לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

BE MY GUEST




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2018

פוסט ישן שכתבתי- הפרעות אכילה והזבל שביניהן


(מחקתי את הפוסט הזה מכאן אבל החלטתי להחזיר אותו)


זה קשה לשנות הרגלי אכילה. קשה לשנות הרגלים בכללי. זה משהו כמעט בלתי אפשרי. אני מנסה כבר שנתיים לצאת מזה, לא כולל הזמנים של הבולימיה וההקאות

לא הייתי צריכה להכנס להפרעות אכילה מלכתחילה. זה כמו קופסא שנכנסים אליה וחושבים שאפשר לצאת ממנה בכל רגע. וגם אם נדמה היה לך שמצאת את דלת היציאה - טעית.

פשוט החלפת קופסא אחרת

הפרעת אכילה אחרת.

זה כמו קופסא בתוך קופסא.

כל הפרעה כזאת גוררת אחריה עוד ועוד בעיות.

כל הפרעת אכילה גוררת אחריה בעיות שונות.

אף פעם לא תיארתי לעצמי, ילדה כזאת בריאה ורזה ואורתורקסית שמכורה לבריאות, כן היא, אף פעם לא תיארתי לעצמי שאגיע למצב של אכילת יתר ואם זה לא זה, אז אכילה של הרבה סוכר, הרבה ארוחות, הרבה שמן, הרבה דברים לא בריאים. זה התחיל מהרעבות.. 

למה הרעבתי את עצמי והתחלתי את כל העסק הזה מלכתחילה? הייתי כבר רזה. פשוט פחדתי להשמין. ירדתי במשקל. אף פעם לא הרעבתי את עצמי ימים ,פשוט אכלתי ממש קצת, אולי 300 קלוריות ליום. ועשיתי הרבה ספורט. ואז המחזור נפסק למשך חצי שנה, סימני השלכות התחילו להציף אותי.. פחדתי.

התחלתי לאכול. אכלתי אכלתי אכלתי. עליתי במשקל. עשיתי ספורט. חזרתי לאכול נכון.

יצאתי מהקופסא הזאת.

חשבתי שיצאתי.

ביי ביי הפרעות אכילה. אמרתי.

אבל בסך הכל עברתי לקופסא אחרת.

לכלא אחר.

השמנתי, אכלתי, השמנתי. הבנתי שאני עולה במשקל הרבה.

ונכנסתי לבולמיה בקטע חזק.

הקאתי אולי ארבע פעמים ביום, במשך כמה חודשים.

בזבוז אדיר של זמן

זה נמשך עוד הרבה...

הפסקתי להקיא.

חזרתי לעצמי. איזה כיף

יצאתי מהקופסא הזאת.

לא.. חשבתי שיצאתי

אבל בסך הכל עברתי לקופסא אחרת, לכלא אחר.

בכלא הזה לא הקאתי יותר, אבל סבלתי מהפרעת אכילה בדרך אחרת

הגעתי למצב שיש לי בולמוסים ואני עולה במשקל למרות שאני שורפת 1000 קלוריות ליום על הליכון, לפחות פעמיים בשבוע

הפעם אני בולמית, ש"מקיאה" על הליכון.

לא שורפת קלוריות בשירותים, כמו שעשיתי בקופסא ההיא.

שורפת קלוריות בחדר כושר

אני מנסה ומנסה ומנסה.. לרדת במשקל ולהיות בריאה ולאכול נורמלי

וזה לא מצליח.

הפרעות אכילה הן כמו קופסא אחת בתוך השנייה.

גם אם נדמה לך שיצאת מהקופסא הזאת.....

לא, פשוט עברת לקופסא השניה, לשלב הבא של ההפרעה

ולא תצא מזה.

 

אני זוכרת את היום הראשון של הדיאטה הראשונה..

הייתי כזאת תמימה

אני זוכרת את היום הראשון בו הקאתי במכוון...

איזו תמימה הייתי. איך שמחתי שהצלחתי להוציא קלוריות בדרך אחרת, בדרך של הבולימיות "החכמות".

יכולתי להיות שמחה גם בלי זה

איזו מטומטמת הייתי

כל פעם שהרגשתי נחותה ליד אחותי הגדולה ,חשבתי על להרעיב את עצמי ולתת לעצמי לסבול

כל פעם שהרגשתי שאני לא יפה ושאני מכוערת, חשבתי על להרעיב את עצמי ולהיות אנורקסית ,כדי לקבל תשומת לב. כדי שיגידו לי כמה אני רזה בצורה יוצאת דופן ,כדי להרגיש מיוחדת.

כל פעם שהרגשתי שאני תקועה בחיים שלי, והייתי סך הכל ילדה קטנה, חשבתי על להרעיב את עצמי.

כל פעם שהרגשתי שאין לי שליטה על כלום, שאני לא מספיק טובה בכלום, חשבתי על להרעיב את עצמי.

אם אהיה אנורקסית, אולי אהיה שווה יותר

יסתכלו עלי יותר.. יעירו לי עוד יותר על הרזון שלי.. 

המשקל והדיאטות היו מקום מפלט בשבילי, מקום שהייתי רצה אליו וחושבת על הפרעות אכילה וכמה הן יכולות להציל אותי מהחיים האלה.

אבל עכשיו, כשהתבגרתי, אני מבינה שאתה לא יכול לברוח מהבעיות שלך על ידי בריחה למקום אחר.

אין דבר כזה "מקום מפלט". 

כל מקום מפלט כזה הוא זמני. אבל אחר כך הוא נהיה רע אליך. גם אם הדיאטות וההרעבות העצמיות והפגיעות העצמיות גרמו לי להרגיש שאני בורחת מעצמי.... 

עדיין לא ברחתי מעצמי

מעצמי אי אפשר לברוח

הייתי צריכה לחשוב על תיקון חוסר הביטחון העצמי שלי במקום על לנטוש אותו ולבגוד בעצמי ולהתחיל להרוס את עצמי.

הייתי צריכה לחשוב על לעודד את עצמי יותר ,כשקשה, במקום להפיל את עצמי למקום הלא שפוי הזה של הפרעות אכילה.

אתה לא יכול לברוח מעצמך ומחוסר הביטחון שלך

אתה צריך לטפל בזה

ואם זה לא מצליח? אל תוותר.

פשוט אסור להכנס להרס העצמי הזה, זה מתפתח ומתפתח ומתפתח.. 

וכשאתה מגיע למצב שאתה לבד וצריך עזרה, אף אחד לא שומע. כי אתה לא צועק. כי אתה מתבייש

כי אני מתביישת.

כי כבר פעם אחת אמרתי לאמא שלי שיש לי הפרעות אכילה ,בתקופת האנורקסיה, והיא עשתה לי פרצופים ולא הבינה על מה אני מדברת, דיברתי על כך הרבה שטויות!

אמרתי לה "אני חייבת לשלוט על המשקל שלי כדי להרגיש שליטה כלשהי על החיים האלה!". 

איזו שטות נפלטה מפי.

ואז השמנתי, להראות לה שהחלמתי

להראות לעצמי שהחלמתי

אבל לא.. משם המסע האמיתי התחיל

זאת הייתה הנקודה שהבנתי  

שכל הזמן הזה חייתי בקופסא בתוך קופסא בתוך קופסא... 

עד עכשיו. לא משנה כמה פעמים תצא ממנה-

בסופו של דבר , לא תצא החוצה. תצא אל תוך קופסא אחרת.


נכתב על ידי TheDeadSongWriter , 17/4/2018 21:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  TheDeadSongWriter

בת: 17




499
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , חטיבה ותיכון , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTheDeadSongWriter אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על TheDeadSongWriter ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ