לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי: 

בת: 23





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2017    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2017


כל פעם שאני מתבאסת שכל המעבר דירה הזה נמרח לי

אני נזכרת שטסתי לקנדה לחודש וחצי

וטיילתי לבד והייתי בהופעה של הלהקה האהובה עלי, Kings Of Leon

בשורה הראשונה

ועשיתי והעזתי ורדפתי והגשמתי חלום ילדות.

אני תוהה אם זה היה החלום היחיד שלי

אני פשוט לא מצליחה לחשוב על חלום באמת גדול

הכל חלומות קטנים אצלי

כל כך קטנים שאי אפשר לקרוא להם חלום.

זה מצחיק לפעמים למה אנחנו נותנים חשיבות.

לסיים תואר אני לא רואה כחלום אבל לטוס לקנדה כדי לבקר אנשים ומקומות כן.

אני חושבת שהגעתי לנקודה הזו בחיים שאין משהו שבאמת מרגש אותי לעשות

אני במין מסלול האצה כזה כשהיעד נקבע מראש.

וזה לא שאני לא רוצה את היעד הזה, פשוט אין כרגע משהו שאני כן רוצה.

אולי חלומות גדולים זה לא בשבילי.

אולי מה שתמיד הניע אותי זה הדברים הקטנים,

המשימות הקטנות האלה שאני אוהבת לסמן עליהן V ברשימות בפלאפון,

תמיד היה בזה משהו ממכר.

יצא לי להוריד גיבוי של הבלוג היום אז גם עברתי על חלק מהפוסטים הראשונים.

אני כל פעם נזכרת מחדש כמה שהכתיבה שלי הייתה שונה בהתחלה

ואמנם הרבה השתנה מאז, והדברים שעברו עלי בעבר התחלפו מקצה לקצה

אבל אני חושבת שבעיקר כתבתי בצורה צינית כזו

צחקתי על העולם ולא היה אכפת לי להיכנע לכל מה שרע ומכוער

ואהבתי את זה. זה עשה לי טוב בצורה מאוד מזוכיסטית שכזו.

פעם כתבתי שיר על מישהו שלא אהב אותי בחזרה,

רק שבאותו הזמן חייתי באשליה שאולי הוא סתם ביישן,

ודיברתי על איך שהיחס אהבה-שנאה הזה יכול להיות ממכר לפעמים

המחשבות והפנטזיה הזו שמישהו רוצה אותך התעלתה לפעמים על הסכינים של חוסר הוודאות.

וכשעברתי הלאה ממנו פתאום זה הרגיש נורא מוזר.

פתאום לא היה על מי לחשוב ולא היה ממי להרגיש

וזה היה ריק מדי. עדיף שיהיו רגשות שליליים מאשר לא רגשות בכלל.

באיזשהו מקום זה הרגיש פשוט קצת משעמם. היה אקשן בלהיות דלוק על מישהו.

*הכנס כאן ריגוש של לעשות סטוקינג בפייסבוק*

סתם סתם

כאילו, בטח שכן על מי אני עובדת.

אבל אני בכלל לא יודעת אם הייתה לי פואנטה לזה עכשיו בקשר למה שאמרתי קודם

זה סתם עלה לי לראש אני מניחה.

אז איפה הייתי? אה כן, ציניות.

לא יודעת, מרגישה שאיבדתי את זה קצת.

לא שזה דבר רע,

אני חושבת שלמדתי לקבל את העובדה שגם דברים טובים יכולים להחליף דברים טובים אחרים.

אני גם חושבת שפחות חפרתי פעם,

זה כנראה נרכש עם הגיל.

סתם, מי ישמע, יש לי את הבלוג בסה"כ כמעט שלוש שנים

אני צוציקית במונחי ישרא

מעניין אם זה דופק את המוח איכשהו

להיות מודע לכל יום ויום שעבר עליך במהלך השנים.

מחשבות שבדרך כלל בן אדם שוכח אתה יכול למצוא בארכיון תוך שניות.

הממ אני יותר אוהבת את הסגנון כתיבה הזה

משפט אחרי משפט בשורות לא ארוכות מדי.

זה מפשט דברים. גם בראש. יותר זורם לי.

זה גם מרגיש טבעי יותר לכתוב דרך המחשב,

אני זוכרת שלקח לי איזה חצי שעה להבין שאפשר לכתוב פוסטים דרך הפלאפון.

שלא לדבר על התקופה שהיו מלא הודעות שגיאה בעמוד עריכה ורק דרך הפלאפון הצלחתי לכתוב.

מעניין איזה בן אדם הייתי אם לא הייתי מתחילה לכתוב פה.

מעניין אם הייתי מדברת יותר עם חברות.

הייתה תקופה שממש הרגשתי שזה מאוס לי,

לדבר על דברים פה ממש בהרחבה ואז עוד לספר לחברה כשהיא שואלת אותי על זה.

למרות שהיום אין באמת הרבה דברים כאלה.

 

 

שתי עובדות מעניינות:

היום לפני שנתיים הכנתי בפעם הראשונה פאד תאי בבית.

מיותר לציין שהמנה הזו הוכנה עשרות אם לא מאות פעמים מאז

ועכשיו אני כבר לא יכולה לסבול את המתכון שלי.

עובדה שנייה, זה שהיום לפני שנה פתחתי תיבת מייל באיות לא נכון של השם שלי

כי גיליתי שפוליסה כלשהי כתבה את המייל שלי לא נכון (זה קורה יותר מדי לצערי)

ולמזלי הספקתי לפתוח את התיבה לפני שהם שלחו לי את המסמכים. והם אכן הגיעו לשם.

 

 

נכתב על ידי , 16/11/2017 20:52  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פוסט מוקלט


אז שיעמם לי והחלטתי להקליט במקום לכתוב.

מצטערת מראש שאני מדברת כל כך לאט, זה ממש קשה חחח

https://soundcloud.com/user262429122/151117a/s-oURRL

 

תודה לאנשים שבאמת יכנסו וישמעו למרות שלא אמרתי שום דבר מעניין, אין עליכם.

נכתב על ידי , 15/11/2017 23:13  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




החלפתי את העיצוב של הבלוג כי הקודם עצבן אותי והיה מכוער ולא יכולתי לסבול את זה כל פעם שנכנסתי לפה.

בסופ"ש אני והחבר ניסינו לתקן את המחשב שלי בגלל כל מיני בעיות מוזרות שהיו לו

ובסוף קצת דפקנו אותו. עדכנו את הגרסת BIOS שלו אבל הוא לא הצליח לעשות boot אחר כך אז היינו חייבים לעשות legacy boot שזה אמנם מפחית את הביצועים אבל לפחות המחשב עולה ומתפקד ולמען האמת לא הרגשתי עדיין הבדל משמעותי מספיק.

בכל אופן כנראה שאצטרך להתקין את הווינדוז מחדש. אבל כרגע אין לי דיסק און קי עם מספיק מקום בשביל לצרוב עליו את ההתקנה אז זה ידחה לבינתיים. לפחות הבעיה שבגללה קרה כל הבלאגן לא חזרה, לבינתיים, אז אולי זה אפילו טוב יותר.

מה שכן, חשבתי שריקאברי של הווינדוז אולי יפתור את זה בינתיים, אבל טעיתי וסתם מחקתי לעצמי מלא משחקים.

אבל גם ככה לא שיחקתי בחצי מהם אז לא נורא.

וגם ככה רציתי להתקין גרסה אחרת של פוטושופ.

או וול, הכל לטובה.

 

אני שומעת לי עכשיו The xx תחת השפעת פן-רפא-וי-ק 500 מ"ג, או בשמו הנפוץ יותר, פניצלין.

אני מבלה המון זמן לאחרונה בחדר. הייתי מצפה שאני אעשה מלא דברים שאני רוצה לעשות כבר מלא זמן,

כמו ללמוד לנגן על החלילית, לכתוב בhtml, ללמוד CSS, לשחק בנינטנדו, לקרוא, או אפילו סתם להתאמץ רגע למצוא איפה הפלתי את המכסה סוללות של השלט של המזגן.

בא לי גם ללכת לבקר את אחיינים שלי. הם פשוט אהבה נטולת תנאים כזו, קסם אחד אחד.

אבל במקום אני ממש מתבטלת. כאילו, בין הכביסות ולבשל ולעשות כלים וכל דבר אחר שאני מתה לראות איך ההורים שלי יעשו כשכבר לא יהיה להם להפיל את זה עלי.

 

מרחתי לק שבוע שעבר! ורוד בהיר. שכחתי כבר כמה אני אוהבת את זה. הוא התחיל כבר להתקלף, בעיקר ביד ימין בגלל הפריטות על הגיטרה. מעניין אם לק ג'ל קשה מספיק בשביל לשרוד את זה.

נכתב על ידי , 14/11/2017 18:35  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

18,195
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTrashyRomance אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על TrashyRomance ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ