לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

TooCoolForSchool

היי שמי אור גלס ואני מעצבת צעירה בתחילת דרכי יש שאומרים שאני נחמדה וחייכנית ויש שאומרים שאני עוקצנית ושחצנית אני לא מתעסקת בזה אני מתעסקת באומנות ובתשוקה וממש לא מעניין אותי אם אוהבים או שונאים אותי העיקר שידברו עלי ויום אחד אתם תשמעו עלי :)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2015    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     




הוסף מסר

8/2015

מכאן הכל התחיל ולעולם לא ייגמר


 

כשאני נזכרת תמיד איך הכול התחיל זה מחזיר אותי היישר לגיל 4.

 ילדה קטנה ועגולה ,שאהבה להתקשט מכל טוב בתכשיטים, בגדים ונעלי עקב מהארון של אמא.

 תמיד אהבתי סטייל ואצל אמא בארון מצאתי הרבה.

רק בגיל 4 לראשונה החזקתי עפרון ביד ובוא נגיד דייט מוצלח זה לא היה אפילו לדייט שני לא נתתי צ'אנס.

באחד מהנסיעות של הורי לאירופה חזרו בידיים מלאות מתנות ארוזות בסרטים מקושטים ועטיפות צבעוניות ואני בשיא ההתרגשות קרעתי את העטיפה ולאכזבתי ראיתי שהאריזות היפות הכילו בתוכן טושים מיוחדים וחוברות צביעה של נסיכות ופיות יישר עיקמתי את פי האדמתי את לחיי והזעפתי פנים הדמעות החלו להופיע תוך דקות אחדות והתחלתי לרקוע ברגלי ולצעוק

"מה עשיתם!?איך יכולתם להביא לי כאלה מתנות מגעילות למה לא קניתם לי שמלות תכשיטים ונעליים למה?! אני שונאת לצייר שונאת!!"

 

ואז בגיל 6 לקראת סיום גן חובה התיישבתי באחד מהשולחנות העגולים בגן הילדים של "רחל"

ומצאתי את עצמי יושבת ומציירת ילדת עם קוקו מתנפנף ברוח

הגננת לא נשארה אדישה ומייד אמרה לאמא שלי הילדה שלך ציירת

כמובן שאני לא ייחסתי לזה כל חשיבות בשבילי זה היה עוד רגע של להעביר יום בגן.

 

 אבל האהבה לציור הגיעה , בכיתה א' בשיעור ציור.

 זהו היום שבו אני והאומנות התאחדנו.

 זה היה יום חמישי בצהריים התיישבתי ליד חברה בשולחן והמורה נכנסה לכיתה וחילקה משימה "ציירו לי בבקשה סיפור אדם וחווה ובריאת העולם ,ואני נשאבתי לעולם היפה והתנכי.

 "יוו עוד פעם מכניסים בכיתה א' את שיעור תנ"ך לא מספיק שאנחנו צריכים ללכת לטקס קבלת ספר תורה בכיתה א' שזה מייגע אז גם בשיעור ציור צריכים להקדיש זמן לשיעור הזה נו טוב אולי ייצא מזה משהו נחמד " תהיתי ביני לבין עצמי.

 ישבתי אל מול הדף הוא בהה בי ואני בו  העיפרון עמד מנגד וחיכה לרגע שאקדיש לו תשומת לב אך אני התקשיתי להרים אותו מהשולחן ממש בכוח עזרתי אומץ וחשק ואמרתי " על החיים ועל המוות, מקסימום נזרוק לפח" .

לא ממש הרגשתי שיש  לי ידע  בציור פשוט נתתי לצבעים להחליט במקומי ולפרשנות של הדמיון להוביל אותי למסע  על חושי ,שבו פשוט זרחתי .

הרגשתי שיש לי כוח קסום בידיים ומבלי לשלוט רק להיסחף אל הלא נודע ולצייר.

לאחר שחיסלתי בלוק שלם של דפי ציור עמוסים בדמויות אנושיות ובעולם הפאונה פלורה,

הרגשתי מסופקת והגשתי למורה לציור בדממה.

המורה התרגשה ואמרה בהתלהבות אור מהיום את הולכת לצייר על כל קירות בית הספר.

כילדה הרגשתי שזכיתי בלוטו, זה היה אחד מימי האושר הזכורים לי ביותר בילדות

ומאז נקראתי הציירת של בית הספר.

כבר בילדות ובגיל ההתבגרות כל המחברות שלי היו עמוסות במקום שיעורי בית בציורים ואיורי אופנה מסוגננים והחלום היה להיות מעצבת אופנה של שמלות כלה ואוסקר והכול היה גדול מהחיים.

גם הפנטזיות של לשחק באשת העולם הגדול לא חדלו מלהופיע בחלומות הלילה

תמיד ידעתי אני אהיה משהו גדול, וכולם יידעו מי אני.

 לא רציתי להיות דמות מפורסמת בטלוויזיה אלא בתחום העיצוב ואמנות בלבד.

המסלול היה מאוד ברור למגמת אומנות בתיכון אני אתקבל ,אעשה צבא ואלמד בשנקר!

 לא בצלאל, לא וויצו ולא שום מכללה קטנה .

רק בשנקר ואני אהיה הכי טובה והכי חשוב מעצבת א-ו-פ-נ-ה.

 

להגיד שהכול התגשם?

 כמעט, פרט לעיצוב אופנה הכל באמת קרה :)

ועל זה אספר בפרק הבא:)

 

נכתב על ידי , 22/8/2015 17:40  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




כינוי: 

בת: 30




94
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , יצירתיות , עיצוב תעשיתי
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTooCoolForSchool אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על TooCoolForSchool ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ