לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

A Space of Her Own



Avatarכינוי:  Blonde and the brain

בת: 25

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2019    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

8/2019

חלמתי שאני יורה בעצמי, התעוררתי וגיליתי שישראבלוג עדיין קיים


הייתי בטוחה שהאתר נעלם, יצא לי לנסות להיכנס אליו מס' פעמים ללא הצלחה בתקופות שונות עד שוויתרתי, ופתאום עכשיו הצלחתי לראות את האור לרגע.


עכשיו אני מצטערת על כך שמחקתי את הבלוג הקודם, אולי לקרוא את המחשבות והתמודדויות שלי מפעם, היה יכול לעזור לי לראות שינוי/התקדמות שעשיתי מאז 2008 או לפני, כשהצטרפתי לראשונה לישראבלוג. אבל מה זה משנה, הוקל לי קצת כשראיתי את הלוגו מבצבץ לו ואת כל הקטעים החדשים מהתאריך של היום, והעיצוב הישן...כמו בית שברחתי ממנו לפני שנים ועכשיו אני חוזרת ברגעים הקשים של חיי, אחרי שנים של אגירה וחוסר וודאות, ומגלה שכאילו כלום לא השתנה כאן, שזה עדיין מקום אוהב ומחבק, מקום שמאפשר לך לפרוק ולהמשיך הלאה, במיוחד לאנשים בודדים. תודה ישרא 3> אני מקווה בכל ליבי שזה רק יימשך, זה המקום מפלט שלנו...קשה להסתדר בלעדיו, לפעמים מאבדים את השפיות. הלוואי ותמצאו משקיע שיבין את הפוטנציאל הגדול שקיים במקום המחבק הזה.


תודה על ההזדמנות להביע את הרגשות.


 


__________________________


 


אני עדיין אוהבת אותך,
עדיין כי אני מתסכלת קדימה ונכון לעכשיו, רואה לזה סוף.
אני צריכה ריגושים, אני צריכה הנאות ורגעי שמחה בחיים, זה חלק מהצורך היומיומי שלי, זה צורך שקיים אצל כולם.
אין לך מושג איך זה לקום בכל יום, בלי משפחה, בלי זיכרונות נעימים מהילדות, בלי כתף שאוכל להישען עליה בכל פעם שאני רוצה לסיים עם החיים שלי, שזו התמודדות יומיומית בפני עצמה. 
זה שאנחנו 4 שנים ביחד זה לא אומר שעכשיו אתה עושה אותי מאושרת, איך קרה שפעם כשהכרנו היית מתאמץ כל-כך בכדי לראות אותי, לשמוע את קולי, לגרום לי להיות מאושרת בכל שנייה פנויה שהייתה לך היית משתף אותי במה גרם לך לחשוב עלי ולהתקשר אלי או לשלוח הודעה.


 
למה הפסקת לעשות את זה לפני שנים? כי אתה חושב שכבשת את ליבי וזה שם אותנו במקום בטוח?(לא) זה דורש תחזוקה, כמו גינה, אם לא תתחזק ותשקה, הצמחים ינבלו וזאת כבר לא תהיה גינה, כמו כל דבר בחיים.


אני לא רוצה להיות טכנית איתך, אני לא רוצה את כל השגרה המזוינת הזאת, את האומללות הזאת שמכרסמת אותי מבפנים, התחושה של הבדידות. אני כל החיים שלי מרגישה בודדה גם ככה, אני לא לא צריכה שתזכיר לי איך זה, ההפך, אני צריכה שתוציא אותי משם.


 


אני עדיין מצליחה למצוא את ההתרגשות בלפגוש אותך בכל יום, זאת הסיבה שאני רוצה לדעת מתי אראה אותך שוב, כדי להכין את עצמי לפגישה שלנו, גם אם אתה "סתם" חוזר מהעבודה, כי זאת הפגישה שלנו ואני רוצה להתרגש כשזה קורה, אני רוצה לחכות לרגע הזה בקוצר רוח, להרגיש את הפרפרים בבטן עושים שמיניות באוויר, רוצה להנות מלפגוש במבטך.
זה הולך ונעלם, האמונה שלי בך,  תחושת הביטחון, הסמכות, הריגושים, ההתלהבות, הגעגועים, האושר, האהבה.
כל הדברים שיכולים לגרום להוויה שלי, הולכים ונעלמים, ואיתם מגיע מחסור עצום של הכל, מחסור בשמחת חיים, בזיכרונות נעימים, בלהרגיש נאהבת, בלהתרגש..איתך ביחד, אני לא מבינה-אתה מעדיף שאני אמלא את החלל הריק הזה בעצמי? בעזרת אנשים אחרים? ואז מה? איפה אתה בסיפור? או שאתה לא בסיפור? אתה רוצה לגרום לי להתאהב במישהו אחר? זאת הסיבה שאנחנו פה בנקודה הזאת?


 
מה יהיה בעוד 5 שנים? תפסיק להתקשר אלי לגמרי? כבר תשכח מה זה באמת להקשיב ללב שלי ולרגשות שלי? לא תזכור לתקשר איתי, לא תציע חוויות חדשות, לא תתאמץ, לא תעזור, לא תישן איתי בלילה, לא תעריך, לא תאהב? תתרגל? (ככה אני רואה את זה, כי זה כבר קורה עכשיו, אז למה שזה ישתפר אם אתה אפילו לא מנסה, כל הזמן מתרץ בכל מיני תירוצים לעצמי ולעצמך, זה שאתה עובד קשה,אתה עדיין יכול לפנות לעצמך שעה ביום(מתוך כל ה12 שעות שאתה עובד בהם) שתחלק אותה לכמה שתרצה בכדי לתקשר איתי, בכדי לגרום לי לחשוב שאכפת לך ממני, שאכפת לך אם אכלתי או לא, שאכפת לך איך אני מרגישה, על מה אני חושבת, מה הלו"ז שלי להיום, איך בלימודים, איך בעבודה, איך בעתיד, מה הכיוון? יש כל כך הרבה שאלות התעניינות שאתה יכול לשאול אותי ואתה לא שואל...יש כאלה שלא שאלת מעולם).


 
לאמר לך את האמת? אני חושבת שאתה בוגד בי, ככה אני מקבלת את זה, את היחס שלך כלפי, ככה אני מפרשת את כל השאלות ששאלתי עד כה, זו הדרך שלי לענות לעצמי למה אני לא מאושרת איתך, אני מרגישה שאני נותנת את כל כולי ולא מקבלת בחזרה.


 
גם אם אתה לא בוגד בי פיזית, אני מרגישה שבגדת בי נפשית, על כך שגרמת לי לחשוב, להרגיש ולכתוב את כל מה שנאמר כאן ואת מה שלא.
אני לא רואה את עצמי אמא לילדים שלך ואתה בעבודה או בפלאפון, והמצב ממשיך כפי שהוא, אני לא רוצה להגיע למצב כזה שיש לי ילדים בכלל עוד לפני שהצלחתי לחוות את העולם הזה, עוד לפני שאני שמחה, מאושרת ושלמה עם החיים שלי, אחרת לא אוכל לסמוך על עצמי שאוכל להעניק להם את כל האהבה בעולם, אם אני בעצמי מרגישה מחסור אדיר בהרגשה הזו.


 
עכשיו אני מרגישה אומללה, תחושה נוראית, כמו שאתה חולם שאתה רוצה לרוץ ושאתה חייב לברוח אבל הגוף שלך נשאר מקובע במקומו, והמלחמה הזו, לראשונה חוויתי אותה כשאבא שלי החליט שאני לא הבת שלו והפך אותי לבובה, וזאת הסיבה להתמודדויות היומיומית שלי עם המוות, התחושה הזו, שאני לא מצליחה להתעלם ממנה, שגורמת לי לחזור אחורה בזמן לאותו רגע משם הכל התחיל.


 
דיברתי איתך  אין ספור פעמים עד שכבר נמאס לי מעצמי, כמו להדבר לארתור/גנדלמן, "כן כן" וממשיך בשלו.
אני לא יודעת מתי אביא לך את המכתב הזה, שתדע שהוא נכתב מתוך שאריות האהבה והרצון לשפר.. כי אני לא רואה את עצמי חיה חיים שכאלה, מבחינתי סבלתי מספיק בחיים האלה, אני צריכה שיאהבו אותי, זה או להנות או לא להרגיש כלל. 
אני לא יכולה להכריח את הרגשות שלי לא להרגיש או להתעלם, אני לא יכולה לגרום לרגש לחכות עד שיהיה לך זמן להקדיש לי, זה רגש, אני לא רובוט, אני בנאדם אנושי. ואם אתה צריך שאני אחכה, אז תן לי נקודת אור, עד מתי, כמה זמן, תן לי אנרגיה, מוטיבציה שאוכל להמשיך לסחוב את עצמי עד לאותו הרגע שכן יהיה לך זמן בשבילי. נקודת אור קטנה יכולה לרפא כאב גדול.


 


__________________________


 


כל כך הרבה דברים מכרסמים לי את הלב שבא לי להוציא את הכל ולהניח כאן בתקווה שזה ישאר כאן, כמו השיר הזה שלא יוצא לי מהראש משנת 2014.


 


זה מדהים כמה אנחנו יכולות להזדהות עם המילים, כנראה שיש עוד אנשים בעולם שעשו את אותן הטעויות כמו שלנו. אני מאחלת לך שתמיד תיהיי מאושרת.  


אני מצטערת על כך שאיבדנו אחת את השנייה, את חסרה לי לפעמים, בעיקר בחוויות שלא חוויתי איתך מלעולם, אמא, אני תמיד אוהב אותך מרחוק, כי את אמא שלי. הלוואי והייתי יכולה לזכות שוב בחיבוק שלך, חיבוק אימהי ומנחם.  


 






נכתב על ידי Blonde and the brain , 9/8/2019 11:56  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לBlonde and the brain אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Blonde and the brain ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ