לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

BE MY GUEST



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2019

איזור הנוחות זה הגזע שם העץ


איזור נוחות זה הגזע של העץ, שממנו יוצאים הענפים. 


זה סוגשל אשליה שהכל בסדר, אבל זה יפיל אותך בהמשך, כשתגלה שכולם שם ואתה עדיין פה.. 


שכולם ביחד, ואתה סוגשל לבד.. 


שכולם נהנים ואתה פחות. 


הענף הבא הוא זה הבעיה הזאת.. שאתה מתבייש במצב שלך. 


והענף שבא אחריו, זה שכתוצאה מכך אתה מנסה להסתתר. נמנע מקשר עין. נמנע מלפתח אנטרקציה כלשהי. 


והענף הבא מגלה לך סוד... 


זה מין רעיון כזה שעלה לו לראש, 


שאולי אתה פשוט משעמם ולא ראוי לכך שיצרו איתך איזוהי אנטרקציה.


הענף הזה יוצר חוסר מוטיבציה. 


ואז אתה פשוט חוזר לאיזור הנוחות. 

נכתב על ידי F*cKSocialAnXiaty , 14/10/2019 01:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני כבר לא יודעת אם הכתיבה תעזור


אני לא יודעת מאיפה להתחיל.. 


אני בספק אם הכתיבה באמת עוזרת לי. 


לפעמים אני חושבת על להתחיל לעבוד כך שיהיה לי מלא כסף כך שלא יכאב לי הלב להוציא אותו על פסיכולוגים. 


השאלה אם זה באמת יעזור. 


כי לדבר לכאן זה לא כזה אחר מלדבר לאיזה בנאדם שנראה כמו הבוס שלך. אין כזה הבדל. 


קיר דמוי אנוש או קיר של בלוג. זה לא עניין שאני מחפשת כבר.. 


וזה כלכך אירוני. 


וואו כמה שזה אירוני, להתחיל לעבוד כדי לעזור לעצמי עם העניין של הפחד והחרדות והדחיות והלהיאבד.. 


כשבעצם כל אלה מונעים ממני להתחיל לעבוד. 


לפעמים החרדה נראית לי לא הגיונית, 


שאני מתחילה לראות אותה כעצלנות במסכת פחד פתטית מתרצת.


אולי אני לא באמת כזאת פחדנית? 


אולי זה נובע מעצלנות? מדחיות שווא מכוונות?


ככל שעובר הזמן, אני מרגישה שאני נרקבת. 


כי יש בי צללים שנעים בתוכי, ורק מחכים לצאת החוצה. 


יש לי חברים. 


רובם לא מורגשים. 


חלקם ברירת מחדל


ורק אחוז אחד מהם הוא חלק בלתי נפרד ממני, רק שהוא מתנהל דרך וואטסאפ. 


אני יודעת שהמצב שהגעתי אליו הוא תוצר של מכלול ההחלטות שלקחתי עד כה. 


אני לא רוצה להמשיך להחליט את אותן החלטות, ואני משפרת את זה. אני לומדת מטעויות, אבל הצוררת התנהלות שלי בגדול, לא משתנה. 


מהסיבה שצורת החשיבה שלי לא.. 


מה אני אעשה, כשהפחד דוחק בי לעשות כרצונו? 


וכשאיזור הנוחות (נכות) שלי יוצר לי אושר בהדמיה, אבל לא אושר אמיתי.. אושר אמיתי זה כשאתה חי, בתנועה. 


אבל לפעמים אני חושבת אם זה שווה לשלם את מחיר החרדה.

נכתב על ידי F*cKSocialAnXiaty , 14/10/2019 01:06  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




לנשק ולעזוב לפרקי זמן כבדים

עד מתי זה ימשיך 

זה ימשיך עד שהפחד ילך

לעולם לא חשבתי שאגיע למצב הזה

עד שלא רק טבלתי את עצמי

טבעתי בתוך כל הריק.

הפחד מונע אסון

ומביא איתו אסון אחר, 

אסון כזה שאין לתאר

יצורי מחשבות כל כך קל להן לדבר.. 

כל כך קל לאפות את השדים

שמספרים סיפורים.

 

בעולם אחר אני מוכן לפרוח,

לדבר, 

לשחרר, 

לדעת איך ליצור חברה של אוצרות

כזאת שתמיד תהיה פה בשבילי. 

בעולם אחר, אני מוכשר יותר, 

אני מוכן יותר, 

להיות אני, להיות בודד פחות, 

ומאוחד יותר, 

פחות שבור, יותר שלם בלב, 

מצליח למנוע התאחות עם הכאב.

 

בעולם שבוי לצד גלקסיות מוארות

אני אמצא את זה, 

אולי בעולם אחר. 

אהיה מוכשר יותר,

אהוב יותר, 

מוכן יותר, 

להפתח לבריות,

למצוא את מקומי. 

נכתב על ידי F*cKSocialAnXiaty , 13/10/2019 16:28  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  F*cKSocialAnXiaty

בת: 19

תמונה




3,562
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , חטיבה ותיכון , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לF*cKSocialAnXiaty אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על F*cKSocialAnXiaty ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ