לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פשוט אני

פשוט... כל דבר שעולה לי לראש ורוב הסיכויים ירשם בדרמטיות. גם אם אני לא מנסה לעשות דרמות. פשוט צריכה מקום לפרוק.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2015    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 




הוסף מסר

7/2015

ציפייה חסרת טעם


הו ציפייה.. ציפייה טיפשית מתוקה ומעיקה למשהו שלא יקרה...

הציפייה לשיחה או הודעה שתגיע מאדם כלשהו, כשאתה יודע שהוא אינו ישלח דבר.

הציפייה שתגרום לך לבדוק את הטלפון כשכל שלוש דקות עוברות בתקווה ששלח לך משהו או התקשר..

הציפייה שתגרום לך לא להצליח להירדם בלילה ובכן.. מרוב ציפייה.

ציפייה למשהו שלעולם לא יקרה.

הציפייה להודעה מההוא שאני אוהבת, ששלחתי לו, כפי שאנחנו עושים בדרך כלל, את המילים "אני אוהבת אותך" בסופה של השיחה, אך הפעם הוא לא החזיר לי תשובה בחזרה.

את הציפייה להודעה או שיחה (כי אני מרגישה שאני חייבת לדבר עם מישהו) מידידי, למרות שאני יודעת כי הוא ישן עכשיו כי הוא הולך לעבוד אצל סבו בשש בבוקר.

את הציפייה להודעה מאחיה הגדול של חברתי הטובה,  שיגיד לי : "זה בסדר שדיברת הרבה, היית נסערת לא בעיה"

את הציפייה להודעה מידיד אחר, שאני יודעת שער עכשיו אך אינני יודעת אם הוא עסוק או יכול לדבר עכשיו.

את הציפייה לכך שחברתי הטובה תתעורר פתאום עכשיו (היא תמיד ישנה מוקדם) ותחליט להתקשר אלי ולדבר איתי כי בדיוק עכשיו אני צריכה אותה.

את הציפייה לכך שיהיה לי עכשיו עם מי לדבר.

הו.. הציפייה... ציפייה חסרת טעם וכוזבת הטורדת את מנוחתי ותפריע לי לעשות כעת כל דבר שאנסה.. 

לישון- אינני ישנה בשעות אלו בכל מקרה.

לראות טלוויזיה - עכשיו אני פשוט לא מצליחה

גם לא לקרוא, סתם להיות במחשב או באינסטגרם אני פשוט לא מצליחה.

אני רק רוצה לבכות עכשיו, למרות שגם אינני רוצה. 

אני לא טיפוס רגשן מטבעי.

לעיטים קשה לי להביע רגשות.

רוב האנשים שאני מכירה חושבים שאני אדישה.

אמנם אני מגיבה באדישות ברוב המקרים אך אין זה אומר שגם במחשבותי אני אדישה.

וכעת נתתי לכמה אנשים לקלף מעלי את שכבת האדישות האופינית לי.

ומחשבותי, הלא היו אדישים לחלוטין מלחתחילה, נהיו עדינים אף יותר.

והתנהגותי לא נותרה עוד אדישה כפעם.

אך כעת אני מפוחדת יותר, חסרת כל ההגנות העוטפות אותי בדרך כלל.

אך ורק מכיוון שננתי לאנשים למצוא את דרכם אל ליבי, להשאר שם, לאט לאט לנטוע בי ביטחון וללא כוונה לפורר אותו מחדש.

אני כעת מפוחדת ודואגת, ללא אדישות, רק רועדת ועומדת לפרוץ בבכי בכל כמה דקות, מכיוון שאינני יכולה יותר.

אני פשוט כבר לא יכולה... אני מרגישה מתוסכלת יותר משהייתי בשנתיים האחרונות.

זה לא רק מה שסיפרתי בקטע הקודם... 

אני פשוט.... אני אפילו יודעת...

יותר מידיי רגשות שמתערבבים...

אני פשוט אבודה...

 

נכתב על ידי H.N , 15/7/2015 03:14  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אבודה


אבודה. זוהי התחושה היחידה שאני מרגישה כרגע. אבודה. 

אני יודעת שאין לי סיבה אמיתית להרגיש כך, הרי חיי אינם הגיעו אל קיצם ולא קרא לי משבר משמעותי.

אך עדיין נמצאת בי התחושה המעיקה הזאת.

האדם שאהב אותי כבר אינו בטוח ברגשותיו ובמקומו אוהב אותי האדם הלא נכון..

אני יודעת שאסור לי להתלונן על כך. כל אחד היה רוצה להיות נאהב אך לא כולם משיגים את זה כשרצו..

אז כמובן, אני נאהבת. בפעם השנייה בחיי. נאהבת. אך האדם שאוהב אותי הוא אחד מידידי הטובים אך אינני מרגישה כלפיו דבר בצורה זו בחזרה.

אמנם אני מודה, תשוקה היא רגש שעולה בי מידיי פעם כאשר אני נמצאת לידו, כאשר אני ממש קרובה אליו.

עורו, בעל גוון שזוף מושלם, מתוח רך ונעים על שריריו המפותחים יותר מכל נער אחר שפגשתי בגילי.

שפתיו העבות והגבריות (הן לא עבות בצורה נשית) נראות רכות למראה והן אינן לעולם יבשות וקשות.

פניו... כמובן אין בפי מילים לתאר.. 

ועיניו.... עיניו החודרות, החומות והעמוקות... שנותנות הרגשה חמימה ואינטימית כאשר הוא מביט אלי.

כל אלו גורמים לי רק לרצות עוד מאותו אדם, מידידי. 

אך אין זהו האדם שאני אוהבת ושאהב אותי. אין זה אותו הדבר.

ישנו הבדל בין התערובת של תשוקה-התרגשות-ציפיה-הבנה-ביטחון-להט שאני מרגישה איתו לבין התערובת המוזרה שאני מרגישה של ידידות-תשוקה-התרגשות-להט-דחק-ביטחון אך גם חוסר ביטחון שאני מרגישה איתו.

 אינני יודעת במדויק הכיצד להגדיר את תחושותיי כלפיהם, אך הגדרתי בצורה הכי קרובה שיכולתי.

אך הם אינם רק העיניין.

ישנו גם אחיה הגדול של החברה הכי טובה שלי בעולם כולו. אני לא מאוהבת בו. אני לא מרגישה כלפיו דבר מעבר לידידות אך בנוסף אני כן.

הייתי רוצה להיות קרובה אליו, אך לא בדרך הרומנטית (וגם אם הייתי רוצה זה לא חוקי כי הוא בן 18 וגם יש לו חברה כבר.. 4 שבועות אולי נדמה לי..)

הייתי רוצה להיות ידידה קרובה שלו.. כמו ידידת נפש וכדומה. קל לי לדבר איתו ולחלוק איתו את רגשותי. וגם לו אין בעיה לדבר איתי ולעזור לי אם אני צריכה. אבל הייתי רוצה שנהיה ידידים. אין זה מספיק לי. בהתחשב בעוובדה שרוב הסיכויים שלא נפגש בפועל.

וזאת עוד אחת מהסיבות שאני אבודה.

אחותו הקטנה. החברה הכי טובה שלי בכל העולם כולו. דיי אירוני שעכשיו היא באמת החברה הכי טובה שלי בכל העולם ולא רק בארץ וכדומה...

היא עברה לגור בארץ אחרת ביחד עם אמה. הן אינן מתכוונות לחזור.

האם הרגשתם אי פעם שעקרו לכם חצי ממכם..? כאילו חצי ממכם התנדף, נעלם ברוח והשאיר אחריו רק שביל של כאב..?

אז זוהי הרגשתי עכשיו.

אמנם עברו יומיים מאז שעזבה ואני חזרתי להתנהג כעצמי עדיין עיניי עצובות, נפוחות ודומעות, עדיין אני מרגישה ריקנית, עדיין אני כמעט פורצת בבכי כאשר אני מתכתבת איתה או נזכרת בדבר בקשר אליה ומרגישה שאין זה בכלל אותו הדבר.

אני לובשת את ג'קט הג'ינס וחובשת את כובע הצמר האדום שהיא הביאה לי יומיים לפני שעזבה, כי ידעה שאני אוהבת את פרטי הלבוש הללו, כל הזמן בביתי ובכל הזדמנות ארת שיש לי, למרות שעכשיו זה קיץ ומאמצת את פרטי לבוש אלו ללבי, כאילו אם אאחוזם חזק מספיק היא תופיעה בדרך כלשהי ותחזור.

היא לא תחזור.

לעולם לא.

אפילו לא לביקור בקיצים.

אפילו לא.

וכמובן, אחרי כל דברים אלו כבר פחות אכפת לי מהדברים הבאים אך עדיין חשוב לי לדבר עליהם.

אני בבית ספר חדש, צומח. אני במחזור א. שנה הבאה עוברים למבנה המקורי שלנו ומצתרפים המון תלמידים חדשים.

הכיתות מתערבבות.

אנשים שהיו איתי באוה כיתה השנה אינם יהיו בשנה הבאה וכן הלאה..

אני אהיה בהקבצות שונות משהייתי השנה

מחנכת חדשה שאינני מכירה

מורים אחרים

תלמידים אחרים

התחלה חדשה.

וזה החלק שמפחיד אותי פה.

ההתחלה החדשה.

החיים הם כמו ספר אחד גדול וארוך מאוד ובתוכו מלא סיפורים קצרים.

כל סיפור קצר הוא התחלה חדשה, הרפתקאה קטנה שבסופה תוסיף עוד מוסר וידע על החיים.

או שאולי בעצם, כל התחלה חדשה מרכיבה בסופו של דבר הרפתקאה אחת גדולה שנקראת החיים. בלי מוסר או אולי עם.

עם לקחים מהעבר, השקפות ומחשבות שונות בדרכים שונות על העולם.

או שאולי בעצם אני טועה, ולכל הרפתקאה קטנה בחיים אין באמת משמעות.

אין לדברים בחיים משמעות אמיתית, אלא רק לאנשים החווים אוה או המושפעים ממנה.

כל שרובנו בסופו של דבר יגיעו אל תהום הנשייה.

אל מקום בו איש לא יזכר.

אך אין כולנו נגיע למקום זה בסופו של דבר..?

גם אם יעברו עידן ועידנים ההגעה אל המקום ההוא איננה נמנעת.

אך מה אם הבעיה היא לא הפחד או ציפייה מעוותת להגיע אל מקום זה, אלא אל ההתחלה של ההרפתקאה מתחילתה?

מה אם הבעיה היא הפחד מלפגוש אנשים חדשים, מלהתחיל התחלות חדשות, מלהרגיש, מלהתאכזב או מכל דבר שיכול לקראת לנו?

הפחד הנוצר נסיון פגום.

מכיוון שאין כל האנשים נחמדים בעולם ולעיטים מעטים האנשים שיתמכו או לפחות יתיחסו בזמן הנכון.

לעיטים חסרים האנשים שימנעו ממך ליפול אל יקום של שקט ותחושת טירןף מעיקה הנטוות אט לאט הגורמת לך לפחד מיותר מידיי שלווה, כי כך יש לך זמן לחשוב יותר ויותר על כל הדברים הרעים בחייך, כשאת מנסה למנות את הטובים אך לא מצליחה.

את תחושת התסכול התמידית המעיקה גם כן, שתגרום לך לפרוץ בבכי בימי ההולדת שלך לאחר שאיש לא זכר עד שראו את העוגה.

כשהשקט סביבך חזק עד כדי כך, גם אם סביבך רועש.

כשאת לומדת לאט לאט לא לענות לשמך שלך מכיוון שבכל פעם המשתמשים בו מתכוונים אל ילדה אחרת.

אבל תראו, לא התכוונתי להשתמש בבלוג הזה בשביל לספר על חיי  אך עשיתי זאת בכל מקרא.

אני שמחה שיש לי את המקום הזה כאן לכתוב. אינני מצליחה לכתוב בשום מקום אחר, רק כאן מסיבה כלשהי.

אני עדיין אבודה.

הייתי יכולה להמשיך לדבר על כך במשך שעות על שעות אך אני מעדיפה שלא.

פשוט יותר סתם לנסות להסביר.

וניסיתי.

אם יש אנשים שאכפת להם, מקווה שהבנתם.

נכתב על ידי H.N , 15/7/2015 01:29  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אין לי רעיון לכותרת


אנשים. לאנשים לפעמים יש צורך רב להתבלט בחברה, שאנשים יראו אותם מתנשאים מעל כולם, שיתיחסו אליהם יותר מאשר לאחרים.

לפעמים אני מרגישה שחסר הצורך הזה בי. אני לא שואפת להתבלט. 

לא הייתי רוצה השיראו אותי לפני אנשים אחרים ואם כן (מכיוון שתמיד ששנם מקרים יוצאי דופן) אני אעדיף שלא לבלוט במידה רבה.

אין לי צורך להתבודד או להיות שקופה. אך לא הייתי רוצה שתשומת הלב שאני אקבל תהייה על חשבון אנשים אחרים.

ישנם אנשים רבים האומרים לי שאני נחמדה מידיי, השואלים מדוע אני נחמדה אל אנשים שריכלו עלי, או אל אנשים שכביכול רוצים לנצל אותי או אל אנשים שלא נחמדים אלי בחזרה.

לאותם אנשים השואלים אותי שאלות כמו אלה ישנו מעין קיבוע של מחשבה בראשם-

אנשים נחמדים יקבלו יחס נחמד בחזרה ואנשים שאינם יקבלו יחס מרושע ולא מתחשב.

 אך האם אין זה ילדותי להתחשבן ביחס אל אחרים? מדוע לא פשוט להיות תמיד על הצד הטוב ביותר של עצמך?

העובדה שלא כל האנשים נחמדים אינה אומרת שצריך להתיחס אליהם באותה הצורה בחזרה.

אם תהיו נחמדים לאנשים שמגעילים אליכם , אין היחס שאותם האנשים נותנים לכם ישתנה?

אני לא רוצה להתבודד או להיות שקופה, אך אני לא רוצה לבלוט על חשבון אחרים. אני לא מסוגלת לשקר ואני תמיד נחמדה אל כל הסובבים אותי.

אני נשמעת נחמדה מידיי? אני פשוט אני.

הרבה אנשים אומרים לי שאני יפגע בסופו של דבר. שאנשים יחשבו שיהיה קל לנצל אותי והם ינצלו.

אבל יש הבדל בין להיות נחמדה אל להיות נגררת. העובדה שאדם הוא נחמד לא אומרת שאותו אדם בהכרח קל לניצול.

לפני כמה זמן אני והחברה הכי טובה שלי דיברנו. היינו במקום כלשהו בלי הרבה אנשים שאנו מכירות.

היא רצתה לבלוט ולהכיר הרבה אנשים אחרים אך היא לא בלטה כפי שצפתה.

הסובבנו ודיברנו.

היה יפה במקום ההוא אז הערתי על כך.

היא לא שמה לב ולא הקשיבה למילה ממה שדיברתי.

היא נראתה מוטרדת.

"מה קרה?", שאלתי אותה.

היא ענתה : "תראי אותנו, אנחנו שקופות, וחייכה חיוך מריר, אף אחד לא מתייחס אלינו" ,

 השבתי: "האמת שכן התיחסו אלינו.. אמנם לא עכשיו אבל עדיין"

"אני יודעת.. פשוט..... לא התיחסו אלינו כמו שקיוויתי שיתיחסו.." היא אמרה

"אבל התיחסו אלינו בכל זאת לא...?" שאלתי

"כן.. פשוט...."

"פשוט מה..? בואי פשוט תנסי להנות ממה שיש עכשיו. תראי כמה יפה פה"

"האמת אני לא ממש שמה לב לזה וגם לא אכפת לי. "

"טוב אז.. פשוט דיי מרגיע פה, אם תשימי לב"

"לא את יודעת מה הדס?! (זה השם שלי) אני לא יכולה להירגע..! אולי את נהנית מזה אבל אני פשוט לא נהנית להיות שקופה כמוך.. תגידי לא מנאס לך מזה כבר?!"

"אני לא שקופה, את יודעת.." עניתי לה בקול לא חזק אז בהחלט לא לחשתי

ומאז שיחה זאת תקועה לי בראש.

אני לא שקופה ואני יודעת את זה. מה שהפריע לי היה שחברתי מרגישה שהיא אכן שקופה שבכל שתי דקות שלא מתיחסים אליה.

אני לא יודעת כיצד זה נשמע אך אני לא כועסת עליה.

לא באמת. מפריעה לי העובדה שהיא אף פעם לא מעריכה את מה שכן יש לה , מכיוון שלמרות שהיא לא רואה את זה יש לה הרבה.

היא עוזבת, אני לא אגיד עוזבת לאן והאם מדובר רק בדירה, בעיר או אפילו בארץ.

היא פשוט עוזבת.

בשבוע הבא.

אני יודעת שאני אתגעגע אליה

 

נכתב על ידי H.N , 5/7/2015 22:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  H.N

בת: 18




הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , המתמודדים , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לH.N אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על H.N ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ