לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


עת השתחררתי הרופאים המליצו לי ביקור חודשי בנמל התעופה. זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול ממריא דרך דמעה שקופה


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2017    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 




הוסף מסר

3/2017

במקום עוד מכונות של מלחמה


אחרוני התותים יושבים במדף לצד ענבים סגולים וירוקים במחיר מופקע. אני מביטה באדום האדום הזה וחושבת איך אבצע בו את זממי בדירה הריקה. מזג האוויר האביבי מפריח בי שמחה צבעונית כך שכול שיר עצוב ברשימת ההשמעה שלי זוכה למעבר חד. סוף השבוע עבר בנעימים על אף שהמשמרת הארוכה בשבת (9 שעות רחמנא ניצלן!) הרגישה מאוד לא רצויה. לרוב אני נהנת בעבודה בסופי השבוע, דירה עם בנות מיוחדות, אבל הרגשתי שאני לא במצב רוח לתקשורת עם אנשים ומעדיפה להתבצר בתוך הקוניכה שלי ולא מתוך עצבות. שי, אחת המדריכות בדירה דאגה לעדכן אותי שוב ברומן העבר שלה עם ההריונית (נכון לעכשיו) בעלת תפקיד המפתח. היא לסבית מוצהרת, אולי מוצהרת מידי אם יש דבר. מנפנפת בתשוקותיה לבנות ומדברת איתי אינטימיות בכול הזדמנות. השיא היה שהיא הרימה את חולצתה, חשפה בפני חזיית תחרה שחורה ובטן לבנה אל מול המראה וביקשה שאגיד שהבטן שלה יפה ושהיא פצצה או מילה בסגנון. לא אשקר הרגשתי מאוד לא בנוח, היא כאמור בת 27. מלמלתי לה בחיוך לא מתחייב שאני לא חושבת שזה מקובל ביחסים בנינו. ביום שקדם לתשע השעות הקשות טיילתי במקורות הירקון תחילה בגפי ואז הצטרפה אלי נועם. אימא שלה חשבה שזה טירוף ו"בחינה לקויה של המציאות" זה שאני נמצאת שם לבדי. אותי זה שעשע, אני לא חושבת שזאבים רעבים יחפשו צעירות בין מקורות מים לצמחיה ירוקה. סיפרתי לנועם שכבר מאסתי בשמיעת הקול שבראשי ושמחתי על כך שנחתה פה, בספונטניות מפתיעה. את התיקים השארנו על עץ ונכנסו לטבול בזרם הקר. הכנסתי את ראשי לזרם שירד אל מתחת לאבן וחשתי איך הוא מושך שערי ומאיים להפיל אותי אל תוך הנהר. צרחנו יחד כמה המים קרים ופרצנו בצחוק מתגלגל. האוויר הנקי הוסיף לריאותי נפח נוסף ואבנים קטנות שישבו על ליבי התגלגלו במורד הנהר. המים העכורים ניקו אותי וליבי דיגדג מרינה. אהבתי את נועם בכול ליבי ברגעים אלו, כה דומה היא לי בתיאטרליות המתפרצת אל מחוץ לבמה, בהומור חסר כול היגיון, ראשה הפתוח ורבים מערכינו משותפים גם כן. פיתחנו לנו מנהג משעשע בו כול פעם שמישהי אומרת משהו מביך השנייה מבקשת ממנה להשפיל את ראשה. התעטפתי במגבת ירוקה ונועם הציעה שאשים עלי את החולצה לפני שאני מסירה המגבת לאחר ששלושה נערים שרחצו במים נדדו עם עיינהם. עשיתי כבקשתה אך בדעיבד, חשבתי לתומי שזהו רק גוף, בסך הכול פיסות עור על מעל איברים ואנשים מייחסים להם חשיבות יתרה. נו, שיביטו, בסה"כ רחצתי בנהר כבת הכפר שאני.

בארוחת השישי לאחר שלא ראיתי את רוני מה שהרגיש כמו יובלות כפול נצח בריבוע הצלחתי להביט בה מלמעלה. רוני, מדברת בקול רם אבל בעצם לא אומרת הרבה. אני אוהבת אותה, באמת, אבל יש כמה דברים שהיא עושה שאיני מצליחה לראות בעין לא צרה. היא בפלאפון הרבה, ואף תפתח עימי שיחה תוך כדי שהיא מגוללת במסך. דרמטית לעיתים ואני מתרחקת מרגעים כאלו כמו מאש. בשנים עברו אגב, היית קופצת לאש שכזו. היא ורותם חבר שלה נפרדו. האמת, אם כול הילדותיות שבאימרה זו חשבתי שאשמח יותר. הרי סוף סוף לא אהיה הרווקה היחידה בקומונה.

אני ומור ישנו יחד בשישי. הוא נשכב לצידי במיטתי ודיברנו. היה שקט במיוחד בערב זה ולאחר בירור קצר הוא שיתף שהוא פשוט לא מרגיש כלום. אנוכי, בקיאה בתחושה זו סיפרתי שזה עובר והוספתי, כפי שנועם אמרה לי בעבר, שלעיתים זה טוב לא להרגיש כלום ולקבל הפוגה מכול הרגשות השונות. העייפות הכבדה נפלה עלי וריתקה אותי מטה. בחמש בבוקר יצור לצידי משך את השמיכה. "מור" מילמלתי בישנוניות "ללכת?" שאל "כן" עניתי. השינה הזאת הייתה רק שינה, כלומר, זה לא שישנו בכפיות או מזלגות, כול אחד שמר גופו לעצמו. בכול זאת, סיפרתי על כך לנועם והיא הסכימה שזה לא נאות. חשבתי על זה (בדיעבד כי הרי אני חושבת באופן הצלול ביותר לבד) והייתה זו בסך הכול שינה על אותו מזרון ישן נושן. איני בטוחה למה בני האדם מייחסים חשיבות יתרה לפעולה שכזאת או שלשינה יחד עם מישהו יש איזה שהיא כוונה נסתרת, ולמה זה לא יכול להיות פשוטו כמשמעו. תחושה כזו שכבר כלום לא תמים וכול פעולה חובת בתוכה מניע נסתר. זה מעין ערכים שהחברה מאכילה אותנו מרגע שאנו חלים להתבגר והאמת, אני ממש לא אוהבת את הטעם של זה. למרות אמונה זו והשינה הלגמרי תמימה שחלקנו איני בטוחה שחברה שלו הייתה מחבבת זאת.

בדרכי לעבודה שיננתי כיצד אגיד למנהלת שאיני אוהבת את העובדה ששיבצה אותי לעבוד במטבח למשך שעתיים. אני מבינה שהטבחית בחופש והם זקוקים לעזרה אבל לפחות שתעשה חלוקת עבודה הוגנת, שלא אהיה השינשינת היחידה שעושה זאת. אמרתי לה זאת, שרוייה בלחץ (היא נחמדה לדעתי אבל בעלת סמכות סמכותית, שאר הצעירים טוענים שהיא בת זונה) היא אמרה שפעם בשנה לא יקרה כלום "זאת הפעם השלישית שלי השנה" הכתי בה מתחת לחגורה. אני גאה בעצמי על כך שאמרתי, לרוב אני נוטה להתקפל תחת המשימות שמטילים עלי (אך no more!).

היום במועדונית נתנאל השתגע ממש עד כדי כך שהייתי צריכה לאחוז בגופו הקטן שלא יכה את שאר הילדים. ככרתי את ידי סביבו והוא פירפר בינהם עם רעל בעיינים. כה רגיש וביישן הוא אבל טומן בחובו מפלצת. אני מודעת לכך שהוא עושה זאת מתוך צימאון לצומת לב (כי כמובן שהוא מכה ילד אחר הוא יקבל זאת) אבל אני מתקשה לתת לו אותה בכמות לה הוא זקוק ורוצה, הוא לא שם לבד הרי.

התקבלתי למורות חיילות במסלול קליטת עלייה. אני מאשימה זאת בחיבור שכתבתי להם בו לא החסרתי אף מילה גבוהה שהכרתי. איני רוצה בתפקיד זה, החלטתי ואיני מתקפלת. אני רוצה להדריך טיולים, בין אם חיילים ובין אם אזרחים אין זה משנה לי. לשם נועדתי, לשם נושבת הרוח שלי וסוחפת איתה את ליבי שמצפה להרפתקאות בשלל צבעי הטבע. שבוע הבא יש לי ראיון למורה חיילת במסלול הירוק (הדרכת טיולים) בביה"ס שדה שדה בוקר. אבוא לשם באנרגיה חיובית ובתקווה בת שנות אלפיים.

 

אוריד את הערפל ממך

כמו שמיכה דקה

תראי יקירתי

כמה השמש היא יפה

ממטירה עלייך נשיקותיה

חמות ואדומות

קניתי לך ארטיק

אבל את לא אוהבת טעם של פרידות

נכתב על ידי תמרה. , 28/3/2017 23:27  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  תמרה.

בת: 19




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 18 עד 21 , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתמרה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תמרה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ