לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי:  WildWolfx

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2018

אני רוצה להעלם


בבקשה אל תגידו לי שהעבר לא משנה.

השריטות הפסיכולוגיות שלי כאלו עמוקות

שהדבר האחרון שבא לי לעשות זה להסביר למה זה כן משנה.

 

אז בשתי מילים, תנסו פעם להכין עוגה עם חצי מהרכיבים

מה אתם אומרים? חושבים שתצליחו ויצא לכם טעים? 

כנראה שלא..זה יצא לכם די מזעזע אם בכלל תצא עוגה.

 

אז ככה אני מרגיש לגבי העבר שלי.

 

ואתם יודעים...זה לא שיצרתי את התסביכים האלו בעצמי

תאמינו לי שגם אם הייתי רוצה לא הייתי מצליח לעוות את עצמי ככה.

לא יצאתי מהרחם כזה גאון..

אבל החיים האלו חזקים אפילו מהדמיון הפרוע שלי והוא די פרוע.

 

מה אני בכלל עושה פה?

מה אני מנסה להוכיח ולמי?

באתי לפה בשביל מה?

לעשות את העולם מקום טוב יותר?

נו באמת..

 

אני לא יודע איך אנשים בכלל מדברים איתי.

כאילו, אני כבר לא מדבר עם עצמי יותר.

 

חושבים שלכם נמאס מהשטויות שלי?

אני תקוע עם עצמי כל היום, דמיינו את זה.

 

לא לדעת מה אני רוצה זה כ"כ מסוכן בשבילי.

וזה המצב פחות או יותר.

 

אתם חושבים שאכפת לי מכסף? מקריירה?

מהשכלה? מלהקים משפחה? מלעמוד ציפיות? מעצמי?

אתם חושבים שאכפת לי ממשהו מהדברים האלו?

 

לא אכפת לי, באמת שלא.

 

הדבר שמחזיק אותי בחיים זה אנשים שאוהבים אותי,

ככה, איך שאני, פגום, דפוק, הרוס.

ועדיין כל מה שהם עושים זה רק לתת לי חום ואהבה.

 

אני מוצא בזה יופי.

זה גורם לי להרגיש שיש תקווה.

 

וכמה (הו, כמה) שהאקסית והקאוצ'רית שלי חפרו לי.

על...מה איתך? מתי אתה דואג לעצמך? למה אכפת לך רק מהם?

למה אתה חי בשביל אחרים ולא בשביל עצמך?

 

איך אתן לא רואות שכבר ויתרתי?

 

מכירים את זה שאתם רצים לאוטובוס והוא מתחיל לנסוע.

הרגע הזה שאתה מבין שאתה כבר לא תעלה עליו.

אז אתה מפסיק לרוץ..כי זה הדבר ההגיוני לעשות.

 

אז למה אתן רוצות שאני אמשיך לרוץ אחרי האוטבוס?

האוטבוס הזה שכתוב עליו ''חיים נורמטיבים''

זה לא ברור שזה כבר לא יקרה?

 

אתן יודעות כמה מגוכח אני נראה בראש שלי?

ממשיך לרוץ כאילו יש לי בכלל סיכוי..

ורק עושה צחוק מעצמי..

 

מגיע לי להיות אני.

גם אם זה דפוק.

גם אם זה שבור.

גם אם זה הרוס.

זה כל מה שאני מכיר.בסדר?

 

ואני לא מצפה מאף אחד לאהוב את זה.

אני בעצמי לא אוהב את זה.

אבל זה כל מה שיש לי.

 

אני רוצה להעלם.

ולחזור אחרי הניתוח.

ולפחות לדעת שאת כמה שנים הבאות אני אבנה את עצמי.

לא להביא ילדים יהיה הצעד הראשון.

בלהתחיל לדאוג לעצמי.

כי הדבר האחרון שאני מתכוון לחוות בחיים האלו זה גירושים והפעם בתור האבא.

לא יקרה.

לא יקרה.

לא יקרה.

 

וכאילו..כל השבוע חיכיתי לסופ''ש

ואז אנלא נרדם וכבר 5 וחצי בבוקר

ואני אוכל לעצמי את הראש במקום להרגע ולהנות.

 

מה יהיה עם ההרס העצמי הזה..

 

תשמרו על עצמכם

ותהיו טובים

נכתב על ידי WildWolfx , 13/1/2018 03:55  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Noises in my head ב-13/1/2018 08:36
 



שואו מאסט גו און


הפוסט הקודם גרם לי לחשוב,

שכאילו ה''לקחת אחריות'' על החיים האלו,

כשבתכלס? הם בכלל לא שלי.

כאילו כן, אני חי אותם.

אבל אני חי בהתאם לנתונים שקיבלתי שנקבעו מראש

ומתחיל להרגיש כמו שחקן בהצגה שלא אני ביימתי,

אלא יותר כמו נכנסתי אליה באמצע והתחלתי לדקלם את התסריט.

כאילו היה שלי, כאילו אני כתבתי אותו.

"השם שלי הוא, אני בן למשפחה כזו וכזו, שבאה מפה ומשם וההורים שלי ככה וככה ואני ככה וככה"

וכאילו..כמה אני באמת קשור למה שהיה בהצגה עד עכשיו? תחשבו על זה.

 

אם הייתי נולד כמה קילומטרים מפה כל החיים שלי היו נראים אחרת.

ואז על החיים האלו הייתי צריך ''לקחת אחריות''.

ופה זה באמת עניין של מזל.זה רנדומלי.

 

וזהו והתחלתי לחשוב על כל הדברים שקרו וקורים לי בחיים,

ואיזה חמוד הייתי שאשכרה האמנתי שזה 'אני'

בלי לקלוט בכלל שזה כמו שדג יחשוב שיש לו איזו שהיא שליטה

ושהוא אשם בהיותו ''דג'' ולמה הוא לא ''פיל''.

והכי מצחיק?

שאם לא מאמינים ביעוד או גורל

אז אין לזה הסבר טוב.

זה פשוט ככה.

אתה דג ולא פיל,

עכשיו תתמודד וקח אחריות.

ותתנהג כאילו בחרת בזה.

 

אני מרגיש שאני אמור לשחק את התפקיד של "הילד הבעייתי, ההורים גרושים, מצב כלכלי קשה, אובר סנסטיב, נדפק משהו בדרך, עבר יותר מידי''

וכאילו...תשמעו, זה התפקיד שהחיים שמו אותי בו..זה התפקיד שקיבלתי.

יכלתי להוולד להורים לא גרושים, למשפחה מהממת חמה אוהבת ומחבקת שעושים ארוחות שישי ביחד והכל ולצאת אחלה גבר.

 

ו'כל המחשבות האלו יעשו לך כאב ראש' מישהי אמרה לי פעם.

והיא צדקה כי אני צריך אקמול אחרי הפוסט הזה.

 

כי אפילו הפוסט הזה הוא לא 'אני'.

כי זה השחקן בתפקיד שפתאום קולט, שהוא שחקן בתפקיד

אז הוא כותב על זה.

 

אז מי אתה באמת? מי אתה?

 

להגיד לכם תכלס?

מרגיש כמו שחקן שפשוט מביא את הטא'ץ שלו לתפקיד.

ואם להיות כנה אז ואללה אני עושה את זה טוב עם פרטים והכל.

לומד, עובד, שובר את מעגל העוני.

מה אני אגיד לכם...נכנסתי חזק לתפקיד.

 

וכמה מילים שיאזנו ואת הפוסט הזה.

כן.נכון.למה שאתה בוחר לעשות מהרגע שהגעת לפה.יש השפעה.ברור.

ולא צריך לספר לי את זה.

אני לא בא לברוח מזה.

וכן.אני יודע שכולם מתחילים ככה.

וכולם מתמודדים.

והמטרה של הפוסט היא ממש לא להתבכיין.

רק לתת שנייה פרספקטיבה שהיא קצת אחרת.

על מה שאני נוטה לקרוא לו "החיים שלי".

 

מי אמר משבר גיל 30 מוקדם מהצפוי?

 

יאללה, שואו מאסט גו און.

ואני אחזור לכאן, בשנייה שאצליח.

 

3>

נכתב על ידי WildWolfx , 11/1/2018 07:32  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Ashamed to be me ב-12/1/2018 00:55
 





7,426
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לWildWolfx אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על WildWolfx ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ