לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  דחליליי





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2017

לב בשקית פלסטיק קשורה הדוק


אז יש סיבות אז יש סיבות אז יש סיבות


המוח לא פוטוגני..


לאבד את עצמך בדרך הנכונה


לשחרר אותך


אני במורד הרחוב באופק שלך


שלא תהיה לבד


ואני אדע אותך שם


שניים לא עובד


אחד צולע


אז חצי רגל החוצה, חצי רגל פנימה.


מה אתה אומר 


איך להיות הכל


איך לשכוח מקיומי


איך לשבור את הסכר ולא את הלב


איך להשאיר את האגו מאחור 


ואת הטחול להעיף כמו עפיפון


על שפיץ של גבעה. 


איך הכל ביחד וכולם 


ובמלוא המלכות החוויה השלמה.


או איך לקבור את המילים בבור ולכסות


באדמה רטובה של החיים


את החלק הזה כן ואת הפינה הזו לא 


ולשייף ולעשות חלול 

עד שיעלם? שימי לב אומרים


נראה שהשטויות רצות בשמי ואני מאחורה


בלעדיי (וגם מקדימה אני לא, 

אני מרגיש את עצמי איפשהו)


רק אני החלול עם בדל רגש לגרעין.


להשאיר מאחורה בצורה הנכונה

וגם לשחרר את האחורה. בקרון האחורי ושיתנתק

ויאבד מהירות. ואז כוח


זה או כן או שלא אבל ממש כן או ממש לא


יכולים לעשות בראש מליון דברים


על אחרים על מציאויות על ביחד על לבד


על נגד על בעד 


ותמיד מלא צבעים מלא צורות מלא


מקומות מלא קולות מלא חלקים


הראש לא מפסיק עם השטויות


הלב לא בא לעזור, כמו אבא שמכה


ואמא שיושבת בצד לא נוכחת, 


לא נושמת. 


כל מילה היא למקום אחר אבל


שמתי ביחד החיים 

ההבתוליים שמו 


הידיים והמוח ואיזה לחישה מעומעמת


של הלב מרחוק, חנוק


לא לפסוק וכן לתת להכנס


הגבולות שם כמו הקו בין נחל לאבנים


רק לתת להם לדבר ולתקשר אותם


אני בממד אחד די לבן ופרוץ


יש עוד דרך לחופש



 

נכתב על ידי דחליליי , 17/9/2017 01:08  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זה לא מספיק לרצות מספיק


אני מרגישה שהחיים עוברים על פניי


משחקים ישנים וחורקים


הלב שלי כואב מזה. אם נגענו גם שלך יכאב


אף אחד מאיתנו לא רוצה את זה


קמה מאוחר ומתעייפת מוקדם


הסחות דעת אסטרואידים סבבי מחשבות גוש כוכבים


חלומות יום דומים, בערך אותו צבע בערך באותו גובה.

חלומות לילה בערך עין בערך אוזן בערך עונג חולי בערך אלחוש.


אני רוצה אין סוף של זה. הזה הגרעיני, אני לא יודעת את זה. אבל אני לא רוצה לדעת אחרת


נדמה שאין זכות להוסיף נקודה שלא נאות להוסיף פסיק. נראה שאני לא מכבדת אותי מספיק לזה


שאין לנו זמן לזה ואין לנו לב לזה שהזמן דופק והלב תקוע, אז קורה שיש


אני מרגישה שהחיים עוברים על פניי, למרות שאני רוצה רק לעבור איתם על פני הנצח.


 


לפחות להישיר מבט


 


 

נכתב על ידי דחליליי , 13/9/2017 21:35  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דחליליי ב-15/9/2017 00:20
 




עיף


חים

נכתב על ידי דחליליי , 9/9/2017 23:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




משהו רגש.. 


הרבה זיופים. עצמי אומרת לי שמה שרואים זה מה שיש. לא נכון. המון שכבות. מגולגלת בשמיכות. 


הולכת ביער שרוף מגולגלת בשמיכות. ילדה. תמיד ילדה. יחפה. רק אני והחיים. ככה נולדתי. נפרדת מהחיים בתוך החיים. מוח


לא נשאר הרבה משהו רגש.. לא במקום נגיש לפחות. אם אושיט יד לבאר אלו יהיו רק מטבעות, ואבדוק את הנושנות שלהם. לא יהיה להם טעם של רגש. אפילו לא של מעמקים. אני כאן בממד הזה ואני רוצה לבעבע כבר ולבקוע. זחל גולם פרפר זחל גולם פרפר. אני מחכה להשיל את העור. לבקוע מהביצה. לצאת מהביצה. מכאן אפשר להביט ברצון יצור אנושי לצאת ממצב נכחי, ואמונה שהווה אפשרי. אמונה היא דבר גמיש ולא כל כך מסוכן, אם אתה דואג לה לתנאים נכונים. המח עושה עליי. הוא עושה עליי מלא. 


אני כולי מלח. מסתכלת אחורה אחורה אחורה. הצוואר כבר כואב. העיניים פוזלות. מלוח לי. אני די תקועה והתזוזות של האוויר הן הדבר היחיד שזז כאן. גם הזמן לא זז..הוא כאן. חיים מוות חיים. ילד נער בחור גבר מבוגר קשיש. ומה שביניהם. כל פעם פוגשים את החיים על צד אחר שלהם. אינספור צדדים אבל לכולם לב. אני נאבדת בתוך הריקנות. איזור תחום, מטושטש כהה וחשוך עם נגיעה סגולה, ואני מדשדשת בו, בכהות ועוד יותר דהויה. והפנים לא אומרות כלום. והמילים לא אומרות כלום. אולי הגוף אומר. אבל תראו את הגודל. תראי את הגודל אני אומרת. של הכל הדבר הזה. 

דפוסים מבחוץ דפוסים מבפנים. שלא נאבד את זה. אפשר גם מעבר. יש תמיד איך להתמודד. למות  זה גם להתמודד. אם חייב. אם הגיע הזמן. הוא לא הגיע. אני לא מצפה לו. לרדת במדרגות שנעות מעלה. להסתכל בעיניים ולחפש נשמה. מה יש שם. עוד יצור שנפל לכאן, ועליו נפל מוח, כדי שידע להתבלבל. אני מניחה שאני מתעבת איגנורנטים מיותרים ומזיקים עוד יותר מחלק אחר של אנשים, בגלל הם חיות (לא משתמשים במוח שלהם) וזה לא אמור להיות וזה באג במערכת, וזה דגם מקולקל, ומשם באות זוועות בקרב בני האדם, החיות, והמקום היחיד שמכיל יצורים. 

או כזה שעין בלתי מזוינת מסוגלת לעבד..

לא צריך יותר את כל השכבות האלה. אני מתייבשת. מדבר בפנים. החול בעיניים של הנשמה. איפה זה מקלף שכבות במרחקי נגיעה


בקיצור ככה זאת תשובה

בבקשה רק להרגיש עד הדם ושלא יכאב מידי

נכתב על ידי דחליליי , 5/9/2017 00:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בראשית הזמנים, בכאילו על הכל


אין "לי" 



אין "לך"



כולנו קיבלנו גוש מהנשמה הגדולה  חלק רקוב וחלק מנצנץ וחלק לא



מורכבים מאותו החומר אותם איברים אותם רגשות אותם שמיים אותה אדמה אותה רוח אותה אש



אין למה לומר מעבר לבידור. כולנו גושים שרוצים להתרגש. חלקנו רקובים מדי ורוצים למות. 



לחלקנו ההזיה קשה כמו אבן.. חלקנו על אבני ההזיה צועדים. צריכים הזיה קשה מתחת לרגלים. שלא יפלו העצמות אל מול כל זה שהם עשו וכל זה שהם מפחדים 



קצת סדר בגופים בבקשה. קצת חוק. הרבה. הרבה חוק בבקשה, אלוהים. אלוהים אמר. להרוג בשבילו. כן. חיה. ילד.



תזכרו מי אתם מאיפה באתם. תזכרו את השיעורים בבית ספר. כולכם למדתם אותו הדבר באותו הזמן. אותם משלים אותן שאלות מוסר, אותם סיפורים, ובדיוק באותן המילים. יפוקח שתדע לא יותר ולא פחות או בעיקר לא יותר, מהשאר. לעשות מראש שיהיה קל לשלוט. יכולת מניפולטיבית למפגרים. אז צריך לפגר בראשית הזמנים. אנחנו עושים הזייה כל כך מבחילה מהחיים, אתם, אלה שם למעלה, אלה השותקים, ואנחנו המושתקים, ועוד מפחדים מאיזה גוש נשמה אחד בהזיות של סמים?. פה זה הרבה יותר מפחיד. לפעמים המבנה שמחזיק את המוח שלא יתפלש מתפרק. לפעמים לא ניתן לעמוד בגיהינומים האלה שאלה הכינו טעים במיוחד בשבילנו. בלי מטרה. 



הרגשות שהחדירו בנו. המחשבות שהכו בנו. מילים בלתי נשכחות, מילים כחלק מהמרקם של המוח, מקבלות את הצורה שלו, מחליפות צורה לצבע, והצבע מחלחל. הוא מחלחל .שנים

נכתב על ידי דחליליי , 4/9/2017 17:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , קולנוע , קולנוע
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדחליליי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דחליליי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ