לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

BE MY GUEST




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2018

געגוע זו אשליה


אני לא מתגעגעת אליו, אני לא מתגעגעת אליו, אני לא מתגעגעת אליו.

אני רק מתגעגעת להרגשה הטובה שהוא היה גורם לי להרגיש. 

אני לא, לא מתגעגעת. 

אני רק מתגעגעת לעבר. טיפה אבל. ולא ממש.

נכתב על ידי TheDeadSongWriter , 16/9/2018 23:15  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עוד יום עבר


ככה חגגתי את היומולדת 18 שלי : 


קמתי בשעה 12 בצהריים.. סוג של דיכאון וחוסר חשק לכלום.


בשתיים נסעתי לים עם אחותי הקטנה והרגשתי חסרת חברים.


ואז עשיתי קידוש עם המשפחה.


ואז באו אליי הבייתה חברים שהזמנתי, ומשם התחיל כל הכיף.


אבל ההמתנה הזאת שהוא ישלח לי הודעה, הרסה לי את רוב היום..


כל צליל מהטלפון שלי הקפיץ לי את הלב, וקוויתי שזה הוא.


קצת קשה לעכל את זה שאין יותר הוא.. זה לא יקרה יותר. זה לא איזה סרט, זה חיים אמיתיים. 


הוא לא ישלח לי הודעה ... ועוד ביומולדת שלי? טחח הוא אפילו לא יודע שזה היה היומולדת שלי. כאילו.... אלה החיים. 


אין יותר הוא... הוא לא שלח הודעה כבר למעלה משבוע.... אין יותר. קצת קשה להשלים עם זה שהבנאדם לא נלחם על זה , כנראה לא רוצה אותי, לא מרגיש מספיק צורך לנדנד או להיפגש שוב.


אין לי התקדמות בחיים האלה ,מהבחינה הזו. 


הנשיקה הראשונה שלי לא נראית באופק. 


לא כיף. 


אבל אין ספק שהיומולדת הזה התחיל רע ונגמר, ללא ספק, בכיף ובצחוקים. 


שני דברים הציקו לי במהלך היום : 


הקראש, אותו אחד שאני לא מפסיקה לכתוב עליו כאן. ההיעדר שלו בוואטסאפ השומם שלנו. ההרגשה שאני לא חשובה לו. ההמשכיות שלו בחייו.... הכלום שקורה איתו. האכזבה מכך שאין לי שום כיוון של מערכת יחסים בחיים האלה, ההרגשה הזאת שאני תקועה מהבחינה הזו. ואני כבר בת 18..


דבר שני שהציק לי במהלך היום - בדידות. חוסר ביטחון. הרגשה שלא מספיק אוהבים אותי, בעיקר מצד החברים שלי, אולי כי אני בעצמי לא מספיק חברותית, לכן לא אוהבים אותי. אני בהחלט הרגשתי בודדה. אבל כשהם הגיעו הרגשתי פחות בודדה. אבל עדיין הבנתי שמצבי החברתי בסוג של סכנה. 


תכננתי להגיע הבייתה מהים ,אחרי בילוי עם אחותי הקטנה, להסתגר ולבכות בשקט. 


אבל במהרה, התאפסתי על עצמי ופשוט המשכתי את היום .. 


החלק הכי טוב של היום התחיל בשעות הדמדומים המאוחרות. לפני כן, היה נאחס. לא טוב.


אי שקט נפשי השתלט עליי.


מין תחושת מועקה של בדידות, של חוסר אונים מצטבר מרוב חיכוי אינסופי שהקראש ישלח לי הודעה, כמו מפגרת, באמת ציפיתי לזה שהוא ישלח לי הודעה כי סופשבוע שלישי שלא נפגשנו כבר, וזה....


העיקר שהיום נסגר בנימה חיננית יותר ממה שדמיינתי.


בסופו של דבר, אני בסדר. אני מצולקת, אבל בקרוב הצלקות יתערפלו. 

והבדידות מה איתה?

שתמצא לה חברים משלה, אני לא צריכה את זה. 

:(


 

נכתב על ידי TheDeadSongWriter , 15/9/2018 03:17  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



להיות אופטימית ליום אחד, איחולים וברכות


לפני 34 דקות, שתיתי אלכוהול באופן חוקי, לראשונה בחיי.


18 ברבאק. 


אני מאחלת לעצמי (וגם לכל אחד אחר) להצליח להתמקד בהערות חיוביות של אנשים חיוביים, שמדרבנים אותי, ופחות בהערות שליליות של אנשים שליליים והססנים...


להצליח להתעלות מעל הפחדים שלי, להשכיל יותר, אבל גם כשאני מרגישה טיפשה לא לחשוב שאני לא יכולה, להאמין שאני מסוגלת, כי לא צריך להיות מושלם כדי להצליח, לעזאזל.


אני מרגישה צורך לתעד את הרגע ולכן אני כותבת לי. יהיה כיף שתעבור עוד שנה ואז לדפדף אחורה בישראבלוג אל העמוד הזה שעכשיו אני כותבת. של המהפך אל גיל 18 ולהיזכר ברגע. אז ככה ;


*אני מבטיחה לעצמי להתעלות מעל הפחדים של עצמי, ולא לתת לפחד החברתי שלי להגביל אותי יותר מדיי ולהשתלט על כל אורח חיי. ואם אאפר את ההבטחה הזו, אסלח לעצמי. ואנסה לממש אותה עד שאצליח.


זה בערך הדבר הכי טוב שיכול לקרות... אני מאחלת את זה לכל אדם. ברגע שפחד חברתי או חרדה ומועקה, משתחררים ממך... אתה כאילו יכול להיות מאושר. עברת שבעים אחוז בדרך לאושר. 


אני מאחלת לעצמי להתגבר על החרדה החברתית שלי, על הפצעים הנפשיים שלי, על הדמעות המטפסות לי בגרון כל פעם שאני חושבת לעצמי כמה אני לא בסדר, וכמה אני לא מסוגלת... 


אמא שלי היא הבנאדם הכי טוב בעולם, ואני אוהבת אותה הכי הכי עד אין גבול, והיא עושה הכל בשבילי. וככל שהיא יודעת להחמיא ולחזק, כך גם היא הכי יודעת להוריד לי את הביטחון העצמי לפעמים, ולעודד אותי לחשוב שאני לא מספיק טובה ולא מספיק כישרונית, ושאני אפס ושאין לי מה לעשות עם זה... 


היום היא אמרה לי שבשביל לדעת לנהוג ברכב צריך להיות כישרוני, ושאני כנראה לא אוציא רישיון בחיים שלי..... ועכשיו כשאני כותבת את זה זה נשמע לי הכי דפוק בעולם מה שהיא אמרה. ברמה של גיחוך. 


היא יודעת להוריד אותי למטה, גם בדברים הכי שוליים והכי קטנים כביכול והכי פשוטים שיש, ואני הבנאדם הכי רגיש בעולם, וסופג את כל זה במקום לספוג דברים חיוביים וחיזוקים. התאפקתי לא לבכות. 


היא לא מאלה שחושבים שיש פיתרון לכל דבר, אולי שאין פיתרון לרוב הדברים בחיים, הרי "אופי זה גנים" וזה מה שיקבע את הגורל שלי נכון? כך שאם קיבלתי אופי מזדיין, החיים שלי מזדיינים נכון? לא, אופי זה גם מחשבות, זה גם הרגלים, וברגע שיש לך אמא שמזכירה לך כמה אתה גרוע ודפוק ומפגר, המחשבות יישארו גרועות דפוקות ומפגרות והגורל יהיה גרוע דפוק ומפגר. 


אז עוד דבר שאני מאחלת לעצמי - 


אופי מרדני יותר, לא נכנע, ואופי חזק. 


אני מאחלת שנים של אחווה ,משפחתיות, לי ולכל האנשים שקוראים את זה עכשיו, שנים של חברויות מתקדמות, שיחרור נפשי, שפע של עוצמות נפשיות וחיזוקים נפשיים, שפע של אהבה, שפע של אושר, שפע של מוטיבציה להמשיך לחיות רגעים קסומים ופחות קסומים, שפע של מחשבות אופטימיות ומחזקות. אני מאחלת שהחרדות ייעלמו להן כמו שהדינוזאורים נעלמו לפני מיליונים (?) של שנים, שהחרדות ייכחדו ולא יישאר מהחרדות זכר... יישאר אמנם, ברור, ולפעמים זה דבר טוב, אבל אמן שברגעים שהן לא צריכות להופיע, שהן פשוט לא יהיו....


אני אוהבת את כל האנשים שיש להם רגש בעולם הזה, באמת. 


ואני מעריכה את נ'.


אם הוא רואה את זה בטעות או משהו.


זה מישהו שפגשתי מישראבלוג ,נפגשנו, הוא היה הבנאדם הראשון והאחרון שהתראיתי איתו דרך אתר אנטרנטי.


אני רק רוצה להגיד לך שאני מעריכה את התקופה הקצרצרה שהתראינו בה, מעריכה את זה שהיית שם ברגעים לא פשוטים, אמנם מאחורי מסך, אבל תמכת, ידעת לתמוך בי, לעודד אותי לעבוד במקום עבודה למרות החרדה החברתית שלי, לעודד אותי לעשות צעדים קטנים בחיים למרות החרדה שלי ורגשי נחיתות שלי, אני חושבת שהודיתי לך מספיק, רגע לפני שניתקתי איתך קשר. ולכן, לא אודה לך יותר כי אני חופרת. אבל זהו, הינה, פעם אחרונה - תודה. 


ותודה גם לקראש... זה שפגשתי במקום העבודה. וזה שהקשר בינינו גם כן נותק, לא רישמית ,אבל נותק.. אפשר להגיד. 


תודה תודה תודה. 


לכל האנשים שתומכים בחיים שלי ולכל האנשים שמעירים הערות לא במקום. גם הביקורתיות בסופו של דבר מחזקת (בשלב כזה או אחר). 


שתהיה שבת שלום לכולם. :))

נכתב על ידי TheDeadSongWriter , 14/9/2018 00:34  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  TheDeadSongWriter

בת: 18

תמונה




2,030
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , חטיבה ותיכון , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTheDeadSongWriter אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על TheDeadSongWriter ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ