לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ניו יורק לעניים

עוני ועושר, שנאה ואהבה, חיי חסרי הבית ברחובות ניו יורק.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2015

אברהם




זה היה ערב חלש. עברנו רחובות שלמים ולא ראינו אף אחד.
שמחתי. אולי קרה משהו גדול הערב ולא ידעתי? יכול להיות שבעיית חסרי הבית נפתרה לפתע, וכולם עברו לגור בבתים ריקים שקיבלו מהעירייה?
ואז ראינו את אבא של כולם, אברהם. הוא עומד באחת מפינות הרחוב בשדרות פארק.
הספסל היה מוקף שקים מלאים בבקבוקים, ואנשים ריקים מתקווה.
לידו, כסא נוח שמעורר אי נוחות ומונח על שפת המדרכה.
עליו מונח אדם.
על האדם מונח כובד העולם.
עמדתי לכמה רגעים מאחוריו. הסתכלתי איך הוא מסתכל על המכוניות המהירות שחוצות את השדרה הזאת.
בינו לבינן מפריד מטר או שניים.
כשהמרצדס החדש עצר לרגע ברמזור לידו, ומתוכו, כלב קטן וחדש נעץ בו עיניים קטנות וחסרות הבעה, המרחק בינו לבינן גדל לשנת אור או שתיים.
אברהם מחייך אליי ואומר : ״תודה לאל על עוד יום שאני פה״.
״תודה רבה על זה שאתה נותן לנו לעמוד פה איתך״ החזרתי לו חיוך.
״נולדתי במערב אפריקה. התגלגלתי בכל מיני מקומות באירופה ובתחילת שנות התשעים הגעתי לניו יורק. זו הייתה הטעות הכי גדולה שעשיתי בחיים שלי. היום אני כבר זקן, מעל חמישים, אבל אני מבטיח לך, יש לי לפחות עוד שלושים שנים לחיות. אני אדאג פה לכל האנשים שלי ברחוב. אם תבוא לפה עוד שנה או שנתיים, אתה תראה שתהיה לי פה בשדרה חנות ובה כולם יוכלו לעבוד.״
״כמה חברים יש לך פה ברחוב?״
״המון. כולם באזור הזה מכירים אותי. כשיצאתי מבית סוהר החלטתי לעזור לאחרים לא להכנס לשם. אם תרצה, אני יכול להכיר לך את כולם. לכל אחד פינת רחוב חשוכה משלו, וכולנו יושבים בפינה החשוכה של העיר הזאת, אבל לפחות יושבים בה ביחד.״
״אני מאד אשמח להכיר. מה המצב של כולם היום?״
״המצב מאד קשה. אני עושה כל מה שאני יכול, אבל לא מצליח. אנשים נוזלים לי מבין האצבעות. אחת קפצה מגשר ברוקלין. אחרת חתכה לעצמה את הוורידים בידיים. אני חושב שלנשים הכי קשה להיות ברחוב.
אתה מכיר את הסיפור הזה עם האיידס, כן?״
״איזה סיפור?״
״נשאי וחולי איידס מקבלים הטבות מיוחדות, נכון?״
״נכון.״
״אז בזמן האחרון, אנשים בריאים מזריקים לעצמם את המחלה בשביל לקבל את ההטבות האלה.״
על שפת מדרכה בשדרת פארק מונח כסא נוח שמעורר אי נוחות.
עליו מונח אדם.
על האדם מונח כובד העולם.
לפעמים קשה לי להבין איך הוא עדיין ממשיך ומסתובב עם כל הכובד הזה.
וכשהשמש תזרח שוב, אני אבין. בדיוק כמו שהבנתי, ברגע הזה בו ראיתי את החיוך הזורח של אברהם.

נכתב על ידי , 14/7/2015 14:10  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

בן: 40

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: התנדבות ומעורבות חברתית , עכברי עיר , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לHomeless NYC אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Homeless NYC ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ