לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אִבֵּי הַנָּחַל


אתמול היום והמחר, יומן חיים.. תהיו איתי.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2019

מצג שווא


ככה הם אומרים,

״בדידות זאת המחלה של הדור הזה״.


אני זוכר כשהייתי בתיכון, זה תקף אותי.

הרגשתי ממש לבד, למרות שהייתי די פופולרי בזמן הזה.

וזה עוד בכלל לפני שהיה אינסטגרם. ופייסבוק? את פייסבוק היה בתקופת הרצה אז, הרבה פתחו שוקס או שעת השי״ן

או מקושרים או מיי ספייס. אבל זה עדיין לא היה כמו היום. לא היינו משועבדים לתחזוקת פרופילי משתמש שלנו כאלו היו עצמנו ממש.


אני לא מקנא בנוער היום. וואי כמה שאני לא מקנא בהם. זה בטח הרגשת בדידות פי מליון.

מ0-ל100 קמ״ש בכמה מאיות. וכל זה בתיכון בתקופה הכי הורמונאלית...


אבל הנה היום, גם אותי זה תקף.

עושה סווייפ מסטורי לסטורי מפוסט לפוסט.

כוווווולם פאקינג נהנים, כולם בחו״ל, כולם מתחתנים.


וזה ברור לי, ברור לי שזה לא כולם, ולא באמת כולם בחו״ל ולא באמת הכל נוצץ.

אבל כל המצג שווא הזה של האנשות. מה לעזאזל חשוב להראות רק את רגעי השמחה שם.


טוב עזבו.

איפה כל החברים שלי?

למה בגיל 27 אני צריך שוב לחשוב אולי אני לא בסדר?

אולי לא עשיתי מספיק לתחזק קשרים?


הרגע סיימתי את הלימודים באקדמיה.

איך זה שכולם מתפזרים וחלק נשארים בקשר..

ואני שהייתי מאוד בולט בכיתה בסוף לא נשאר עם מעגל חברים כמו האחרים שכן נשארו?


זה גם קרה לי בתיכון, זה קרה לי ביישוב, זה קרה לי בצבא וגם עכשיו באקדמיה.

שמסתיימת מסגרת מסויימת לא נשארים איתי חברים להמשך, כאלו אני משיל אותם מעליי.

או שהשגרה היא זאת שגורמת להמשיך בחיים ואצלי ספציפית אני כמו תפלון שלא נדבק אליו כלום.


שלא תבינו לא נכון. אני תמיד דוחף לערוך מפגשים וכאלה.

אני תמיד זה שלא לוקח צד במעגלי חברים אלא חבר של אלה ושל אלה.

הדבק שמקשר בין כולם, בין כל המעגלים.


ובסוף אני נשאר די לבד.


לא יודע איך להסביר.

והלבד הזה ממש לא נעים.

מה עוד פעם לרכוש חברים?

ואז עוד פעם שיעזבו אותך?

מה כאלו אף אחד כבר לא מתעניין בי אחרי שעוזבים את המסגרת?

אולי כולם הפכו זומבים לפלאפון שלהם שלייק ושיתוף הם החברים האמתיים.

אצלי זה לא ככה.


לפחות שמרתי על מעגל חברים מצומצם שנפגשים פעם בכמה זמן.

אבל זה לא מספיק. רב הזמן אני די לבד עכשיו.. ממש כמו אחרי הלימודים בתיכון.

זה מה שלא הצלחתי להבין אף פעם. בתיכון הייתי כמו כוכב, בכיתה ובבית הספר.

נאהב על כולם. בחיי. אחרי שאני חוזר הביתה זה נעלם, כאלו הייתי חלק ממשהו אבל לא לגמרי.


אוף.. בטח גם לא הסברתי את עצמי כמו שצריך כאן.

שנמשיך לדפדף בסטורי של חברים?

או למחוק את האינסטגרם הזה...


כנראה שאחרי ראש השנה אני מוחק.

לפחות מצג שווא אחד פחות.

 


 

נכתב על ידי , 28/9/2019 23:02  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בן: 28




5,290
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ