, חזרתי פתאום בלי שום קשר למוזה או רעיון מקדים לכתוב ,אחרי שכל הזמן הזה בכלל פיתחתי ציור בראש שאשמח לצייר כשתהיה לי אפשרות. פשוט התיישבתי והתחלתי לכתוב, והמילים זרמו להם כמו פעם רק שבשונה מאז הדרך שבה כתבתי השתנתה, ההקפדה על הסימני פיסוק, הזכר-נקבה, המילים ...

 

אני מאמין שפשוט, לצערי הרב, המוזה שלי עברה דירה למחוז אחר, ואני התבגרתי.

 

נכתב על ידי ליאו P: , 6/4/2017 00:45  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





192
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , משוגעים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לליאו P: אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ליאו P: ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ