לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לאן הברווזים עפים כשהאגם קופא?




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2017

לא לנשום


ראיתי לא מזמן את הסרט... אז הכותרת עלתה... לא לנשום.

 

יצא לי לבקר אתמול בכמה בתים, במסגרת העבודה.

הייתה את האישה הנחמדה ההיא, עם הכלב הנובח.

כלב קטן שנובח בטירוף ומפחד ממני ומהצל של עצמו.

האישה בקושי שמעה אותי מרוב הנביחות של המפלץ הקטן.

 

והיה את האיש המשותק.

זה שמשותק לדבריו מהפטמה ומטה. לטענתו.

היו לו 5 ילדים.

16 נכדים.

ועוד כמה נינים.

משפחה שכל בחורה שם שהתגייסה הפכה לקצינה.

הוא היה כל כך חביב ונראה כל כך מאושר למרות שהוא הפך למשותק בגיל 30.

אבל למד לצחוק על זה.

 

והיה את הבחור הנחמד שחתם.

עם בת הזוג עם הגישה הסנובית שהתנגדה לזה.

אבל הוא חתם. 

 

והיה את הבחור שגמגמתי לידו.

המנהלת שלי הקשיבה לשיחה.

בגלל זה.

האדמתי תוך שניות ושחכתי איך לדבר.

תמיד בשיחות אני קלילה ויכולה לקשקש עם הלקוח לפחות חצי שעה, וזה קרה לי הרבה, שישבנו וקשקשנו כמעט שעה.

אבל שם... קפאתי. נו טוב. קורה. 

זה נטו מהסיבה שהמנהלת הקשיבה לי ו... התפקשש.

אבל האדם היה נחמד. לא עשה ביג דיל מזה שדברתי כאילו אני עובדת יומיים.

 

ואז... הבית ההוא.

 

נכנסתי דרך שער קטן שהוביל לגשר קטן ונעול.

הגעתי לשער בקצה הגשר והבאתי עליו כמה מכות שיעשו רעש ואמרתי "שלום".

"מי שם?"

שאל אותי קול מעבר לקירות הבית, בלי לפתוח את הדלת.

הוא הסתכל עלי מעבר לתריס הסגור של החלון והצגתי את עצמי "אלכס" ואמרתי את מקום עבודתי ובקשתי דקה מזמנו.

חיכיתי כמה שניות ללא תשובה.

צעקתי "תודה" והסתובבתי ללכת.

אחרי 2 צעדים נפתחה הדלת.

גבר בסוף שנות ה50 של חייו פתח לי את הדלת.

הוא היה מלא. חסון. חסר שיער. ועונה לשם שמעון.

 

הוא אמר לי לפתוח את השער ולהכנס.

כשעברתי אותו הוא ביקש שאנעל אחרי.

לגטימי.

נכנסתי דרך הדלת לדירה קטנה וחשוכה שלא היה מזיק לה אוויר צח, אור שמש, וניקיון של דברים לא נחוצים.

הוא התיישב על המיטה, פינה לי מקום לידו.

העדפתי להתיישב על הספה שהייתה צמודה.

הוא שאל בנחמדות אם אני רוצה לשתות.

חוק מכירות מספר 1- אם מציעים לך שתיה קרה תמיד תיקח. למה? כי אתה גורם לבנאדם להרגיש טוב עם עצמו בזה שהוא עזר לך עם המים, ואתה חוסך לעצמך ויכוח של רבע שעה "בטוחה שאת לא צמאה? ואולי בכל זאת כוס מים?"

הסכמי לכוס מים.

הוא ניגש למקרר. הוציא XL ושם מולי.

הפעם האחרונה ששתיתי XL הייתה... כשקמתי ב4 וחצי בבוקר למשמרת של 11 שעות עד 5 בערב והייתי צריכה בוסט אנרגיה קטן.

 

הפעם הייתי מנומסת.

פתחתי את פחית הרעל ולקחתי לגימה.

חייכתי.

הודאתי לו.

התחלתי עם ההסברה המרתקת על הסיבה לביקור שלי.

הוא קטע.

אמר שלא שומע.

ולא רואה את החוברת שהבאתי איתי.

אז... התיישב לידי.

כדי לשמוע ולראות טוב יותר.

 

היד שלו שעוברת על הרגל שלי.

היד שלו שלא מרפה מהיד שלי.

היד שלו שעוברת על הגב שלי.

היד שלו שנחה על הכתף.

היד שלו שנכרחת סביבי.

 

העיניים שלי שנעוצות בדלתות הנעולות.

העיניים שלי שנועצות בפלאפון וחושבות מי תהיה השיחה שהכי תעזור.

העיניים שלי שמחפשות חפץ כבד.

העיניים שלי שנעוצות בחלון הסגור.

העיניים שלי שננעלות על מבטו.

 

אמרתי שזה לא לעניין.

זזתי.

הורדתי את היד שלו ממני.

שלפתי את ידי מבין ידייו.

 

עיניים. יציאה. מנעול.

צרחה? מי פאקינג ישמע.

 

ראה טבעת.

"את נשואה?".

להמציא סיפור שלם... סתם מסובך.

"לא אבל יש לי חבר. אולי עוד מעט".

 

הוא קרוב. קרוב מדי.

שואל שאלות. על העבודה. הסיבה שאני בעצם שם.

נוגע בי.

 

מתרחקת. יציאה?

מבקש את הטלפון שלי למקרה שיהיו לו שאלות.

כמובן שרשמתי מזוייף. 

עדיף לרשום מזוייף ולהסתלק.

 

ואז מציע לי כסף.

בלי תמורה.

כ"בונוס" לעבודה.

כןכן, אני עובדת על עמלות. אז הוא הציע בונוס מזומן למשכורת.

כמובן שסרבתי.

קודם כי הוא מפטרים אותי.

שנית... קוד אתי.

שלישית, זה לפתוח דלת לשטן. 

עניין ה"בונוס" לא עבד.

הוא החליט לחתום על עסקה.

חתם.

 

שם- שמעון.

גיל- 58.

מיקום- אמצע שומקום, לא ישמעו אותי צורחת.

מצב משפחתי- גרוש. אמר לי שוב ושוב שהוא גרוש ואין לי ממה לפחד כי הוא גרוש.

בונוס- 36 שקלים למשכורת אם הוא ישאר חתום 3 חודשים.

חתימה.

 

"אוקיי, אני חתמתי. עכשיו מה את יכולה לעשות בשבילי?"

הוא שאל את השאלה כשהוא מקמץ את ידיו לאגרוף.

ומניע אותו מעלה ומטה.

אלכס בלונדית. וענתה בהתאם.

"אנחנו שולחים לך מכתב בחגים ואתה יכול גם להעזר בארגון שלנו".

"ואם אני תרמתי אז אני רוצה שיעזרו לי".

ושוב אותה תנועת יד.

"כמו שאמרתי נשלח לך מכתב".

 

לצאת. לצאת. לצאת.

 

"יש לך אולי מישהי להכיר לי? אני גרוש בודד וצריך מישהי. אולי מישהי מהארגון שלכם".

"מצטערת. לא מכירה מישהי".

 

לצאת. לצאת. פאקינג לצאת.

 

"טוב תודה רבה לך, אני חושבת שאני אלך".

 

לצאת. לצאת. לצאת.

 

"תישארי קצת. תשבי. תנוחי. אני אכין לך אוכל".

 

לצאת. לצאת. לצאת.

 

"המנהלת שלי אוספת אותי עוד כמה דקות ואני חייבת לנסוע כבר, סוף המשמרת". 

שקר. יש עוד שעה עבודה לפחות.

 

לצעוק? להרים את הקול? 

ואם זה יגיע למצב אלים?

כרגע הכל רגוע. אז עדיף להשאר רגוע.

אם אני אאיים. גם הוא יאיים.

יש לו ידיים חזקות.

הוא לא עושה כלום. אני לא מאיימת. הכל נפטר בשלום.

 

"אז תישארי כאן עד שהיא אוספת אותך".

תוותר כבר. רואה שכלום לא ילך.

וחזרתי על עצמי מספיק פעמים ובטון תקיף שלא תיגע בי.

עדיין מתאמץ ליצור מגע.

 

"היא אוספת אותי מקצה הרחוב. אני צריכה לחכות לה שם".

 

לוקחת את התיק.

הפלאפון.

טפסים.

מחכה ליד הדלת.

אומרת שמוזמן להתקשר אלי בכל רגע. שקר.  מספר מזוייף.

 

המנעול נפתח.

חיבוק ונשיקה על הלחי.

יוצאת. 

מהר מהר.

פותחת מנעול השני.

מהר מהר.

שער.

מהר מהר.

 

והולכת חצי רחוב.

בלי להסתכל אחורה.

בלי להסתכל על הבתים ליד ולחשוב על עוד מכירה והזדמנות מפוספסת.

 

הלכתי חצי רחוב.

ישבתי.

טיפה נשברתי.

הדחקתי.

המשכתי לעבוד עד סוף המשמרת. עוד כמה בתים.

 

עכשיו יושבת על המדרגות.

לא בא לי לעבוד היום.

לא בא לי אנשים...

בא לי הביתה.

 

בא לי לכרות לשמעון את היד.

אצבע אצבע. לאט לאט.

 

 

 

 

 

אז... איפה הייתי בחודשים האחרונים?

וואל. בזוגיות.

כשאני מאושרת קשה לי לכתוב.

ואני מאושרת. מאוד.

הכרתי אדם מדהים שמאוהב בי בטירוף ואני מאוהבת בו.

וזה הכניס אותי לבועה קטנה שישראבלוג פחות הצליחה להדחס אליה.

 

אז... יאפ. אלכס מאושרת.

חוץ ממעידה קטנה אתמול.

נכתב על ידי , 6/12/2017 10:52  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




Avatarכינוי: 

בת: 23

: 

תמונה




29,988
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , מתוסבכים , נשיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לe.alexil אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על e.alexil ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ