לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אִבֵּי הַנָּחַל


אתמול היום והמחר, יומן חיים.. תהיו איתי.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2019

חירות?


זה ממשיך.

 

מבחוץ, אני מתוקתק. לבוש טוב. מריח נהדר.

מבפנים, הכל מת אצלי עכשיו.

 

הכל מתפורר לי ביידים ועד שאני קולט את זה אני מפספס הכל...

 

השבת כשהלכתי ברחוב בדרך לבית כנסת, זה הכה בי.

הבנתי כמה אני צריך תיקון מידות. ולהשתחרר מהמידות הרעות. 

לצאת לחירות אמתית. לא רק כי זה פסח.

 

אני ממש שונא את עצמי עכשיו.

 

לא. זכיתי. לצאת. לחירות.

 

אני אעשה רשימה של כל מה שאני צריך לעבוד עליו ואיך לתקן.

מקווה שזה יעזור לי להתמקד בשינוי לטובה.

נכתב על ידי , 27/4/2019 21:55  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בחירות בכיות


אמש, ביום הבוחר הרגשתי נפלא.

השמש הייתה נעימה.

הרוח מושלמת.

כל אחד הרגיש כאלו בידיו נתון הכ-ל.

 

היום, קמתי גמור. מצונן. עם כאב ראש.

לתוצאות הבחירות בטוח יש השפעה נכרת על ההרגשה הזאת יחד עם הדרישות מהפרוייקט בלימודים.

אני שבר כלי. הקלות הזאת של מצבי הרוח לאחרונה בלתי נסבלת בעיניי. ממתי הפכתי להיות כזה?

 

הרגש ממש התחיל לשחק אצלי משחק.

עד לא מזמן הוא בכלל לא היה פקטור!

 

בין תשדרי הבחירות והמדגמים העברתי היום לערוץ אחר,

רוסי, משהו שבטעות נקלעים אליו שמקישים מספר לא נכון בשלט.

אבל זה היה משהו מיוחד. שידרו איזו קלאסיקה ששברה לי את הלב.

הקשבתי לכל צליל וצליל, נוגע בכל המעברים הסינופטים שלי במוח..

בכיתי.

 

בכיתי, לראשונה בהשנה הזו.

 

שבת שעברה שאלה אותי ידידה ״מתי הפעם אחרונה שבכית?״

לא ידעתי לענות לה... כי באמת לא זכרתי מתי בכיתי..

עכשיו אני יודע.

 

אני סוגר את היום המחורבן הזה בכתיבת פוסט כאן.

וזה מקל מעליי מעט.

 

לילה טוב

 

 

 

נכתב על ידי , 10/4/2019 21:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום הכי הזוי בחיי


לא יודע מה תקף אותי.

השבוע הזה התנהל מוזר.

 

לילה שלם לא הצלחתי להרדם כמו שצריך.

מחשבות שמתרוצצות בראש. על שטויות! שטויות. לא הייתה שום מחשבה רצינית.

 

התעוררתי ב6:00 (לפנות בוקר) אני אף פעם לא קם בשעות האלה אם אין לי עבודה.

הכנתי קפה, לקפה היה טעם של כלום. גם הפרוסת עוגה שלקחתי היה טעם תפל.

 

התפללתי שחרית. המילים התבלבלו לי עד כדי עצבנות לא מובנת של למה זה קורה.

 

שתיתי כמה כוסות מים להתאפס.

 

הסתובבתי בבית חסר שקט. אני חושב שזו ההגדרה המיטבית לתחושה.

ישבתי על הספה והטלווזיה זורקת לי גלי אור וקול שרק גורמים לי להפרעה בראש.

אז כיביתי.

 

עברתי למיטה ב9:00 בבוקר כאלו הרגשתי שאני חוזר אחרי יום עבודה מתיש.

מעולם לא הרגשתי ככה גמור. נרדמתי עד 13:00, צלצול של הפון העיר אותי, "מספר חסוי". עניתי.

שמתי על רמקול ולא דיברתי.הקול של נפתלי בנט נו. עוד תעמולת בחירות.

אמרתי לעצמי הצבעתי לך פעם קודמת. הפעם לא. וניתקתי.

 

שאר היום עבר הנסיון לקרוא משהו. לבין התגלגלות מהספה למיטה. אנשים לא יכולתי בכלל לשמוע!

חשק לאכול לא היה לי. היו לי מחשבות על המוות וכמה הוא לא כזה נורא. ואם הוא יבוא - שיקח אותי עכשיו.

 

ככה עד הערב.

הלכתי לישון מוקדם.

ב20:00 בלי מחשבות בלי כלום. פשוט.

 

יום למחרת לא קמתי עם אותה הרגשה. ההפך.

כרגיל אופטימי מתמיד. עד עכשיו אני לא מבין מה זה היה! דיכאון?

מעולם לא הרגשתי ככה.

 

לא שיתפתי אף אחד (חוץ מכאן, עכשיו*)

 

נכתב על ידי , 5/4/2019 13:45  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בן: 28




5,166
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ