לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

BE MY GUEST



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2018

איך עבר עלי הזמן


היום היה יום נטול שיחות. נטול דיאלוגים. נטול אנשים. רק אני עם עצמי. זה היה לא נעים. 
אבל באיזושהי פינה , מאיזושהי בחינה, זה היה גם בחירה. 
נכתב על ידי F*cKSocialAnXiaty , 12/11/2018 23:55  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




הרגע הזה שאני מרגישה חכמה, 


חושבת שאני בסדר,


שיש לי מוטיבציה לשפר ולהשתפר.


ואז אני מגלה שהבנאדם הכי דביל, אחוזי ההצלחה שלו בפסיכומטרי


כל-כך גבוהים,


הרבה יותר גבוהים משלי.


אני לא רוצה להשוות את עצמי לאנשים.


אבל בהשוואה הזו יש טיפה של אמת. 


בייחוד כשהיא לבן אדם כזה..


עשיתי חמש יחידות מתמטיקה (!!) 


הוא עשה 3. 


הטכניקה שלי בכמותי הרבה יותר מתקתקת משלו,


אני מסבירה לו דברים שאחותי בכיתה ז יודעת כבר.


אני מרגישה מרוסקת נפשית.


אין לי מוטיבציה ללמוד לכלום. 


אני רוצה להעלם לכמה זמן ואז לחזור לעולם אחר.


בא לי להתפוגג. 


אני מרגישה חוסר אונים שאין לתאר אותו.


אני מרגישה ששד משתלט לי על מצב הרוח.


אני מרגישה ריקה. 


אין בתוכי כלום. 


כלום ושום דבר.


אני מוותרת על הכללללל בשביל זה, על הכל.


ומצליחה רק לגרד תשובות נכונות,


רק לגרד.

מתיזה דם ובסוף לא יוצא מזה שום דבר.

זה מסתכל.


 

נכתב על ידי F*cKSocialAnXiaty , 6/11/2018 18:51  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




גבר,

פוחד לבכות הא?

פוחד לאבד ת'גבריות שלך כי אולי זה כל מה שנותר לך.

אתה מרגיש את הנטל כשאתה מתבקש להוכיח שאתה טוב,

ואז אתה נזכר שאתה בכלל לא חושב שאתה טוב -

מספיק.

חלאס, מספיק.

כמה זמן זה עוד ייקח?

לנסות לקרר את הלב שנשרף בתוך האח.

קשה לך להיות אנושי, כי זה לגמרי מי שאתה.

ואתה לא רוצה להיות אתה, ואתה תעשה הכל רק לא להסגיר את עצמך.

רוצה לעלות על מכונת הברחה, שתמחק את העובדה שאתה קיים. להפסיק לחשוב שאתה תחת זכוכית מגדלת שמישהו בשם אלוהים עומד מאחוריו. 

אולי העולם הוא לא מעבדת ניסויים ואולי נועדת להיות למען החיים בלבד. 

נמאס לך לחשוב שמישהו צוחק עליך מלמעלה בכל הפעמים בהן אתה נכשל. 

מוריד אותך ומפיל אותך באמצעות משיכה בחוטים, וכשמנחית לך מזל - זה כל-כך זמני ושוב נשלל. 

אתה מנסה לשמוח בשביל אחרים, כשהם חולקים איתך שמחות מול נוף הולך ונעלם. 

לחזור הבייתה ולשאול "מה דפוק בי?!".

הנעליים שלך כל-כך גדולות, שאתה מרגיש שאתה יכול ליצור מהם בית. 

נכתב על ידי F*cKSocialAnXiaty , 5/11/2018 21:45  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דברים מפחידים שעשיתי השבוע


לא. לא הלכתי לצניחה חופשית או לגלישה זוויתית או איזה חוג קארטינג או משהו. 

לא נפגשתי עם זרים מהאנטרנט או לקחתי טרמפ על אוטו של מחבל או הלכתי להתאגרף.

לא הלכתי למבוך או לסרט אימה או לחדר בריחה מפחיד.

הלכתי להצביע בבחירות.

בפעם הראשונה.

לבד.

בשבילי זה היה מסוג הדברים שרשמתי למעלה.

בחרדה הכל מסוג הדברים שרשמתי למעלה.

אנשים שלא סובלים מזה בכלל, צריכים להיות אסירי תודה.

אני זוכרת איך הידיים שלי רעדו גם מאחורי הקלפי.

הסתכלתי על היד שלי ואמרתי לעצמי : (שמי), הכל בסדר, הכל בסדר. את בסדר. 

תפסיקי. לרעוד. 

את סתם...

ואז סיימתי ויצאתי ישר מהחדר.

חרדה אצלי מתבטאת גם בחשש לא פרופורציונלי מדברים שלא עשיתי אף פעם.

כמו גם, להפקיד כסף בבנק.

אני פועלת מתוך הגיון. אבל לא כשאנשים צופים בי.

עשיתי עוד משהו מפחיד -

הלכתי למשרד הרישוי לבד. לא ידעתי שיהיו שם הרבה אנשים ושאצטרך לחכות בתור שלוש שעות.

בכל אופן, החלק הכי מפחיד לא היה לחכות בתור. 

אם חשבתי שהחלק הכי מפחיד היה הרגע שירדתי מהאוטובוס,

אז החלק העוד יותר מפחיד היה כשנכנסתי פנימה וראיתי מייילללייוווןןן אנשים.

אנרכיה.

פשוט עמדתי בצד לכמה רגעים כדי לסדר את הנשימות שלי.

בתום ההמתנה, הידיים שלי החלו לרעוד כאילו מישהו משחק בהם בחוטים, מלמעלה.

ולפני שבכלל הגעתי לשם, למשרד המסכן הזה, כשירדתי מהאוטובוס וצעדתי בכיוון האיזור,

נאלצתי לשאול אנשים מאיפה נכנסים. 

כששאלתי מישהי זקנה ממורמרת, היא אמרה לי שהקול שלי רועד ושאני נראית מאוד

לחוצה..

וחרדתית,

ושאני צריכה להרגע. 

הבעיה עם רוב האנשים היא שהם לא מבינים שזה גורם לבנאדם מולם להילחץ יותר,

כשהם אומרים לו להרגע.

הפוסט הזה נראה לי מאוד מתמסכן, אבל אני חייבת לציין ש:

הזכרתי לעצמי שהמטרה שלי היא לא רק להתגבר על החרדה החברתית שלי,

אלא גם להפסיק ללקות את עצמי ולרדת על עצמי.

המילים שאמרתי לעצמי בראש היו:

כל הכבוד לך. 

ולמרות שזה דבר שאני בפנים בלב מתגאה בו,

מובן שלא אספר את זה לאף אחד.

זה הזוי.

זה ממש ממש הזוי.

זה יהיה מאוד הזוי בעיני אנשים שאין להם מושג מה זה.

אני כאילו...

הזיה.

אבל רק כאילו.

נורמה זה עניין נורא סובייקטיבי.

בעולם האובייקטיבי הבנאדם המשוגע הוא עדיין בין השפויים.

נכתב על ידי F*cKSocialAnXiaty , 1/11/2018 19:41  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  F*cKSocialAnXiaty

בת: 18

תמונה




2,322
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , חטיבה ותיכון , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לF*cKSocialAnXiaty אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על F*cKSocialAnXiaty ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ