לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

!...J'accuse



כינוי:  Penny-Lane

מין: נקבה




הבלוגים הקבועים שלי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


5/2015

פוסט אישי


חברים שלי חופרים לי לכתוב פוסט אישי. 'זה מאוד חשוב שיכירו אותך, שיבינו מאיפה את באה' (הרב שלי בכלל מפליג... 'שיתאהבו בך', כפרה עליו). לדעתי זאת דרכם המהממת לומר שנמאס להם לקרא מה אני שונאת היום ולמה.


אני לא באמת מסוגלת לספר על עצמי... אני לא יודעת להצביע למה אני כל כך חרדתית לפרטיות שלי. לכתוב את הדעות שלי זה עוד בסדר... אני לא מרגישה סיכון ואני אפילו נהנית כשלא מסכימים איתי. אבל לספר עליי.... לדעת שאנשים יודעים עליי (!!!) אין זה יכול להוציא אותי מדעתי.


כולם חולמים להיות מפורסמים, ואני לא מסוגלת אפילו להחזיק חשבון ברשת חברתית. היה לי פייסבוק בצבא כי היו לי המון שעות לשרוף, וברגע שגזרתי את החוגר גם סגרתי את החשבון. החזרתי אותו ממש לפני שהתחילו הלימודים באוניברסיטה, וגם זה רק בשביל איזו קבוצה שמעלים בה סיכומים. לפני יומיים מחקתי את הפייסבוק, הפעם לצמיתות, נותרו לי 12 יום להתחרט, ואז הכל נמחק.


אני לא יודעת להסביר את עצמי עד הסוף. אני חושבת שזאת מחלה נפשית לכל דבר. אני אספר איך מתנהל תהליך המחיקה שלי: 1. חברה מעלה תמונה מהספארי 2. בשניה שמעלה, נתקפת חרדה שאנשים שלא ראיתי המון זמן יתהו מה אני עושה עם הבחורה שאיתי בתמונה. 3. עושה חושבים ומבינה שיש מי שיקשר את הבחורה מהתמונה לחבר שלה שחבר של חבר שלי, וכך כולם ידעו שאנחנו ביחד. (הוא היה הרס"פ שלי בצבא ואין לי כח שידעו). 4. שוקלת להוריד את התיוג 5. מפחדת לצאת יצורה. 6. טוב, אין ברירה, מוחקים את הפייסבוק.


בימים אחרים התהליך יכול להיות זריז יותר: 1. מאתרת בפיד בן אדם שלא ראיתי מאז התיכון 2. חושבת לעצמי שאם שכחתי שהוא חבר שלי בפייסבוק, יש עוד 600 אנשים שבטח שכחתי שהם שם 3. נתקפת חרדה 4. מוחקת את הפייסבוק.


אני מרגישה תלושה לחלוטין מהתקופה שאני חיה בה. אנשים מתייייים להיכנס לבית שמצולם 24/7, מציג כל פגם וכל פיפס בהם, ואני נחרדת כשאני חושבת שמישהו יראה תמונה שלי מאיזו חתונה. כשאני חולמת על כתיבת ספר, אני יודעת שאני לעולם לא אזדהה בשמי. אני מפחדת להגיע אי פעם לחשיפה המינימלית ביותר, מחשש שמישהו ידע עליי משהו. אין לי הסברים, אבל זאת התחושה.


אז זה הפוסט הכי אישי שאני מסוגלת לכתוב. להסביר למה אני לא יכולה לכתוב פוסט אישי.


אוף גם זה יצא אישי מידי.......... עכשיו תדעו שאני חרדתית, פרטית ונרקיסיסטית שבטוחה שהדברים שלה מעניינים מישהו שם בפייסבוק.


יום טוב חיבוק עצוב


 




נכתב על ידי Penny-Lane , 4/5/2015 08:11  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , תקשורת ומדיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לPenny-Lane אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Penny-Lane ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ