לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

I can't put out with playing it safe


Oh, the places you'll go

כינוי: 

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

9/2018


אחת היציאות שלנו היו לuzes.

כפר מנומנם עם דוכס פעיל נדמה לי. איד בחרה את המקום בלי לקרוא כלום. וכרגיל זה היה מוצלח

יותר ממני שדבוק לגוגל מאפס. מצאנו מסעדה נחמדה שהכינה סלמון מעולה וסלט ירקות פשוט ומענג.

בנוסף היה שם יין שבשילוב עם החום די שבר אותנו.

 

יצאנו לשמורת הטבע הצמודה (?). שם ישבו אנרכיסטים בדשא וזוג שנצמדתי אליהם יותר מדי.

ואז פשוט מצאנו פינה ונרדמנו שם בדשא. כמו בימי הביניים. פשוט לאכול ולישון בשדה.

זה היה נפלא ומרענן. אחר כך מצאנו גלידה מדהימה של artisan כלומר אמן.

זה היה הוניל הכי טוב שטעמתי בחיי ואיד טוענת שהוא קולה וקצת שורף את הקרמל לפני שהוא

הופך אותו לגלידה. זה היה נפלא.

אחרי זה היה הסיפור של כיפור. השתעשנו ברעיון לעשות טיול אופניים כמיטב המסורת אבל בסוף לא.

 

ואחר כך יצאנו לעוד חצי יום טיול. ראינו את ארל, בה צייר ואן גוך, ואת בו-דה-פרובאנס, שזה כמו

מצדה שלהם. כפר תלוי בגובה רב שנלחם ברומאים ולבסוף התאבדו כולם על ידי שאיפה של קרם כמהין שחורות.

הו כמה זה מסריח, אין לכם מושג. אבל התפוצ'יפס כמהין טוב ומענג את החיך ואת הגיחוך.

 

אחרי כן ביקרנו בסנט רמי. וזה המקום שבאמת שבה את ליבי (טוב, לקח אותו לאיזה סדנת שבי).

מקום שקט ויפה, עם סמטאות קטנות ובתי קפה. וכל מהותי זעקה - פה אפשר לכתוב מאמרים!

הבטתי במהותי במבט נוקב, והיא התכווצה ונכנסה למגירה בתת מודע.

 

 

אני אוהב פה את החיוכים של אנשים כשאתה אומר להם שלום ובוקר טוב. הטון הגבוה, האיכפתיות

ושותפות הגורל שיש למקומות שאין בהם פליטים ורב תרבותיות. שיט יצא לי גזענות.

 

 

עכשיו אנחנו בניס במקום הכי מפואר שהייתי בו אי פעם. הנברשת עשויה שיש ויש בה כ 20 פרחי שיש

שחלקם נורות וחלקם קישוט. בחדר יש אמבט כמו הישנים האלה רק חדש ומבריק. ועם רגלי זהב.

שולחן קטן משקיף לכיכר וגם בו יש סכום זהב וזר פרחים אמיתיים. כל האוכל במקרר מותר לנו ובחינם

כולל השמפניה ששתינו בגביעי הקריסטל.

תמונות השמן משתמננות להן על הקירות וחלוק המגבת ונעלי הבית הנלוות משלימות את התמונה.

כאן איד נולדה.

או ככה אנחנו משערים. האוכל כאן קצת פחות טוב, אז זה או כאן או וורסאי.

 

יצאנו לטיול קטן כאן אחרי האוכל ומצאנו הר לטפס עליו שבקצהו היה מפל. עוד לא ברור איך זה עובד. אבל זה קיים

וטוב שכך. הנוף מדהים מאוד. כולם פה מזיעים, ונראה שהאוויר פה עשוי קרם לחות.

 

 

לסיום החלק הצרפתי של הטיול, אני חושב שהצרפתים הדיחו את הדקטטורים שלהם, אבל עשו זאת באופן מופלא.

בניגוד לרפורמציה, הם לא שרפו את סמלי הדיכוי. הם אמרו לעצמם - מעכשיו כולנו מלכים. וזו התנהגות שראויה

לאימוץ. לא רק החוכמה הזו, אלא ההתנהגות עצמה. להביט על חייך ולשאול את עצמך, מה לואי ה-16, שראה

את עצמו כאל שמש היה עושה מול הכיור הזה המלא בכלים מלוכלכים. איך הוא היה מארגן שהחוויה תהיה לו נעימה

טובה ומעשירה.

נכתב על ידי , 22/9/2018 19:20  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




ביום כיפור בדקנו את בית הכנסת באביניון, עיר האפיפיורים.

 

בערב יום כיפור עשו לאיד קטע על זה שהיא לא צנועה. (אני מניח שלאכול שרימפס זה בסדר אבל ללכת עם שמלה לא)

אבל עדיין היה מרגש מאוד. בית הכנסת נראה כמו מקדש רומי עתיק, עם עמודים וכותרות וכיפה גדולה עם חלון לשמיים.

ועדיין ספרדי.

 

החלטתי לצום לשם שינוי וגם לא להדליק חשמל וכל הבלאגן. הבטן כאבה לי מאוד וכואבת עד עכשיו כי אכלתי

ארוחה מפסקת ב10 דקות מרוב לחץ להספיק (חזרנו מטיול באיזור).

 

היה כיף להשאר בבית בערב החג ולדבר כמו ביום כיפור כשהיינו ילדים. להמציא משחקים (מי אמר למי בתנ"ך,

נחש את המספר) וסתם לדבר בלי מסכים. (קלישאה אבל נכון)

 

בלילה לא הצלחתי לישון ונשטפתי ברעיונות על ערוץ יוטיוב בו אני מסביר על דברים שלמדתי (מדע) ואיך אני חושב

ומנתח בעיות. זה לקח הרבה זמן וניפח אגו. גם חשבתי על איזה דברים לא טובים עשיתי השנה. ובמי פגעתי (בעיקר בחתול)

 

למחרת הלכנו לבית הכנסת. לא היתה לי חולצה לבנה אז הלכתי עם שחורה ומכנס שחור. ובטח שלא היתה לי טלית.

אז ישבתי בפינה שם, ואיד הלכה לעשות חברים בעזרת נשים. התפילה נוסח ספרד וזה שימח אותי מאוד. הזכיר לי

את בית הכנסת של סבא שלי. ובאופן שמנדריקי מאוד, איש נמוך שמאוד דומה לו דיבר איתי וביקש שאשמור לו על הטלית.

 

מוזר שאנחנו מתרגשים מבית כנסת בחול. אולי המבט המפוחד של השומרים בכניסה מזכיר לנו קצת את היהדות של פעם.

מאוד מצחיק לשמוע את הקניה של העליה לתורה בצרפתית.

 

אחרי שחזרו שוב ושוב על השישי, הלכנו הביתה.

אחר כך הלכנו לנעילה וכאבה לי הבטן אז ברחתי החוצה. היה צפוף ומלא אנשים גם במדרגות ומרגש מאוד.

התקיעה בשופר התקרבה, האנשים על המדרגות סימנו לי להכנס מתחת לטלית שלהם. והצטופפנו שם, ילדים נשים

גברים וגברים-ילדים. מתחת לטלית. מריצים בדיחות על כמה הגבר עם הטלית השמין לאחרונה.

ואחת הזקנות דאגה לסדר שהטלית תכסה לי את הראש.

 

אחר כך חזרנו הביתה. עדיין כואבת הבטן מאוד, ואולי בגלל זה לא עשיתי חברים שם למרות שזה הרגיש כל כך

אינטימי ומרגש.

 

הנה קצת על בית הכנסת

 

נכתב על ידי , 20/9/2018 11:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דברים יפים עד כה בטיול:

 

1. מצחיק להחליף את המילה שחורים במילה גזענים.

2. אוכל הודי ופקיסטני טעים

3. קינוחים טעימים עוד יותר (הלבלב עובד קשה)

4. בית הקפה הוינאי שגילינו אותו בטעות. הלכנו בסמטא צרה מאוד והריח פשוט משך אותי. קפה עם גוש חמאה בפנים.

5. פארק מונטזורי הנפלא, עם האגם והשקט ולהקת רוק שמנגנת סתם לכולם. 

6. לנסח גלויה לאחיין שלי.

7. לדבר בעברית במבטא צרפתי.

8. הדגמת קפיטליזם על ידי כפית.

9. החצר האחורית של הנוטרדאם

10. שטיחי הקיר של חד הקרן. מסר מסתורי בחמישה שטיחים.

11. הטיול לוורסאי שבו גילינו שיש תורים באורך של 300 מטר בעולם הראשון ואנחנו לא רוצים להיות חלק מהם.
כמו כן תסופר על הבריחה הנועזת מהמסעדה הלבנונית אל חיקו המנחם של הסושי.

 

 

לא תמיד זה כיף. ואנחנו מנסים לברר למה. ההרגשה שלי היא שהתחתית יוצרת איזשהו

ניתוק. אתה מסתובב במקום אחד, נכנס מתחת לאדמה ויוצא במקום אחר.

גם באיזשהו מקום לשטוף את התודעה שלך בעולם חדש (עוד ועוד מוזיאונים) משאיר מעט מקום

לאינטימיות. מזל שיש פארקים.

 

 

נכתב על ידי , 15/9/2018 21:59  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ע"ז ב-15/9/2018 22:47
 



לדף הבא
דפים:  


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדוב אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דוב ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ