לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

We Are A Natural Disaster


"קו דק שמפריד בין שיגעון לשפיות..."


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

3/2017


אתה אפס.

ואני מטומטמת. 

וזה לא פייר שעכשיו אני תקועה עם הרגשות של עצמי.

ושלי זה לא יוצא מהראש.

בכלל.

גם לא לרגע.

אני שונאת.

יש בי עוד תקווה שאפסיק להרגיש.

נכתב על ידי , 21/3/2017 11:17  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הוא לא שלי


אולי זה כי היא יותר נחמדה.

יותר קלה, פחות מתוסבכת ממני, לא מרחיקה.

מחבקת בקלות.

ואולי זה כי היא לא חושבת יותר מידי-כמוני.

נעים להכיר, 

פתטית המאה. טיפשה, עקומה שפשוט מרגישה.

נפלת לכלוב של פרפרים שבלבלו לך את הראש.

הביניין התמוטט, הקומות קרסו אחת לתוך השנייה.

וזה היה ברור וזה היה שקוף, ואת קצת מפגרת שלא ראית את זה.

כולם ראו כמוך, לא יכלת לראות אחרת. 

זה פשוט לא הוגן. 

איך כל פעם הביניינים קורסים מחדש, 

איך כל פעם אני מרגישה שיש משהו שנותן לי תקוות לבנות עוד ביניין 

ובסוף אותו המשהו הזה מפיל לי אותו. 

בא לי לצרוח.

זה דפוק שאני צופה דברים כאלה. 

זה אפילו קצת כואב.

זה לא שזה לא מתעכל זה פשוט שזה לא מחליק כמו שצריך.

וזה די מוזר לי לחשוב שככה זה הסתיים. 

בא לי לא להרגיש!!!! 

פשוט לא להרגיש , להיות אטומה. 

זה אוכל אותי מבפנים כמו הרבה דברים שאוכלים אותי ובא לי להקיא אותם החוצה. 

וגם זה לא מצליח. 

מישהו באמת הפעם צוחק לי בפנים. 

כבר לא אכפת לי. 

פה כבר פשוט לא אכפת לי. 

נכתב על ידי , 19/3/2017 23:40  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני מרגישה מובסת.

להסתכל לך בעיניים ולהרגיש תחושת תבוסה נוראית.

כשויתרתי על להגיד לך/ן את זה, ויתרתי על עצמי. 

אני תמיד מוותרת על עצמי בסוף.

איך זה שאני רואה בחברות אמיתיות שלי משהו מעבר,

עד כדי לעשות הכל בשבילן, להיות הכל בשבילן,

לראות אותן, ודווקא כשהייתי צריכה שתראי אותי, 

ברגעים שהכי הרגשתי שלא ראו אותי וציפיתי ממך לראות

דווקא אז השארת אותי לבד.

וזה לא הוגן.

וזה מרגיז שאני לא יודעת איך לדבר עם אנשים,

ואני לא יודעת איך מבטאים כעס.

וכל מה שאני חשה זה כעס.

כי שאני חשה כעס אני לא יודעת איך מוציאים אותו החוצה.

הבנתי שהחיפוש הזה לדבר עם מישהו ולהוציא את הכעסים

זה הליכות מסביב, כי הבן אדם שאיתו אני צריכה לדבר

נראה לי כמו איזו מטרה בלתי מושגת.

לא באלי שהמצב יישאר ככה.

לא בא לי לוותר על עצמי.

נכתב על ידי , 12/3/2017 17:30  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בת: 18




4,653
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לthat.girl אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על that.girl ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ