לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בדקה אחת שפויה


מחשבות על החיים, על אמונה ואהבה.

כינוי:  ShubiDubi3





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2015    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

5/2015

אי של שפיות


מוזיקה תמיד היוותה עבורי סוג של ניתוק מנסיבות הזמן והמרחב. מעין בריחה קצרה, לעולם משלי.


יכולותיי המוגבלות, איפשרו לי רק לנסות ולשרבט מנגינות קצרות ופשוטות. תמיד קינאתי באנשים שבאמת מוכשרים להלחין ולכתוב; אלו שבאמת זכו במתת האל הזו.


ובכל זאת, מצאתי את עצמי בונה לי חלום, ואהבתי לחזור אליו מידי יום.

וטיפחתי אותו לכדי בועה שגדלה והתנפחה (מבלי שאצטרך תכנית ריאליטי שתעשה זאת בשבילי).


כל מנגינה ליוותה רגש התאהבות מזדמן או אירוע משמעותי שחוויתי. הקלטתי וערכתי וכתבתי ושרתי ואפילו תקלטתי (מי שאספר לו היום שביליתי לילות רבים כדיג'יי בפרברי תל אביב, וודאי יחשוב שאני עושה ממנו צחוק). 


המוזיקה היתה שם בשבילי ברגעים הקשים, מפלט מהדאגות ושפה לבטא את מה שהמילים לא יכלו.

בבית, אמרו לי שאני הורס לעצמי, שיבוא יום ואצטער על הזמן שבזבזתי בלי ללמוד ולדאוג לעתיד שלי. ואכן הגיע היום והתבגרתי ובאמת קצת הצטערתי, כי המוזיקה לא ניצחה איתי הכל (כמו בשיר שכתב לה ע.בניון).


בתוך ליבי, אני עוד תוהה, אם ייתכן וזנחתי אותה מהר מידי.. אם אולי כן הייתה הדרך הנכונה עבורי..

ומה יכול היה להיות אם.


ואולי, יבוא יום ואחזור קצת לאהבה הישנה. זו שבתוך כל מה שסבוך ומשוגע, הייתה לי תמיד - אי של שפיות.

 

"מוסיקה ופיוט הם שתי הכנפיים שעליהן עולה הנפש, רצופת תקווה, תשובה ואהבה, לאלוהים" (מאברוסיוס)

 

 

חשבתי אם לצרף לכאן משהו שהקלטתי פעם. בחרתי בהקלטה רעועה ומאולתרת אבל בעיניי די אותנטית.

אבא שלי שר "אינך יכולה" של החלונות הגבוהים –הוקלט ב"רשמקול" בסלולארי לפני שנתיים.

 

 


נכתב על ידי ShubiDubi3 , 12/5/2015 23:20  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מכתב לדוֹד במרומים


ניסוֹס. בעוד כמה ימים יחלפו ארבע שנים מאז שעזבת אותנו. חשבתי שאולי אנצל את ההזדמנות שממילא יש לי, כדי לכתוב לך משהו קצר.


הגורל רצה ואבא, שמצא את עצמו עוזב את הבית באמצע החיים, עבר לגור יחד איתך, בבית שסבא וסבתא הורישו לכם. גם עליך לא שפר הגורל, וחיית רוב זמנך בבדידות, קצת שונה מכל השאר.


אני זוכר איך בתור ילד, כשהייתי מגיע אליכם, היית מפחיד אותי ומצחיק עם שְפֶּר וכל שאר הדמוית שהמצאת..

אני זוכר איך אמרת שאם מישהו רק יעז לפגוע בי אתה תביא את כל החברים הדמיוניים שלך מהעולם התחתון..

אני זוכר איך אהבת אותי.

אני זוכר אותך בימים האחרונים במיטה בבית החולים, כשביקשת שאעזור לך להתגלח ופחדתי להכאיב לך כי ידעתי שכבר מאוד כואב.

אני זוכר איך בפעם הראשונה, ראיתי בעצמי מקרוב, כיצד המחלה הארורה הזאת גומרת את הבנאדם מבפנים.


היה לי מאוד עצוב לדעת שאפילו לא הבנת שזה הסוף – כדי לבקש לעשות משהו אחרון או להגיד דברי פרידה אחרונים.

ואנחנו, שחשבנו שאנו יודעים מה שטוב בשבילך, אולי חשבנו יותר על עצמנו ופחות עליך.


צר לי עליך, על שלא זכית להביא ילדים לעולם.

אולי מבלי שהתכוונת או הבנת, הענקת לדורות אחריך כל כך הרבה.

לימדת כל כך הרבה אנשים מה המשמעות האמיתית של אהבה שאינה תלויה בדבר.

 

אתה בליבי תמיד


 

 

 

נכתב על ידי ShubiDubi3 , 12/5/2015 01:35  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תפילה לעת ערב


אלוהיי,

 

טע בי אמונה,

לקבל את מה שאין,

לאהוב את מה שיש.

לא לפחד לטעות, להיכשל.

 

תן בי כוח,

לנצח את היצר.

להמשיך קדימה,

גם כשהאופק לא נראה.

 

בערפל, בחשיכה,

תן שאבחין בין טוב ובין רע.

בין חכם לצודק,

בין הזדמנות וסכנה.


עשה שלא אשכח,

את האדם בשוליים.

את מנין שבאתי.

הפעמים שמעדתי, נפלתי וקמתי.
נכתב על ידי ShubiDubi3 , 4/5/2015 23:53  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

403
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , ציונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לShubiDubi3 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ShubiDubi3 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ