לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  דחליליי





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2017


אין לי אחיזה במציאות, אני מרגישה שאני מאבדת קשר איתה


יגידו מצב נפשי. יגידו מה יכול לעזור לך. אולי אפילו יתפרץ חיוך והמציאות תחזור לתעתע אבל

זה לא אומר לי כלום, כל המילים האלה.


אין איך לעזור, זאת בכלל לא הרגשה שנותנת קיום לתפיסה של עזרה. עלאק. של עוד איזה בן אדם שנפל לכאן ועף ברוח,


או שתקוע לו ברזל מחור עליון לחור תחתון וזה מחובר חזק לאדמה, אולי


או שעשו לו אשליה טובה מספיק בילדות, וזה נשאר ונשאר ונשאר.. או שלא. 


לי זה לא משנה. אני אפילו לא רואה פה דרך, רק מדבר ענק. ריק. אני גרגר חול. והמציאות הפיסית מתעתעת שהמוח שלי מתנער ממנה מתי שהוא יכול, וזה לא חיים, במדבר מת, עוד כשפיסית רואים אחרת ומתבקשים אחרת ומתקשרים אחרת.


יש לי הבזקים של מציאות מעורבבת עם המדבר, וזה כמו משאיר אותי כאן.


אני באמת לא באמת, כל מה שהולך פה... משסף לי את המוח. מלא סכינים. מטחנה. 

המוח נצלה. בחושך 


אני מרגישה שאין לי קשר איתה, ושאת המעט אני מאבדת

מה בכלל יקרב אותי יחד עם הגיון מהשורשים, אליי וכן לחיים האלה

נכתב על ידי דחליליי , 16/11/2017 18:00  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דחליליי ב-18/11/2017 23:01
 




עומדת מול החסר תוכן


יושבת


נשכבת


צוללת כאן


זבוב נע ים על עור


שוקעת מסביב אי תחושה


כאן אבל שכבה מתחת


יודעים מעט 


חולמים מדי


ללכת בכורכר וללכת בכורכר


וללכת בכורכר


ללחוש עם הנחשים בלילה


לבכות עם הזאבים


לשיר עם הצרצרים 


לכאוב עם העקרבים


לצרוח עם השמש


להשיר מבט לירח


לקבל את האבנים ברגלים


לקטף קוצים

רוח מלטפת כדי להתלטף 

(העולם צריך אותנו כדי להרגיש

ואנחנו שכחנו מה אנו צריכים

בין הגירויים והקירות הסגורים)

להסחף בנהר עד אוקיינוס

עד מפל כי נפילה רוצה קיום מחוץ לי

לזהור עם הדגים


לצוף עם הלב 90 מעלות לכוכבים


המודעות משלה אותי


למה פניי לא מועדות


כבר



 


 

נכתב על ידי דחליליי , 15/11/2017 21:39  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של s.o.m ב-16/11/2017 16:25
 



שקט רועש על תהום שטוח החושך בטוח


אין לי מושג איזה דרך יש לי להסתכל על החיים האלה כאן ובכלל מחוץ לואקום ולvoid בעיניים של כולם. לא רואה אהבה, לא רואה כלום, האמת. אני עיוורת, קטנה, מתה. כמוכם. לעזעזאל. אנחנו בעומק הסופה, והכל שקט. איפה אתם חיים? לעזעזאל. כל המוות הזה. כאן. נהיה פחות מתים כשנמות. ונשפיל את הנשמות שלנו פחות. איזו השפלה המציאות הקרועה והנעדרת הזאת. רסיסים של רסיסים, אין פה כלום לעזעזאל. אני לא רוצה לחשוב ככה אבל זה מה שאני רואה ואמרים שמה שאנחנו רואים אף פעםלא יכול להיות אמת אחת שום דבר לא אמיתי. כל הצבע? כל האור? החושים לא מספקים. הם רק מותחים את הסבל, הסבל המפורסם, הסבל המולך, השולט. הוא מחזיק בחוטים. הוא בעצם הכל. הוא וההעדרות שלו. הסבל הוא החיים. הרגש היחיד בתוך המרחב החשמלי החשוך וההזוי הזה, פה זה לא בשבילנו. כל השעשועי אימים האלה, אני רוצה לרדת. לפעמים נעים, לפעמים מרגש, לפעמים יפה, ואת הרוב לא ראיתי, אבל יש לי עיניים ואזניים ואני אוהבת אותם, ואת כל שאר החושים והעצמות נשענות עדין אחת על השנייה, אני עוד תלויה פה חיה, מהשמיים. לא מהאדמה. ואין איפה לקשור בשמיים. מתהפכת. נופלת ענקית. נפילה. בלי שורשים. את האדמה אפגוש בלי לפגוש, כמו המוות, זה הוא. הכל מנוגד והכל לא מוסבר והכל מתבטל ומת כאן. ותמיד אומרים, כמה שתלך הרע נשאר לך בלב. הקירות מתארכים. אבל גם לא נוכחים ולא משנים. ומה אנימשנה וה אתם משנים. והאהבה היא חול. חולה. והחול הוא זמן. ואין לנו זמן. רק עכשיו. ומה שאני רואה עכשיו זה שקר. מת. קר. חשוך קשה.מה  לעזעזאל  הולך  פה. ואיפה זה שם. מול מחשב באוטומט. עצמות קופצות על המקלדת. מילים. מה לעזעזאל. שמישהו יגיד לי אמת. או שיפסיקו להתנהג כאילו יש אמת. עם הציפורניים בבשר של האשלייה. כי מה כבר אכפת לשבת בסערות להקיא בלב ים לטבוע בהצפה ליפול באדמה. לחפור לעצמי את הקבר. לשכב בו והוא הופך לבריכת גשם צחה. מה זה אומר שאני יודעת את כל הדברים האלה? מים, אדמה, רוח, אש, מילים, רגשות, כאב, וכל התוספות המציפות והמיותרות שאנשים הפילו לכאן, לידה מהמוח. אולי המוות דופק לי את הראש. החיים במוות. החיים בצל המוות. החיים לעבר המוות. ומאיפה באתי, לעזעזאל, מאיפה באתי. מה צריך? מה זה אומר שצריך? מה קורה פה? שמים לב או לא, קורה פה הזוי. הזמן שלנו בחיים. מה קורה פה.אני לא מצליחה לחיות בהתעלמות. בכלל לא מצליחה. זה לא דכאון. זה שגעון ומה זה שגעון. מה זה שפיות. מי אתם בכלל. מי אני. אני לא יכולה ככה בקירות ברחובות בעולם האנושי בשקט בפחד בהלם בחום בקור בסבל במחשבות במציאות הפרוצה של האנושות. למה אנחנו נוטים לזה. איך אפשר אחרת. 


למה אני צריכה ללכת בשקט ברחוב. להיות יפה. לדבר מנומס. להיות מודעת. לשמור על השגעון מודחק מודחק. לעשות סוויץ. ללחוץ על הכפתור. מתישהו יתקע יתקע יתקע יתקע. לחיות בסדר ולחיות בשלולית קיא וצואה. אסונות טבע פנימיים. איך אפשר, ולמה לי לחיות במציאות הזאת. בסדר הזה. בקצב הזה. בשתיקה הזאת. בשטויות. בזבל. אני לא. לא עוד. אז צריך לחשוב פרקטית? אז לא לחשוב. הומלסים. לעבר הלא נודע. בשלולית מורכבת מחומרי הזיה. אף אחד לא יעזור לנו. עזרה זה רק מילה. 

נכתב על ידי דחליליי , 14/11/2017 14:27  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דחליליי ב-17/11/2017 21:09
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , קולנוע , קולנוע
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדחליליי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דחליליי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ