לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פשוט אני

פשוט... כל דבר שעולה לי לראש ורוב הסיכויים ירשם בדרמטיות. גם אם אני לא מנסה לעשות דרמות. פשוט צריכה מקום לפרוק.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2015    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 




הוסף מסר

7/2015

ציפייה חסרת טעם


הו ציפייה.. ציפייה טיפשית מתוקה ומעיקה למשהו שלא יקרה...

הציפייה לשיחה או הודעה שתגיע מאדם כלשהו, כשאתה יודע שהוא אינו ישלח דבר.

הציפייה שתגרום לך לבדוק את הטלפון כשכל שלוש דקות עוברות בתקווה ששלח לך משהו או התקשר..

הציפייה שתגרום לך לא להצליח להירדם בלילה ובכן.. מרוב ציפייה.

ציפייה למשהו שלעולם לא יקרה.

הציפייה להודעה מההוא שאני אוהבת, ששלחתי לו, כפי שאנחנו עושים בדרך כלל, את המילים "אני אוהבת אותך" בסופה של השיחה, אך הפעם הוא לא החזיר לי תשובה בחזרה.

את הציפייה להודעה או שיחה (כי אני מרגישה שאני חייבת לדבר עם מישהו) מידידי, למרות שאני יודעת כי הוא ישן עכשיו כי הוא הולך לעבוד אצל סבו בשש בבוקר.

את הציפייה להודעה מאחיה הגדול של חברתי הטובה,  שיגיד לי : "זה בסדר שדיברת הרבה, היית נסערת לא בעיה"

את הציפייה להודעה מידיד אחר, שאני יודעת שער עכשיו אך אינני יודעת אם הוא עסוק או יכול לדבר עכשיו.

את הציפייה לכך שחברתי הטובה תתעורר פתאום עכשיו (היא תמיד ישנה מוקדם) ותחליט להתקשר אלי ולדבר איתי כי בדיוק עכשיו אני צריכה אותה.

את הציפייה לכך שיהיה לי עכשיו עם מי לדבר.

הו.. הציפייה... ציפייה חסרת טעם וכוזבת הטורדת את מנוחתי ותפריע לי לעשות כעת כל דבר שאנסה.. 

לישון- אינני ישנה בשעות אלו בכל מקרה.

לראות טלוויזיה - עכשיו אני פשוט לא מצליחה

גם לא לקרוא, סתם להיות במחשב או באינסטגרם אני פשוט לא מצליחה.

אני רק רוצה לבכות עכשיו, למרות שגם אינני רוצה. 

אני לא טיפוס רגשן מטבעי.

לעיטים קשה לי להביע רגשות.

רוב האנשים שאני מכירה חושבים שאני אדישה.

אמנם אני מגיבה באדישות ברוב המקרים אך אין זה אומר שגם במחשבותי אני אדישה.

וכעת נתתי לכמה אנשים לקלף מעלי את שכבת האדישות האופינית לי.

ומחשבותי, הלא היו אדישים לחלוטין מלחתחילה, נהיו עדינים אף יותר.

והתנהגותי לא נותרה עוד אדישה כפעם.

אך כעת אני מפוחדת יותר, חסרת כל ההגנות העוטפות אותי בדרך כלל.

אך ורק מכיוון שננתי לאנשים למצוא את דרכם אל ליבי, להשאר שם, לאט לאט לנטוע בי ביטחון וללא כוונה לפורר אותו מחדש.

אני כעת מפוחדת ודואגת, ללא אדישות, רק רועדת ועומדת לפרוץ בבכי בכל כמה דקות, מכיוון שאינני יכולה יותר.

אני פשוט כבר לא יכולה... אני מרגישה מתוסכלת יותר משהייתי בשנתיים האחרונות.

זה לא רק מה שסיפרתי בקטע הקודם... 

אני פשוט.... אני אפילו יודעת...

יותר מידיי רגשות שמתערבבים...

אני פשוט אבודה...

 

נכתב על ידי H.N , 15/7/2015 03:14  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




כינוי:  H.N

בת: 18




הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , המתמודדים , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לH.N אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על H.N ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ