לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

ברוכים הבאים (:


Avatarכינוי:  מתחזקת_בתשובה

בת: 25

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2017


 

 

 

 

איך אפשר לקבל דבר כזה בעבודה ולא לבכות מהתרגשות?

(ותודה לאופירי המקסימה, שקיבלה חיבוק מוחץ חחח)

נכתב על ידי מתחזקת_בתשובה , 21/3/2017 18:00  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מתנות קטנות...


ביום ראשון האחרון, ה-12/3/17, יום פורים (י"ד באדר תשע"ז) – יצאתי לחלק ארבעה משלוחי מנות שהכנתי מבעוד מועד:

המשלוח הראשון יועד מראש לאדם שהתחלתי אצלו טיפול בדיקור סיני בעקבות אירועי הפוסט הקודם, והוא מקסים מאין כמוהו.

המשלוח השני יועד מראש לאישה שהיא ומשפחתה חוו לאחרונה אובדן קשה מאוד של רכוש, ורציתי לשמחם.

המשלוח השלישי יועד מראש לאישה שהתמידה להגיע לשיעורי התורה לנשים שארגנתי בעבר, ולמדתי להעריך מאוד.

המשלוח הרביעי נותר מיותם מען, אך תכננתי לתת אותו לאיש/אישה שהינם מבוגרים מאוד ו/או עריריים.

 

בדרכי הביתה מחלוקת המשלוח השלישי, גמלה בלבי החלטה לתת את המשלוח הרביעי לאישה מבוגרת בשם חוה, אישה מאמינה ומסורתית,

אשר משפחתה מבקרת אותה פעמים מועטות

והיא יחסית בודדה כאן, מלבד מטפלת שבאה לבקרה כפעמיים בשבוע למספר שעות, לעזרה בסיסית.

הגעתי לדלת ביתה, נקשתי עליה כמה פעמים, ולא היה מענה. הבנתי שכנראה אינה בבית, ונזכרתי, שלעיתים, בחגים,

בני משפחתה לוקחים אותה אליהם ליום-יומיים.

 

בעודי מתכוננת ללכת, וחושבת על אדם אחר לתת לו את משלוח המנות הרביעי, פתאום קוראים בשמי. הייתה זו שכנתה של חוה ממול,

אישה בשם מיקי, נכה מלידה עם שיתוק ברגליים,

שישבה במרפסתה. אף-פעם לא היה בינינו קשר, למעשה, רק בשנתיים האחרונות התחלנו בכלל לברך אחת את השנייה לשלום

כשאני עוברת ליד ביתה והיא יושבת בחוץ.

ניגשתי אליה, והיא אמרה "חוה לא נמצאת. הבת שלה לקחה אותה אליה לפורים" (כמו שהנחתי),

"טוב, תודה" עניתי ופניתי ללכת, "לא, רגע, אל תלכי. אולי תשבי איתי קצת?".

 

סטופ.

פה עמדתי קפואה וחשבתי: "מה לי ולאישה הזו? ובכלל, אני נוטה לא לסמוך ולא לשוחח יותר מדי עם אנשים במקום מגוריי, כיוון שבאופן גורף כמעט, השיחות הופכות לחקירות רכילות, שאחר-כך אני מצטערת שנתתי לעצמי להיכנס אליהן"... כן, אלו היו המחשבות שעברו לי בראש,

אך לאחר שציינתי ש"אני מאוד ממהרת, אז אשב רק קצת"- בכל זאת ישבתי.

לא היה לי הרבה (בכלל!) מה לומר, אז ישבתי והקשבתי. מיקי סיפרה שהיא מרגישה מאוד בודדה גם כשיש אנשים סביבה, סיפרה לי על קשרי המשפחה שהתרחקו, על זה שהגוף מאוד כואב לה ושום דבר באמת לא עוזר...

היא ביקשה שאכנס להביא לה כוס מים כי היא צמאה, הרגשתי לא נעים,

בכל זאת, אף-פעם לא ביקרתי אצלה, אך עשיתי זאת.

בסופו של דבר, אחרי כמעט שעה,

איחלתי לה הרבה בריאות שלמה ושמחה, היא נאנחה ואמרה "בריאות אני לא יודעת אם אי פעם תהיה לי, אבל את שימחת אותי מאוד היום".

חייכתי, אמרתי "חג שמח", לחצתי לה את היד ויצאתי לדרכי.

 

מיקי לא יודעת, אבל אגלה לכם סוד: בערב פורים, יום שבת, ביקשתי מהקב"ה לשמוח ולשמח אחרים באמת, וקיבלתי בריבית דריבית.

אם מיקי אמרה ששימחתי אותה מאוד, אז היא זו ששימחה אותי כפל כפליים, הצלחתי ללכת נגד הדעות הקדומות שלי עצמי, נגד ה"נוח" וה"קל",

ו-ה' יתברך דאג למפגש הבכלל לא ברור מאליו בשום צורה, אופן או דרך הזה,

שהיה נהדר ומוזר באותה מידה חחח

 

את משלוח המנות הרביעי, אם תהיתם, חילקתי בסופו של דבר לאישה מבוגרת אחרת,

אבל הקב"ה דאג לי גם למשלוח מנות נוסף ולא מתוכנן לפני כן: אוזניים קרויות ולב פתוח,

שניתנו עם קצת חשש, אבל עם הרבה אהבה, למיקי.

 

 

 

 

 

 

 

 

תודה שקראתם,

והמשך שבוע נעים! ♡

נכתב על ידי מתחזקת_בתשובה , 15/3/2017 09:56  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עדכון...


הרבה זמן לא כתבתי פוסט, ורציתי לעדכן בנסיבות:

כידוע (או שלא, אז עכשיו כן קריצה) אני עושה הליכות מהירות של 30-40 דק', בכל יום פחות או יותר.

בחוץ, אם מזג האוויר נוח, ועל הליכון אם לא.

לפני כשבוע התחלתי להרגיש כאבים חזקים בצלעות, בצד ימין מאחור, מה שהקשה עליי מאוד להתכופף, לשבת, לשכב,

ולקום ממצבים אלו (באופן מפתיע, אותי לפחות, דווקא במצב עמידה הכאב היה מופחת).

הורדתי מעט את תדירות ההליכות. הכאב השתפר, אבל עדיין נותר מורגש בצורה עמומה עד לעצם כתיבת שורות אלה.

מסיבות מובנות אלו, את נוכחותי בישיבה מול מחשב, שבאמצעותו בין היתר אני מעלה פוסטים ומגיבה, העדפתי להפסיק כמעט לגמרי.

 

שלשום בערב, ביצעתי תנועה חדה מאוד עם הצוואר לצד ימין, והוא נתפס. נטילת כדור אדויל ומריחת וולטרן אמולג'ל הקלו על הכאב,

וכך, בחדווה (לא ממש) רבה, יצאתי לעבוד גם אתמול, מה שהתברר כטעות (בלשון המעטה):

הנהיגה הלוך וחזור, עבודה עם ילדים, שמה לעשות, דורשת תנועות גב-צוואר-כתף, והרבה מהן - החמירו את המצב.

במהלך הנהיגה בחזרה הביתה, התווספו כאבים עזים באיזור שבין הצוואר לכתף ימין ובכתף עצמה. בנוסף, הכאבים הקרינו לאוזן ימין ולראש

(סטנדרטי...brilliant)

 

התוצאה: ערב כּאוּב ולילה כמעט ללא שינה. לא הצלחתי למצוא אף תנוחה שבה הכאב יופחת או לא יוּרגש.

הבוקר הגעתי לרופא משפחה (לא הרופאה הקבועה שלי, אבל למי יש זמן וכוחות לחכות? הסתפקתי במה שיש),

ומסתבר ש: א) הכאבים בצלעות מאחור הם תוצאה של מתיחת שריר, כנראה עקב הפעילות הגופנית, וצפויים לחלוף מעצמם.

               ב) הכאבים בצוואר ובכתף מקורם בדלקת שהתפתחה בכתף עקב התנועה הפתאומית בצוואר, והוחמרה בשל חוסר המנוחה.

 

בקיצור, כרגע כל צד ימין מאחורי הצלעות ועד הראש- כואב נורא, וקיבלתי כדורי ארקוקסיה (מישהו מכיר?) למשך בין שבוע לעשרה ימים

(תלוי במהירות השיפור). בינתיים הכדור הראשון שלקחתי הקל מאוד על הכאבים,

אבל עדיין מקלידה ביד שמאל (מה שלוקח בסביבות חצי שעה במקום עשר דקות חחח) ליתר ביטחון.

 

מקווה לחזור לכתוב בקרוב, בעז"ה.

 

 

 


רק בריאות לכולכם, וחג פורים שמח מראש! (כי כנראה לא ייתאפשר לי לעדכן עד אז) סבבי

נכתב על ידי מתחזקת_בתשובה , 7/3/2017 08:49  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , דת , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למתחזקת_בתשובה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מתחזקת_בתשובה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ