לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

BE MY GUEST




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2018


למה סיפרתי לה עליו, עכשיו היא באמת חושבת שיהיה בינינו משהו, בא לי להשתגע מהאופטימיות שלה, היא לא מבינה שאצלי לא קורים דברים, דברים לא זורמים, אצלי סטטי, אצלי משעמם, אני לא כובשת כמוה, אני עושה צעד אחד וחוזרת שני צעדים אחורה.... לא יקרה בינינו כלום מהסיבה שהוא יפה מדיי, וגם אמרתי לה את זה.... למה היא כזאת אופטימית, למה נתתי לה בכל זאת את ההרגשה הזאת שהולך לקרות בינינו משהו, יש לי פה גדול מדיי, כשאני מתחילה לספר משהו, זה מתגלגל ומתגלגל.... אני הייתי צריכה להגיד לה שלא קורה לי כלום בחיים וזהו ,להמשיך להציג את עצמי כמשעממת....
וגם אמרתי לה את השם שלו, ועכשיו אני מרגישה שהוא לא הסוד הקטן שלי וזה מבאס אותי,כי עכשיו אצטרך לשתף את האכזבות שלי, הפחד שלי שלא יקרה משהו,המחשבות שלי.... ולא בא לי, לא בא לי לשתף אותה. כי אני תמיד יוצאת אפס. אני לא מצליחה לקדם שום דבר, ואני לא בן אדם כובש. וזהו. קל לה להיות אופטימית כי היא, כל אדם שמתחיל איתה סופו במיטה בסקס, והיא מצליחה לסובב בנים כאילו היא כוסית על, ולא, היא לא, והיא בכל זאת כובשת. היא לא מבינה שאני, אצלי לא עובדים דברים ככה, אצלי הכל מתקדם לאט וברצינות, אף פעם לא התנשקתי, לא שכבתי לא כלום, אני לא מתביישת בזה, אני מתביישת בזה שזה נראה שהחיים שלי נראים משעממים בעיניה ,כי "אין לי אף אחד" וכי אני תקועה מאחור. ועכשיו היא כולה ציפיות שמשהו יזוז...... כוסעמק.
אה יודעים מה? גם אם באמת משהו יתקדם בינינו, אני לא אשתף אותה. לפחות לא אשתף אותה מייד. 
איכשהו כל דבר שמדברים עליו ,בסוף לא מתגשם.
אני מאמינה בדבר כזה - ככל שפחות חושבים על משהו, המשהו הזה עלול לקרות. ככל שיותר חושבים על זה, הסיכוי שזה יקרה פוחת. לא יודעת, זה חוק הטבע הרוחני.  
נכתב על ידי TheDeadSongWriter , 16/7/2018 01:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קראש יקר,


אני מרגישה שהבלוג שלי מאבד מהאיכות שלו כשאני כותבת עליך, למרות שאתה בן אדם איכותי, לא קשור. אני מרגישה שהבלוג הזה לאחרונה נראה כאילו ילדה בת 12 כותבת אותו או סתם בת 16 מתיכון.. אני מרגישה שכשאני בוכה ונתקפת רגשות כשאני חושבת עליך, אז אני בוכה משטות. אבל זו הדרך שלי להתמודד. גם לכתוב זו הדרך שלי להתמודד. אני בן אדם דרמתי אבל את הדרמתיות שלי אני לא מוציאה החוצה, אני שופכת לפה. אני כותבת כאן כל פרט מביך, כל דבר שלא הייתי מעזה להגיד למישהו כמו אמא שלי או אפילו חברה טובה ,אפילו תמורת מאה דולר. אני כותבת כאן שאני מרגישה רגש עז כלפי אדם שאני "לא מכירה" כביכול ,אני כותבת כאן שאני בוכה מזה, אני כותבת כאן כמה יפה אתה, אני מרגישה שהתכנים פה חסרי בשר אבל הם בהחלט נכתבים עם המון רגש ותסכול עמוק. גם הדבר הפשוט הזה - ההדלקות על אדם נחמד - מתסכל אותי. כן, גם זה. גם זה דרמה. גם זאת התחוללות כלשהי.. גם זה איזהשהו משהו שגורם לי לאי שקט, לחוסר שלווה אך גם לציפייה קטנה ומהפנטת, שגורמת לי להרגיש שאני חיה בסרט שאני צריכה לצאת ממנו ומהר לפני שאני נתקפת אכזבה. אני רוצה להפסיק להמשך אליך. כי יכאב לי אם אתה לא אליי.. אבל אתה מדהים. ואתה כל-כך יפה, בפנים ובחוץ, ואני אוהבת לקבל תשומת לב מבן אדם חתיך כמוך. אתה גם נראה טיפה ביישן, אתה גם כן קשה לך לגעת באנשים, גם לך יש מחסומים. אבל הפנימיות הרגישה הזאת בך עושה לי את זה. כי אתה מסתכל על אנשים לא מלמעלה. אתה לא עם אף מורם. אתה פשוט ואתה יפה. אתה גם .. אני לא מצליחה לפענח אותך. אתה מתקרב.. ואתה מתרחק.. ואתה מסתכל עלי הרבה ואז נדמה לי שאתה בכלל לא מסתכל עליי, בכלל, לא בכיוון אפילו, גם כשעיניך "פנויות" להבחין בי. יש לי הרבה דברים להגיד אבל אני משתדלת לחסוך בפרטים.. כי בכל זאת ,אי אפשר לדעת מי מהקוראים מכיר אותי. אולי סיטואציות או מילים שאכתוב פה יישמעו מוכרות למישהו. Anyway, אני לא יודעת אם רק איתי אתה ככה, כזה, עוזר, מחייך כמו שאתה מחייך, חברמן שקט כזה, מתקרב לעיתים קרובות.. או שעם כולן אתה ככה. 


הדרך היחידה לדעת אם אני מעניינת מישהו, היא רק לדעת אם יש הבדל בין היחס שלו אליי ובין היחס שלו לאחרות. זה עניין יחסי. זה גם לא עניין של "אם הוא מתקרב אליך הרבה או אם הוא מסתכל או לא מסתכל.. הוא נמשך", זה לא זה, כי כל אחד מגיב אחרת, כל אחד ביישן בצורה אחרת, ואולי אתה גם הרבה פעמים נמנע מקשר עין רק כי אתה ביישן עד כאב. אי אפשר לדעת כלום! 


והאינטואיציה שלי לא אומרת לי שאתה מרגיש אליי משהו, היא שליש אומרת לי שאתה מרגיש אליי משהו ושני שלישים אומרת לי שלא. אתה משגע אותי, כשישבתי במשמרת עכשיו, אני כזה.. "איך להתחיל איתו.. מה להגיד.. מה לעשות..". אני יצאתי מהמשמרת היום בוכה. עם בכי, עם דמעות של תסכול. כי זו משיכה מטורפת ורצון עז לתשומי ממך. זה פשוט רצון לתשומת לב, וכשאני לא מקבלת מספיק, הרגשות שלי נופלות עליי כמו מפולת של שלגים וכל האשליות מתנפצות. היום אמרת לי משהו שאני לא יודעת אם היית אומר לי אם לא הייתי אומרת לך מה שאמרתי לך לפני זה.... קיצר, הסתכלת לי בעיניים כשאמרת לזה, אז אני מניחה שהתכוונת לזה מכל הלב. קח את המספר שלי אז. אל תתבייש. אני מאוד מקווה שזה יקרה. ואם לא - 


It wasnt meant to be. 


וזה בסדר. אני אתגבר על זה כמו ילדה גדולה ונורמלית. לפחות עכשיו אני יודעת איך זה מרגיש כשיש לך קראש על מישהו.. בתיכון לא היה לי על אף אחד. בעצם.. היה. אבל זה היה מאוד רופף.. והפעם זה עצום. הקראש הזה. ואני שונאת להשתמש במילה הזאת, "קראש". כי זאת מילה מאוד מדולדלת.. אתה מעבר לסתם "קראש" בעיניי... אתה בן אדם מאוד מקסים!! 


 

נכתב על ידי TheDeadSongWriter , 14/7/2018 23:35  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הפנים שלו


כשהוא מחייך מכל הלב, מופיעים לו קוים כאלה קצרים ועדינים באיזור העיניים והן נוצצות, ואז אני יודעת שהוא מחייך באמת. יש לו עיניים של כלבלב מתוק, כאלה גדולות ובהירות, והאף שלו מתקצר ומתרחב טיפה והשפתיים שלו עבות ומתוחות וורודות. כשהוא מסתכל בעיניים, המבט שלו ישיר מאוד, המבט שלו מדבר אליי, המבט שלו מכבד אותי, המבט שלו מחבב אותי. הוא משדר חיבה דרך העיניים שלו. הן פתוחות ונכונות, והן גם קצת חמקמקות, לכן כשהן תופסות את עיניי, זה מרגיע אותי, שכן - הוא זוכר להסתכל. המבט שלו מאוד סימפטי אבל מבטים יכולים להטעות, בעצם.. לא, הוא לא מטעה, הוא כנה, אני זאת שעלולה לפרש את המבט בצורה חובבנית ולא נכונה. אבל החובבניות הזאת נגיד, עושה לי טוב. עושה לי טוב שאני מרגישה את החיבה דרך העיניים שלו, גם אם אני לא קוראת את זה נכון. עושה לי טוב שאני מאמינה לזה. ( אמונה זה דבר חשוב, לא? :/ ). אני לא ראיתי אותו כבר כמעט שבוע, וזה קשה לי כי... זה לא סתם הידלקות על בן אדם. בתור אחת שנוטה לחשוב על עצמה שהיא אהבלה, ושאף אחד לא שם עליה, פתאום אני מגלה שכן יש אנשים שמעריכים אותי שם... והוא, הבן אנוש החמוד הזה, מראה לי סוג של הערכה - בדרך שלו. וזה ממש יפה והיחס שלו מאוד מרגיע. הוא לא מסתכל עליי ממקום גבוה. הוא לא מסתכל עליי מלמעלה. הוא מסתכל עליי מגובה עיניים ואפילו מלמטה. הוא שם את היחס שלו כלפיי במקום יותר מקריב מאשר את היחס שלו כלפי עצמו. הוא פותח לי את הדלת, הוא שואל אותי אם אני בסדר, הוא עושה דברים למעני (לא אפרט), הוא חתיכת ג'נטלמן מושקע, מארץ החתיכים והצעירים המנומסים. הוא מנומס ברמות מהממות. הוא לא מבין שזה עושה לי את זה. קל להמיס אותי. קל להרשים אותי. קל לרמות אותי. ולמחשבות שלי ולתחושות שלי גם כן קל לרמות אותי. אני רגשנית, אני חושבת על כל דבר עשרים אלף פעם. המוח שלי בנוי רק לצרות. 
נכתב על ידי TheDeadSongWriter , 13/7/2018 00:31  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  TheDeadSongWriter

בת: 17

תמונה




1,642
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , חטיבה ותיכון , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTheDeadSongWriter אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על TheDeadSongWriter ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ