לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


התחלתי מפרוייקט 100 ימים מאושרים. המשכתי כדי להיות מאושרת תמיד.

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2017

בשנה הבאה


לאחרונה גיליתי כי השיר המצוטט בכותרת רשומה זו הוא לא אחר מאשר שיר אבל. שיר על אובדן אח, על אובדן תקווה. בשנה הבאה נשב על המרפסת... אך לא כך הדבר. האח הלך, לא ישוב, ואותה תקווה בין מילות השיר מתנפצת ודועכת, כמו השמש השוקעת.

אך נורית הירש, המלחינה, ראתה באותו שיר חשוך את האור. היא פנתה אל מחבר השיר, אהוד מנור, וביקשה ממנו לשנות את המילים. השמש תזרח, כך אומר הבית האחרון, התקווה עולה. אהוד מנור הפך לחתן פרס ישראל בתחום הזמר העברי, מה שאמנם לא השיב את אחיו - לא יכול היה, אך נתן לחייו משמעות.

 

ברשימות הבלוג הנסתרות מופיעה רשימת חלומות. שנת תשע"ז לא היטיבה עמי, אך הופעתי לגלות כי חלום קטן הוגשם באותה רשימה בשנה זו. חלומות קטנים וחלומות גדולים, לכל אחד מהם פינה בליבי, אך הגדולים, שנותרים מיותמים, הם אלו השולטים בתחושה הקיימת. תחושת עצב, אכזבה, תחושה כי לא יתגשמו לעולם. בקריאה אחורה הבלוג כולו מתמקד באותה בדידות שמשתלטת על חיי ולצערי, עוד שנה חלפה ללא מזור.

אני מיואשת כל כך, מתעקשת לומר כי מעתה לא יוותרו בי תקוות, אך אין כך הדבר. עמוק בפנים שוכנת לה ציפור הנפש שלי, מצפה לכך שהשמש תזרח אל תוך כנפיה. 

 

נכתב על ידי , 5/10/2017 22:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , האופטימיים , דברים שמצאתי באינטרנט
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למה זה אושר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מה זה אושר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ