לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Risky debt



Avatarכינוי:  NSN

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2019    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  




הוסף מסר

1/2019

קרוב אבל רחוק. אהבה.


אז אחרי שעברו שלוש שנים, ואני בכיתה י"ב.

עדיין לא היה לי חבר ולא התנשקתי. במציאות של היום זה יכול להיחשב כדבר מוזר.

אני מרגישה שלא היה אף אחד שאהבתי באמת כדי לחלוק איתו קשר. ובכן, ואם היה בעבר- זה היה בגדר הפנטזיה.

השנה זה קרה שוב. אני חושבת שהתאהבתי.

לצערי, אני מרגישה שנגמר משהו שעוד לא התחיל. הייתי חייבת לפרוק את הרגשות והבלבול שלי.

מי שמרגיש כמוני ומי שלא מוזמן לקרוא.

-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~

נשכבתי במיטתי, התכרבלתי תחת השמיכה והידקתי אותה אל עבר ליבי. בהיתי בחלל החשוך, וכמו תמיד שקעתי אל תוך המחשבות, הן התערבלו במוחי ולא נתנו לי מנוחה. קול הרוחות הדהד ברחבי הבית, והתריסים הודפו בעוצמה בכל מפגש. הגשם התחזק בכל שנייה, וקולות הנפילה בישרו לי שהחל לרדת ברד.

הרגשתי שהסערה המתחוללת בחוץ, היא בדיוק כמו הסערה שמתחוללת בתוכי. על אף שהחדר היה חשוך עצמתי את עיני. קיוויתי שזה יעזור לי לסדר את המחשבות שלי. כל כך הרבה שאלות שאלתי את עצמי בתקופה האחרונה. שאלות רבות שלא קיבלו מענה. ואולי גם לעולם לא יקבלו.

עברו שבועיים מאז שדיברתי איתך. הבטחתי לעצמי שהשיחה הבאה שתתפתח לא תהיה בזכותי. שאני לא אסכים לעצמי ליפול פעם נוספת למערבולת הרגשות הסוחפת הזאת. המשמרת שהייתה לי השבוע קצת הרסה לי את התוכניות. אני לא יודעת בעצמי מה אני מרגישה. ובכל זאת, אני אנוכית ורוצה לדעת מה אתה מרגיש. למה? לקחתי לעצמי שבוע חופש מכל דבר, תכננתי לסיים מטלות שדחיתי, לבלות קצת זמן עם המשפחה, ולחזק את הקשרים עם חברותיי שלא ראיתי זמן רב. אבל כשקתרין התקשרה אלי והתחננה שאחליף אותה במשמרת לא יכולתי לסרב.

למרות שידעתי שגם אתה עובד במקביל אלי. שכנעתי את עצמי שזה לא באמת משנה. בין כה וכה אנחנו לא ניפגש, אני עובדת כאן, ואילו אתה עובד שם. שוב הרגשתי שהמשפט "כל כך קרוב אבל רחוק" מתאר אותנו בצורה הטובה ביותר. "אותנו" גיחכתי לעצמי. איך אני מעזה בכלל להשתמש במילה הזאת? מי אני בכלל בשבילו? מי הוא בשבילי?

דחף מטורף דחק בי ללכת לראות אותו לאורך כל המשמרת. כל שיחה שניהלתי, וכל חיוך שחייכתי, לא הצליחו לגרום לשם שלו להפסיק לצוץ בראשי. נקרעתי בין מה שאני רוצה, לבין מה שאני צריכה. קתרין תמיד אמרה לי שאני מתבלבלת. היא טוענת שמה שאני רוצה הוא גם מה שאני צריכה.

היה לי קשה להסכים איתה. אבל הלב שלי התעקש לעשות זאת. לא ידעתי מה לעשות. לא יכול לצאת דבר טוב מלראות אותו. באמת קיימתי את הבטחה ולא שלחתי לו הודעה. אבל מצחיקה העובדה שגם הוא לא שלח לי הודעה. אני חושבת שזה מראה בבהירות את טיב היחסים בנינו.

אם הייתי יכולה להצהיר בוודאות שאני אוהבת אותו הייתי רצה לעבר המקום עבודה שלו ומתעקשת להבהיר לו את זה. או לפחות זה מה שהייתי רוצה לעשות. אבל אני אפילו לא בטוחה בזה שאני אוהבת אותו. אני אוהבת לדבר איתו. אני אוהבת להרגיש מיוחדת וכנראה זה מה שהוא גורם לי להרגיש. יכולתי לדמיין מספר פעמים איך הוא כורך את הזרועות שלו מסביבי, ידו הגדולה נצמדת אל ראשי ומלטפת את שערי בעדינות. יכולתי לדמיין אותי מצמידה את הפנים לחזה שלו ושואפת את ריח הבושם הממכר שלו. אבל כל אלו תיאורים שנמצאים רק בדמיון שלי. במהלך השבועיים האלו התחלתי לעלות מחשבה זאת בראשי פחות ופחות.

אבל הייתי חייבת לראות אותך. כי איך אוכל להעביר חודש שלם בלי לראות אותך? בלי לדבר איתך? זה הרגיש לי יותר מידי. אז כמו טיפשה שהולכת עם עיניים מכוסות אחרי הלב שלה, הלכתי לראות אותך. כמובן שאף אחד לא ידע שזאת הסיבה שאני באה לשם. כולם חשבו שזה האופי הרגיל שלי לעזור. להעביר כמה דברים מכאן לשם. זה לא היה. פעם ראשונה שהחבאתי עמוק בתוכי את הרצונות שלי.

הרגשתי את הנשימה שלי נעצרת כשהבנתי מה אני עושה. אני הולכת לראות אותך. אותך!
את הבחור שאני לא יודעת בכלל אם אני אוהבת. תמיד חשבתי שיש לי סטנדרטים גבוהים. אני לא חושבת שיש לי יותר. אני לא חושבת שאי פעם אעז להגדיר לעצמי רשימת סטנדרטים. הרי הלב שלי מרשה לעצמו לצפצף עליהם. לקרוע את הרשימה כאילו היא הייתה בגדר המלצה. כנראה שזה התפקיד של הלב.

לשנייה אחת בלבד ראיתי את הבלבול שהלב שלו חשף דרך העיניים. הוא לא ציפה לראות אותי שם.
גם אני לא ציפיתי להיות שם. למרות שממש רציתי לא הצלחתי להביא את עצמי לדבר איתו. אז כמו שרק אני יכולה לעשות אמרתי שלום לכולם מדלגת עליך. רק עייני אמרו לך שלום. הלב שלי הלם במהירות מקווה שהבנת את המסר. המסר שאני לא הצלחתי להבין מהו. ולפתע שהסתכלת עלי, כאילו כוונתך לגרום לי להבחין בך, חיוך עלה על פני. הוא שודר בדיוק אליך.

לא ראיתי את התגובה שלך, כי הפנית לי את הגב והמשכת בעבודתך, אבל כמו תמימה האמנתי שגם אתה מחייך עכשיו.

הרגשתי שחשפתי את עצמי, אז הסתגרתי מעט בתוך עצמי. הוצאתי את הפלאפון שלי ועניתי על כמה הודעות שסיננתי במהלך העבודה.
העברת הדרכה לאיזה מתמחה חדש שבא לעבוד גם. ועל אף שהתעסקתי בעצמי לא יכולתי שלא להקשיב למה שאתה עושה. בין רגע הייתי חלק משיחה שהתקיימה בין כולם הרמתי את עייני בדיוק לשלך, והרשתי לעצמי להישאר שם לרגע אחד רק כדי להיות בטוחה שאני לא מדמיינת.
הסטתי את מבטי כדי לגלות שמתקשרים אלי, עניתי לשיחה ובשמחה מזויפת הצהרתי שיש לי טרמפ. אולי זאת הייתה טעות להגיע לכאן. הנחתי את ידי הקפואות על הלחיים הסמוקות שלי- מקווה להוריד להן במעט את הצבע האדום.

ניערתי את ראשי. הפסקתי לחשוב על מה שקרה במשמרת ורק רציתי להמשיך להתחבא מתחת לשמיכה שלי. הכול כל כך מבולגן. אפילו לאהוב אותך אני לא יכולה. כל הזמן אני מהרהרת, חושבת, מוצאת את המינוסים והחסרונות. מוציאה מכל דבר את הטעם. מורידה לעצמי את החשק להמשיך לשחק. עד שאני כבר לא בטוחה ברגשות שלי. לא בטוחה באהבה שלי אליך.

ולמרות שהפרתי את ההבטחה שלי אתמול, ושלחתי לך הודעה. וזה היה כל כך כיף לחזור לדבר איתך. לחזור לשמוע את הקול שלך. ואת המשפטים הטיפשיים שאתה אומר שגורמים לי לצחוק. כנראה שאני לא אוהבת אותך. אז לאהבה השנייה בחיי שלא התממשה, ושלא תתממש. והסתיימה על ידי לא אחרת מאשר אני (באופן מפתיע) תודה על הזמנים שאהבתי, והזמנים שגרמו לי לחייך. אני מניחה שכל הזמן והמחשבות שבזבזתי עליך לא היו לחינם. כי נהנתי בכל פעם לחשוב עליך. ולהיזכר בקסם שלך.

אני מקווה שלא פספסתי משהו גדול רק בגלל שלא היה לי את האומץ להזמין אותך לצאת איתי. לא בגלל שהייתי פחדנית. אני מקווה שזה רק בגלל שהפסקתי לאהוב אם בכלל,אחרי אותם שלושה חודשים מאז שנפגשנו לראשונה.

 

 -~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~

 

כמה התגעגעתי לפרסם דברים.. הרגשתם פעם כמוני?

נכתב על ידי NSN , 16/1/2019 19:28  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



426
הבלוג משוייך לקטגוריות: סיפורים , אומנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNSN אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על NSN ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ