לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ויהי אור


ארץ החלומות המתגשמים

Avatarכינוי:  lafay

בת: 2

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2017

לילה עם teal swan


שללללה שללה אין דה מורנינג

צופה בסרטונים של טיל סוואן...היא כזאת גורו חח

 

https://www.youtube.com/user/TheSpiritualCatalyst/videos

 

תוהה לעצמי איך זה יהיה סשן אחד על אחד איתה דרך המחשב..

או במציאות בכלל

מעניין אם היא תראה בי משהו שונה

או שומדבר יוצא מהרגיל..

לא יודעת למה נדמה לי שלא..אולי זה הנרקסיזם ותחושת הייחודיות שלי

אבל אני לא חושבת שמה שאני זה לחלוטין נורמאלי..נגיד שאני לא מאמינה שאני חלק מהממוצע

אבל אולי אני טועה

אולי זה איזה מחשבה שהיא מנגנון הגנה כלשהו של המערכת של המוח שלי

שיהיה לי תקווה ומשמעות להתקיים ולא שעמום וחוסר תכלית לחלוטין

אני לא מאמינה שאני סתם

למרות שאני לא יודעת אם יש אדם בעולם שהוא סתם

אין כזה.

פשוט כל אחד אני מניחה בדרגה כזו או אחרת בחיבור פנימי לעצמו ולנפשו.

משום מה חשבתי שאני מאוד מחוברת,

אבל אחרי שהגעתי לבית של אמא הרבה דברים שהיו נסתרים לי נגלו

אומרים שכשאתה רוצה לבדוק עד כמה אתה רוחני תחזור לבית של ההורים

זה השיעור הכי גדול חח

למדתי היום שאני לא נותנת מקום לכעס, מקום אמפתי אני מתכוונת

לכעס של אמא שלי ולשל אחי

אני כל הזמן מנסה לשנות אותם מאיך שהם, ושוכחת שכעס מגיע מתוך כאב ופחד

לא מקבלת את זה לחלוטין, דוחפת אותם מעבר לגבולות שלהם

או שנכנסת להם בגבולות...דורכת עליהם.. זה בהחלט יכול להיות מכעיס..

אני למדתי לטשטש ולהסיר את הגבולות שלי כשאני רואה שמיהו מתקרב מדי

כדי לא ליצור קונפליקט אני מניחה,

אבל זה לא נכון.

כדאי לתקשר את הגבולות האלה ואפילו מחובתי לעצמי לעשות את זה

כי כשאני לא מכבדת את הגבולות שלי מי יכבד?...אני סוג של אונסת את עצמי אנרגטית

כמו בסדנת המיניות הרוחנית.

אבל כעס אפשר לבטאות במילים ובכתיבה..זה פחות פוגע ויותר מדוייק

אבל מה עושים כשזה הפרה מיידית?...אני כל כך לא רוצה להתעצבן

אני כאילו סולדת מהרגש הזה...והוא כנראה מודחק עמוק בפנים אצלי

כי זה מה שיש עכשיו מסביבי...

הדרך אני מניחה להיות אסרטיבית ולדעת להגיד לא, לא לזוז ולהוריד מהגבול שלי את הצד השני.

טוב די עשיתי את זה עם אמא לפני כמה ימים.

לא שהיא כיבדה את זה, אבל תקשרתי את זה אחרי זה טוב יותר על דף אלקטרוני בוואטסאפ חח.

אני עדיין לומדת.

לומדת לגעת ברגשות שאני לא רוצה, לומדת להשלים איתם,

להכיר בהם, לעזור להם ללכת למקום שבו יהיה להם נוח יותר

אבל לא להלחם בהם...

לפעמים זה מפחיד, לפעמים אין לי מושג מה יהיה בצד השני של התהליך

אבל אני תמיד מאמינה שיהיה טוב. וטוב.

טוב...זהו להיום..

נכתב על ידי lafay , 10/10/2017 04:16  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , פילוסופיית חיים , רוחניות ומיסטיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlafay אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על lafay ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ