לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

TRUEBLOD מאת: מילי מיין


בלוג כניקוי רעלים או שיטה לרוגע ואיזון, כך או כך אתבלג פה כל עוד זה מאפשר לי משהו מאלו. על עסקים, מיזמים, אנשי עסקים, יזמים, עסקנים ומה שביניהם.

Avatarכינוי:  Mili Mine

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2015    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     




הוסף מסר

8/2015

למי יותר גדול: למותג? לקמעונאי? או לספק?


 

 

למי יותר גדול: למותג? לקמעונאי? או לספק?

August 18, 2015

מילי מיין

 


מאתר teenvouge.com
בסיבוב מלחמות הקמעונאים נגד הספקים - ישראל 2015, התשובה למי יותר גדול, לא ממש חשובה. אני אישית מאחלת בהצלחה
  לשני הצדדים נפוחי האגו במלחמתם הצודקת:

של מי המותג הכי זול? המקורי (מטעם הספקים)? הפרטי (מטעם הקמעונאים)?

 

קמעונאים וספקים יקרים, אם אתם רוצים להגיע למצבה העגום של מגה, אל תפסיקו, 

המשיכו לספר בתקשורת באמפטיה המזוייפת איך: 

בשופרסל בריונים...  ביוניליוור אטומים...

ברמי לוי צבועים... בתנובה שכחו את הבית... ובסופר-פארם מנותקים -

הפרדוקס הוא שכולכם צודקים לגבי האחרים וטועים לחשוב שאתם שונים.

 

אם זו הדרך היחידה שאתם מכירים במירוץ להיות המותג הכי זול, אנחנו הצרכנים, נסתפק בזאת.

 

ובנימה אישית,

כמנהלים, השמות שלכם, בין אם קוראים לכם איציק אברכהן (מנכ"ל שופרסל), ענת גבריאל (מנכ"לית יוניליוור), רמי לוי (רובין הוד?!), ליאון קופלר (בעלים של רשת סופר פארם) או שם אחר - גיבורי השעה כבר לא תהיו. 

אתם אנשים חכמים ומוכשרים מאד אך לא חשוב כמה אתם משוכנעים שאתם צודקים, חזקים, מלאי חזון - הציבור יחשוף וינצח את האגו העודף שלכם. 

 

במתיחת הזמן לאחור מגלים כי 2003 - 2011 היו שנות הזהב לקמעונאים הגדולים ולספקים בעלי המותגים. שלא נתבלבל, אידיליה לא שררה מעולם בין המחנות.. (ראו אפי רוזנהויז שעתיד לשלם מחיר כבד אוטוטו על בריונותו מאותה תקופה).

כל זמן שהקמעונאים גדלו והספקים הרוויחו כשהצרכן שילם הכל -

המשיכה הברנז'ה להיפגש בהשקות נוצצות ואירועי קוקטייל מיוחצנים.

 

מלכים א' ... 

הנהלות שופרסל, ריבוע כחול, ישבו מדושנות מול הנהלות ספקים כמו יוניליוור, אסם, סנו, תנובה, חוגלה... אלו יחד עם אלו צפו בממזרים שצמחו בשוק הכרמל ומחנה יהודה, בונים רשתות משפחתיות קטנות - רמי לוי בירושליים, זכי שלום בחולון, יינות ביתן באשקלון, מחסני השוק בבאר שבע... סוחרי הבסטות. גימיק מחמד לנסיכיי החברות הנחשבות. אז האליטה בחרה להשתעשע בצפייה בם והזינה את עצמה, החליפה כל כמה שנים מנכלים, יועצים, אסטרטגיות, קנו עסקים, עוד נדל"ן אך רק על מנת להתנפח, להריץ את המניה בבורסה, לתת דוידנדים שמנים יותר לבעלים הפיננסיירים. כך הפכו החברות והרשתות למסואבות ונטולות חושים. האליטה סירבה לחשוב קדימה וללמוד ממה שקורה בעולם, מימונו האדיב של הצרכן הישראלי לכל גחמותיה לא נעצר אז למה שהאליטה תשנה אורחותיה?

 

מלכים ב' ...

בעוד הסתאבות הרשתות הגדולות וחברות המונופול גוברת, עלה קרנם של אותם בסטיונרים כמו רמי לוי שצמחו מהעממיות בלי תארים ובלי חברות ענק מאחוריהם. נכון, הם ראויים לתואר המכובד "הכל בעשר אצבעות"  אך השתן מזמן טס לרובם מנקבוביות המצח כמו גייזר והם נהיו מיוחצנים כמו ראשוני הפוליטיקאים והסלבס, חובקים תינוקות ונדל"ן ומספרים לנו כמה הם תורמים ועושים למען הצרכנים ראו רמי לוי ששחק את תדמית ה"עממיקו" לעייפה. עתה הם תקועים.

רוב בני העם שעלו לגדולה שכחו מהיכן באו וכחו איך להרוויח בתחום הליבה שלהם: מכירת מוצרי מכולת למשפחות ישראל.

 

מה לא קרה במלכים א' וב'?

במישור האסטרטגי ובפיגור אדיר מול כל העולם המערבי, הביטוי הבולט ביותר להיעדר תחרות רצינית בשוק הישראלי היה חוסר ההשקעה/היכולת לבנות מותג פרטי מצד הקמעונאים. בעוד זחיחות הספקים מונעת מהם להתייחס למגמות התחרות באירופה ובארה"ב הם הביאו על עצמם מציאות של דעיכה מתמשכת שטרם הגיעה לשיאה.

 

מחד, חלומו של כל קמעונאי חכם, היא להחזיק מותג פרטי שיעגן את כוח המיקוח שלו מול הספקים (והיו שניסו) מאידך, קמעונאיי ישראל התלהבו יותר לפתוח עוד חנות ושטחי מסחר ולנגוס במתחרה במקום לדאוג לצרכנים למחירים הוגנים ומוצרים איכותים. אל מול הספקים המונופוליסטים שנשלטים ברובם על ידי חברות בינלאומיות הרגישו הקמעונאים כבולים, החברות דאגו לחסום כל יבוא מתחרה, ייצור מקביל או אפשרות להכניס מותג פרטי כל זאת בחסותו הישירה ועוצמת העין של הרגולטור.

 

ככה זמזמו להם הצדדים: "הנה מה טוב ומה נעים" לכולם היה שקט וכסף, עד ש...באמצע 2011 הצרכנים הרימו ראש.

 

המלכים החדשים ג'...

מדהים היה לשבת עם הבכירים בחברות וברשתות ולשמוע איך הם לועגים לקונים והצרכנים הישראלים המצויים:

"עוד שבוע יהיה פיגוע וישכחו מעליית המחירים שלנו"

"צריך לדבר עם ביבי שייסדר איזה בלגן בצפון/בדרום ויסיח את דעתם"

"מה זאת אומרת מחאה? אלו השמאלנים מתל אביב שמשועממים בקיץ"

"אנחנו הבעיה? שיגידו תודה שאנחנו עוד מעסיקים אנשים..."

"שיילכו לברלין ויישארו שם כל הבכיינים..."

אפילו רמי לוי, מדליק משואה (עוד בדיחה על חשבוננו), מחזיק רפרטואר דיעות יפהפה שהוא מביע בחוגים האישיים שלו על הישראלים, התחרות, העובדים, וועדים, מסחר וכד'. לא לדאוג, הוא לא מחמיא לאף אחד מהם, הוא רק דואג לספר בתקשורת את ההפך ממה שהוא באמת חושב. אני יודעת. הייתי שם בפורומים רבים כאלו, השמעתי דעתי בהם כבר אז אך ללא הועיל.

 

הצרכנים הרימו ראש. והורידו קצת. שוב הרימו.. וחוזר חלילה... עדיין מהוססים ומרגישים חבוטים מול עוצמת המונופולים.


מאתר goldsbrough.biz

"קברניטי המשק" האמינו שהשיירה תעבור והכל יחזור למקומו. כמה מעצבנים הצרכנים הישראלים? כפויי טובה, כל הזמן מתלוננים, מה החליטו להיטפל דווקא לקוטג'? למילקי? או דיאודרנט בסופר פארם? קברניטים יקרים - כדי שתמשיכו להיפגש בקוקטיילים ולא בבתי מעצר תתחילו להתעניין באמת ברחשי הציבור, למה?

 

כי בימים אלו ממש, נערך השוק למבחן בגרות צרכני אמיתי.

ישכיל מי שיילחם גם על כבוד ולא רק הכיס של הצרכנים.

יזכה זה שיודע להיות זול ולמכור מוצרים איכותיים:

אז של מי יהיה המותג הזול ביותר ובאיכות גבוהה?

 

בפוסט הבא אעלה מבצע 3+3 עצות אסטרטגיות:

3 לקמעונאים במסעם למותג פרטי 

3 לספקים במסעם לבסס מחדש את מותגם המקורי

כולל,

סיפורה של טיפשות אסטרטגית ברוב חברות המותגים בישראל שסירבו לקרוא את המפה עם נגיעות צדיקים בקרב חלק מהשחקנים.

 

 

הפעם, אחתום עם פנייה לרגולטורים:  

מאתר

(לרגולטורים שלא מחפשים ג'וב באחת מהרשתות או החברות הגדולות, אם באמת קיימים כאלה)

 

 

אם אתם רוצים לעודד תחרות, הנה רעיון פשוט ליישום:

 

תחייבו רישום שמו המפורש של היצרן בתווית המוצר של המותגים הפרטיים ותגדילו את הפונט כך שכל צרכן או קונה יוכל לבחון בתווית מה מקור המוצר 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תגיות:

איציק אברכהן

ענת גבריאל

רמי לוי

מותג פרטי

מותג

קמעונאות

ליאון קופלר

אגו

ריבוע כחול

תנובה

סנו

צרכן ישראלי

 

נכתב על ידי Mili Mine , 18/8/2015 21:05  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



למי יותר גדול: למותג? לקמעונאי? או לספק?


 

 

למי יותר גדול: למותג? לקמעונאי? או לספק?

August 18, 2015

מילי מיין

 

בסיבוב מלחמות הקמעונאים נגד הספקים - ישראל 2015, התשובה למי יותר גדול, לא ממש חשובה. אני אישית מאחלת בהצלחה  לשני הצדדים נפוחי האגו במלחמתם הצודקת:

של מי המותג הכי זול? המקורי (מטעם הספקים)? הפרטי (מטעם הקמעונאים)?

 

קמעונאים וספקים יקרים, אם אתם רוצים להגיע למצבה העגום של מגה, אל תפסיקו, 

המשיכו לספר בתקשורת באמפטיה המזוייפת איך: 

בשופרסל בריונים...  ביוניליוור אטומים...

ברמי לוי צבועים... בתנובה שכחו את הבית... ובסופר-פארם מנותקים -

הפרדוקס הוא שכולכם צודקים לגבי האחרים וטועים לחשוב שאתם שונים.

 

אם זו הדרך היחידה שאתם מכירים במירוץ להיות המותג הכי זול, אנחנו הצרכנים, נסתפק בזאת.

 

ובנימה אישית,

כמנהלים, השמות שלכם, בין אם קוראים לכם איציק אברכהן (מנכ"ל שופרסל), ענת גבריאל (מנכ"לית יוניליוור), רמי לוי (רובין הוד?!), ליאון קופלר (בעלים של רשת סופר פארם) או שם אחר - גיבורי השעה כבר לא תהיו. 

אתם אנשים חכמים ומוכשרים מאד אך לא חשוב כמה אתם משוכנעים שאתם צודקים, חזקים, מלאי חזון - הציבור יחשוף וינצח את האגו העודף שלכם. 

 

במתיחת הזמן לאחור מגלים כי 2003 - 2011 היו שנות הזהב לקמעונאים הגדולים ולספקים בעלי המותגים. שלא נתבלבל, אידיליה לא שררה מעולם בין המחנות.. (ראו אפי רוזנהויז שעתיד לשלם מחיר כבד אוטוטו על בריונותו מאותה תקופה).

כל זמן שהקמעונאים גדלו והספקים הרוויחו כשהצרכן שילם הכל -

המשיכה הברנז'ה להיפגש בהשקות נוצצות ואירועי קוקטייל מיוחצנים.

 

מלכים א' ... 

הנהלות שופרסל, ריבוע כחול, ישבו מדושנות מול הנהלות ספקים כמו יוניליוור, אסם, סנו, תנובה, חוגלה... אלו יחד עם אלו צפו בממזרים שצמחו בשוק הכרמל ומחנה יהודה, בונים רשתות משפחתיות קטנות - רמי לוי בירושליים, זכי שלום בחולון, יינות ביתן באשקלון, מחסני השוק בבאר שבע... סוחרי הבסטות. גימיק מחמד לנסיכיי החברות הנחשבות. אז האליטה בחרה להשתעשע בצפייה בם והזינה את עצמה, החליפה כל כמה שנים מנכלים, יועצים, אסטרטגיות, קנו עסקים, עוד נדל"ן אך רק על מנת להתנפח, להריץ את המניה בבורסה, לתת דוידנדים שמנים יותר לבעלים הפיננסיירים. כך הפכו החברות והרשתות למסואבות ונטולות חושים. האליטה סירבה לחשוב קדימה וללמוד ממה שקורה בעולם, מימונו האדיב של הצרכן הישראלי לכל גחמותיה לא נעצר אז למה שהאליטה תשנה אורחותיה?

 

מלכים ב' ...

בעוד הסתאבות הרשתות הגדולות וחברות המונופול גוברת, עלה קרנם של אותם בסטיונרים כמו רמי לוי שצמחו מהעממיות בלי תארים ובלי חברות ענק מאחוריהם. נכון, הם ראויים לתואר המכובד "הכל בעשר אצבעות"  אך השתן מזמן טס לרובם מנקבוביות המצח כמו גייזר והם נהיו מיוחצנים כמו ראשוני הפוליטיקאים והסלבס, חובקים תינוקות ונדל"ן ומספרים לנו כמה הם תורמים ועושים למען הצרכנים ראו רמי לוי ששחק את תדמית ה"עממיקו" לעייפה. עתה הם תקועים.

רוב בני העם שעלו לגדולה שכחו מהיכן באו וכחו איך להרוויח בתחום הליבה שלהם: מכירת מוצרי מכולת למשפחות ישראל.

 

מה לא קרה במלכים א' וב'?

במישור האסטרטגי ובפיגור אדיר מול כל העולם המערבי, הביטוי הבולט ביותר להיעדר תחרות רצינית בשוק הישראלי היה חוסר ההשקעה/היכולת לבנות מותג פרטי מצד הקמעונאים. בעוד זחיחות הספקים מונעת מהם להתייחס למגמות התחרות באירופה ובארה"ב הם הביאו על עצמם מציאות של דעיכה מתמשכת שטרם הגיעה לשיאה.

 

מחד, חלומו של כל קמעונאי חכם, היא להחזיק מותג פרטי שיעגן את כוח המיקוח שלו מול הספקים (והיו שניסו) מאידך, קמעונאיי ישראל התלהבו יותר לפתוח עוד חנות ושטחי מסחר ולנגוס במתחרה במקום לדאוג לצרכנים למחירים הוגנים ומוצרים איכותים. אל מול הספקים המונופוליסטים שנשלטים ברובם על ידי חברות בינלאומיות הרגישו הקמעונאים כבולים, החברות דאגו לחסום כל יבוא מתחרה, ייצור מקביל או אפשרות להכניס מותג פרטי כל זאת בחסותו הישירה ועוצמת העין של הרגולטור.

 

ככה זמזמו להם הצדדים: "הנה מה טוב ומה נעים" לכולם היה שקט וכסף, עד ש...באמצע 2011 הצרכנים הרימו ראש.

 

המלכים החדשים ג'...

מדהים היה לשבת עם הבכירים בחברות וברשתות ולשמוע איך הם לועגים לקונים והצרכנים הישראלים המצויים:

"עוד שבוע יהיה פיגוע וישכחו מעליית המחירים שלנו"

"צריך לדבר עם ביבי שייסדר איזה בלגן בצפון/בדרום ויסיח את דעתם"

"מה זאת אומרת מחאה? אלו השמאלנים מתל אביב שמשועממים בקיץ"

"אנחנו הבעיה? שיגידו תודה שאנחנו עוד מעסיקים אנשים..."

"שיילכו לברלין ויישארו שם כל הבכיינים..."

אפילו רמי לוי, מדליק משואה (עוד בדיחה על חשבוננו), מחזיק רפרטואר דיעות יפהפה שהוא מביע בחוגים האישיים שלו על הישראלים, התחרות, העובדים, וועדים, מסחר וכד'. לא לדאוג, הוא לא מחמיא לאף אחד מהם, הוא רק דואג לספר בתקשורת את ההפך ממה שהוא באמת חושב. אני יודעת. הייתי שם בפורומים רבים כאלו, השמעתי דעתי בהם כבר אז אך ללא הועיל.

 

 

 

 

הצרכנים הרימו ראש. והורידו קצת. שוב הרימו.. וחוזר חלילה... עדיין מהוססים ומרגישים חבוטים מול עוצמת המונופולים.

 

"קברניטי המשק" האמינו שהשיירה תעבור והכל יחזור למקומו. כמה מעצבנים הצרכנים הישראלים? כפויי טובה, כל הזמן מתלוננים, מה החליטו להיטפל דווקא לקוטג'? למילקי? או דיאודרנט בסופר פארם? קברניטים יקרים - כדי שתמשיכו להיפגש בקוקטיילים ולא בבתי מעצר תתחילו להתעניין באמת ברחשי הציבור, למה?

 

כי בימים אלו ממש, נערך השוק למבחן בגרות צרכני אמיתי.

ישכיל מי שיילחם גם על כבוד ולא רק הכיס של הצרכנים.

יזכה זה שיודע להיות זול ולמכור מוצרים איכותיים:

אז של מי יהיה המותג הזול ביותר ובאיכות גבוהה?

 

בפוסט הבא אעלה מבצע 3+3 עצות אסטרטגיות:

3 לקמעונאים במסעם למותג פרטי 

3 לספקים במסעם לבסס מחדש את מותגם המקורי

כולל,

סיפורה של טיפשות אסטרטגית ברוב חברות המותגים בישראל שסירבו לקרוא את המפה עם נגיעות צדיקים בקרב חלק מהשחקנים.

 

הפעם, אחתום עם פנייה לרגולטורים:  

 

(לרגולטורים שלא מחפשים ג'וב באחת מהרשתות או החברות הגדולות, אם באמת קיימים כאלה)

 

 

אם אתם רוצים לעודד תחרות, הנה רעיון פשוט ליישום:

 

תחייבו רישום שמו המפורש של היצרן בתווית המוצר של המותגים הפרטיים ותגדילו את הפונט כך שכל צרכן או קונה יוכל לבחון בתווית מה מקור המוצר 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תגיות

איציק אברכהן

ענת גבריאל

רמי לוי

מותג פרטי

מותג

קמעונאות

ליאון קופלר

אגו

ריבוע כחול

תנובה

סנו

צרכן ישראלי

 

נכתב על ידי Mili Mine , 18/8/2015 21:05  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אנג'ל: מלאך או שטן?


אנג'ל: מלאך או שטן?

August 1, 2015

מילי מיין

 


 סצנת הניצחון

 "אשה נכנסת נרגשת לפגישה עם משקיע (עדיין לרוב זה יהיה גבר). הפגישה מתקיימת בחדר ישיבות במרכז  תל אביב / בסלון מהודר בהרצליה פיתוח / בבית קפה נחשב ברמת השרון - 

 האשה נכנסת בתחושת הישג אמיתי:  

 פגישה אישית עם משקיע!

 היא עברה את הסינון הראשון והאכזרי.

 כרגע, לא חשוב לה למה הסכים להיפגש, אם זה רק כי הוא מכיר או מסמפט אותה מהעבר או בגלל הידיד  שסידר לה את הפגישה איתו כטובה ואולי בכל זאת היה זה ה one-pager המושקע שלה שגרם לו לזהות  שהיא שווה פגישה?

  She did it ! זה מה שחשוב.

 

 עכשיו זה תלוי רק בה, נכון?

 

 - אם תהייה מקצוענית מספיק..

 - אם תיראה ייצוגית ותישמע רהוטה..

 - אם תשדר בטחון עצמי, התלהבות, אמון טוטאלי במיזם ובצוות שלה..

                                                 - אם תדע לענות לשאלות החכמות שלו..

                                                 - אם ו..אם...ו...אם....

 

אם תהיה במיטבה, המשקיע המוערך שלפנייה ינהג בה ברצינות, יבחן את התכנית שלה מכל הכיוונים: פיננסית, כלכלית ואסטרטגית. 

יש סיכוי שהמיזם שלה לא יתאים לפורטפוליו ההשקעות שלו - היא מבינה, זה ברור, הכסף שלו חייב להניב תשואה מקסימלית. 

היא גם מודעת לכך שהוא מוצף בהצעות ואלטרנטיבות להשקעה בכספו הרב.

לא משנה מה יחליט, היא תתמודד עם התשובה שלו כי בטח יתרום לה דברים חדשים לשיפור, הרי מדובר באדם מצליח ומשגשג בזכות יכולותיו בהבנת עסקים."

 

סוף הסצנה.

 

כמה בולשיט.

 

לא נעים להתוודות כמה פעמים נכנסתי לסצנה כזו בעצמי. חמושה בנאיביות.

ואני? ממש לא ילדה. אני מנוסה ומקצוענית.

נפלתי בפח של עצמי כשהאמנתי שפגישה עם משקיע, זה שקוראים לו אנג'ל,  זו פגישה על השקעה.

 

מבאס.

 

מאז שארגנתי לעצמי מודל  משלי, התהפך הדיאלוג שלי עם משקיעים לחוויה חדשה.

הצורך להרשים ולשכנע הוחלף בסקרנות לגלות מי באמת יושב מולי: איש עסקים ממולח שתענוג לערוך איתו פינג פונג מוחות או חרטטן שאין לו ממש הון פנוי להשקיע והוא מעביר איתי את הזמן, משעשע לעצמו את האגו.

 

לפניכם מודל "veni, vidi, continui" (בתרגום מלטינית: באתי.. ראיתי.. המשך..)

אם לא vici (כבשתי) אז לפחות המשכתי הלאה ולא נתקעתי.

 

שלושת עקרונות הגישה שפיתחתי:

 

1. המשקיע לא קורא את חומרי הקריאה ששלחתי:  בעיה שלו.

כמה פעמים שמעתי את המשפט הפלצני  והאופנתי "יש לי הפרעת קשב וריכוז, אני לא קורא חומרים..." באמת?! ככה אתה מנהל את עסקייך? תודה על הדלקת האורות האדומים אצלי.

אם כבר נקראו כמה שורות אז כבר יש למשקיע דעה נחרצת - לא ברור איך הספיק לגבש אותה אך אם נשאל אותו למה הוא נגד, נקבל תשובות ממש יצירתיות, אלו למשל תשובות אמיתיות שקיבלתי: 

 

"אינטואיציה עסקית" הוא לא יספר לי על ההשקעות שפספס עד כה...

"מכיר טוב את התחום ואין סיכוי להצליח בו" ואני שומעת: זהירות - יהירות לפניי!

"חסר טאלנט בצוות שלכם"  למרות שהוא לא מכיר אותנו, מעולם לא עבדנו יחד

 

דוגמאות כאלו יש בכמויות ובוריאציות דלוחות .. בעיניי נכון הוא לקחת את ההתנגדות ולשדל את המשקיע לנמק לי אותם לעומק ובדוגמאות. את הטיעונים שלו אפשר לדמות לחורים בסיפור שלי: 

תתייחסו למשקיע כאל פאנצ'רמאכר שיודע לזהות חורים בצמיג שלכם.

 

 

2. לא תהיה שיחה רציונאלית על עובדות, נתונים והזדמנויות: ככה זה.

למה? כי המשקיע יסתיר את מניעיו האמיתים להתנגד:

  • אולי אינו יכול להשקיע בי פשוט כי אין לו כסף?
  • אולי הסתבך בהשקעות אחרות והוא בחובות?
  • אולי רב היום עם שותפים/חברים/משפחה/בנקים והוא רואה הכל שחור?
  • אולי סתם עייף או עבר טיפול שיניים כואב?

אם הוא מוטרד מאחד או יותר מאלו ולא מתכוון להשקיע כרגע בשום מיזם, אז זה פשוט:

הוא לא מחפש את המיזם המעניין הבא הוא רק מטעין את עצמו, שהרי זה מאד נחמד שמישהו מתאמץ כל כך להרשים אותו והוא יכול להגיד מה שבא לו. על זה הוא מוכן לשרוף קצת זמן.

 

בפועל, הוא יציג לי טיעונים רציונאלים למכביר, הוא תותח פילפולים עסקיים ו buzz words הבעיה היא אם אתפתה להאמין לו ואשתכנע כי המיזם/ הצוות / התוכנית לא שווים ואני עוד אתערער מזה.

שווה להחמיא ולפרגן למשקיע על טיעוניו גם השגויים בשלב הראשון במטרה לרכך אותו. 

 

 

3. אני כבר פה בפגישה אז כדאי להכיר אדם חדש: אולי הוא שווה את זה.

בגישה החדשה שלי הדבר האחרון שאתעסק בו בפגישת ההיכרות הוא.. המיזם שלי.

אני מתעניינת בעיקר באדם שלפניי וביצירת חיבור איתו.

אני כבר לא ילדה, אמרנו כבר, אני מנוסה ומקצוענית אז כדאי שאשקיע בשיחה. 

 

משקיעים הם  בדרך כלל חדים ואינטליגנטים כך שבמידה ויהיה דיאלוג קולח או יותר נכון, מונולוג נעים של המשקיע על עצמו, אולי הוא ימצא חן בעיניי... זה לא שאני שוכחת שיש אלף כמוני אני פשוט מזכירה לעצמי שיש מאה כמוהו.

 

אנרגיית המכירה וההתלהבות שלי שמורות לשלב שהוא יהיה כנה. המרץ לגייס אותו ייצא רק אחרי שאבין אם הוא מסוגל בכלל להשקיע.

 

אם המזל ממש יאיר לי פנים עם המשקיע הזה הוא ירצה פגישה נוספת, רצינית, למרות שלא קרא חומרים ששלחתי ונכנס כמתנגד נחרץ למיזם שלי... 

אולי לא גייסתי את הונו (אם יש לו בכלל) אבל גייסתי את סקרנותו.

 

 

לסיכום:

מי שהדביק לאנשים עם הכסף את השם "אנג'לים" הוא קופירייטר מעולה. 

יצר להם מיצוב שמיימי משהו.. אבל מאחורי המיצוב הזה אין שמיים ואין מלאכים.

הפנמתי מזמן שנוסף להיותם בני אדם רגילים לחלוטין, כשמשקיעים אומרים לי "לא" הם בדרך כלל מתכוונים: " אין לי כסף/זמן/ידע רלוונטי למיזם שלך"... וה"לא" הוא רק "לא".

 

מה שבאמת חשוב הוא טיפוח האנרגיה העצומה שנדרשת לי כיזמית: אמונה בדרך ובמיזם שלי. אני אמשיך לפעימה הבאה, המשקיע הבא, אדם חדש, לא מלאך ולא שטן. 

 

אולי בפעימה הבאה תהיה הכימיה שתוביל להשקעה ול CONTINUI (באיטלקית - המשך) 


   

 

 

 

נכתב על ידי Mili Mine , 6/8/2015 23:48  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





46
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , תקשורת ומדיה , כלכלה וצרכנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMili Mine אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Mili Mine ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ